מבוא לפסיכולוגיה – סיכומים: חישה

מבוא לפסיכולוגיה – סיכומים: חישה

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!

חזרה לרשימת סיכומים במבוא לפסיכולוגיה 

בעיות בתפיסת גירויים:           

  1. בעיית הגילוי– צריך לגלות שיש בכלל גירוי ולענות כן/לא.
  2. בעיית ההבחנה– צריך לשים לב לשינויים.
  3. בעיית הזיהוי– מה הגירוי המוצג?

ç תיאורית הסף המוחלט (absolute threshold)

הסף המוחלט הוא הדרך הנפוצה ביותר להערכת רגישות של תצורה סנסורית. הסף המוחלט הוא הגודל המינימלי של גירוי שניתן להפרדה ברורה ממצב של אי-גירוי. הסף המוחלט כערך שמתחתיו אין כלל איתור של הגירוי ומעליו יש איתור מלא של הגירוי- "הכל או כלום".

א- גילוי הסף המוחלט באמצעות שיטת הגבולות:

מלמטה למעלה– גירוי בעצמה חלשה שמתחזק בהדרגה.

מלמעלה למטה– גירוי בעצמה חזקה שנחלש בהדרגה.

ערך הסף המוחלט: הממוצע בין הערכים בהם הנחקר שינה את תגובתו.

הבעיות בשיטת הגבולות:  1. בעיית ההתמדה: נבדק מתמיד לענות בתשובה אחת (כן, כן, כן).

                       2. בעיית הציפייה: תשובת הנבדק תואמת לציפייה שלו – ולא לתחושתו.

       3. הסף המוחלט משתנה: בהתאם לאדם ולתנאי הניסוי (עייפות, מידת קשב).

ב- פתרון שיטת הגירויים הקבועים:

הצגה אקראית של גירויים מסביב לסף המשוער. הסף המוחלט הוא עצמת הגירוי שעבורו נתקבלו 50% תשובות "כן". כיוון שההצגה אקראית הנבדק לא יכול להתמיד בסוג התשובה, לחזות את התשובה הבאה, ותנודות בעייפות ובריכוז ישפיעו באופן שווה על כל הגירויים.

ç תיאורית גילוי האותות (signal-detection theory)

הצגת גירוי בעל עוצמה קבועה, כאשר לעיתים הגירוי מוצג ולעיתים לא. התיאוריה היא דרך המאפשרת להסביר את הטעויות הנעשות בגילוי אותות.

רעש (noise)– המערכת התפיסתית היא מערכת רועשת באופן תמידי. הרעש יכול להיות חיצוני/פנימי ובעוצמה משתנה, על האדם להחליט אם השינוי בעוצמה הוא ספונטני או שמדובר בהצגת גירוי (signal). נוכחות הגירוי מוסיפה לרעש בכל מקרה.

ישנם 4 תגובות אפשריות:

א. מצבים המציינים תשובת "כן" נכונה/לא נכונה.

  • Hit – תגובת כן כאשר יש אות.
  • FA (false alarm) – תגובת כן כאשר אין אות (ß הפרכה של תיאורית הסף המוחלט).

ב. מצבים המציינים תשובת "לא" נכונה/לא נכונה.

  • CR לא היה גירוי והנבדק אמר לא.
  • MISS היה גירוי והנבדק אמר לא.

 

עקומה 1- עקומת ROC:

הסיכום של ביצוע הנבדק נעשה באמצעות עקומת ROC. העקומה מצביעה על רמת הרגישות; ככל שהרגישות גבוהה יותר כך העקומה קמורה יותר. הקו האלכסוני מייצג חוסר רגישות- בכל נק' על הקו (FA)P=(HIT)P. כל הנקודות על אותה עקומה הן באותה רגישות, לכן העקומות "שוות רגישות".

ציר ה-X ההסתברות/פרופורציה לאזעקת שווא =FA/(FA+CR)(FA)P.

ציר ה-Y ההסתברות/פרופורציה לפגיעה HIT/(HIT+MISS)=(HIT)P.

קריטריון (β): גורם נוסף המשפיע על תשובת הנבדק. הקריטריון היא הנקודה על הגרף מעליה אדם יאמר "כן" ומתחתיה יאמר "לא" (סוג של החלטה לא מודעת). על העקומה: הנקודה הימנית העליונה- הנבדק השיב "כן" לכל השאלות. הנקודה השמאלית התחתונה- הנבדק השיב "לא" לכל השאלות.

השפעות על קביעת קריטריון:

  1. ציפיות: מה הסיכוי שיהיה גירוי? (קריטריון מקל– נטיה לומר "כן", קריטריון מחמיר– פחות נטיה "כן").
  2. מוטיבציה: מהי התועלת של הנבדק מגילוי או אי גילוי הגירוי? המחיר שאני משלם על הטעויות (קריטריון מקל– מחיר גבוה יותר לMISS, קריטריון מחמיר– מחיר גבוה יותר ל- FA).

עקומה 2- עקומת N ועקומת N+S:

ניתן לשרטט את תהליך ההחלטה ע"פ תיאורית גילוי האותות באופן הבא:

ציר ה-X עוצמת התחושה.

ציר ה-Y ההסתברות לתחושה בעוצמה מסוימת: N– אין גירוי יש רק רעש / N+S– יש גירוי ויש רעש (העקומה זזה ימינה).

שינוי הקריטריון: יותר "לא" (העלאת הקריטריון) יוביל לתזוזה ימינה של הקריטריון, יותר "כן" (הורדת הקריטריון) יוביל לתזוזה שמאלה של הקריטריון.

רגישות (‘d): המרחק בין שתי העקומות, משקף את התוספת בעוצמה (התחושה שנגרמה עקב הוספת הגירוי). ככל שהרגישות גבוהה יותר כך התוספת בתחושה גדולה יותר ויש מעט חפיפה בין העקומות. ככל שהעקומות פחות רגישות כך יש יותר אי ודאות, משום שקשה יותר לדעת מתי הופיע אות ומתי לא. כשהעקומות מתלכדות הרגישות היא אפס- האדם אינו מבחין כלל אם יש רק רעש או נוסף אות.

השפעות על רגישות:

  1. עוצמת הגירוי– ככל שהעוצמה עולה העקומות מתרחקות זו מזו ולכן יש פחות חפיפה ביניהן.
  2. גורמים פיזיולוגים– מתייחס להסתגלות פיזיולוגית, לאחר שמסתגלים פחות רגישים.
  3. מיומנות– אצל אדם מיומן הרגישות עולה.

Ü      סף ההבדל (DT) ההפרש המינימלי בעוצמה פיסיקלית בין שני גירויים, הנדרש כדי לתפוס אותם כשונים.       ßביחידות פיסיקליות.

           DT = מחצית הפער בין הסף העליון לסף התחתון.

           סף הבדל נמוך- רגישות גבוהה / סף הבדל גבוה- רגישות נמוכה.

Ü      JND (just noticeable difference)- היקף השינוי המינימלי הכרחי על מנת להבחין בין 2 גירויים.      ßביחידות של תחושה.

Ü      סילום: תרגום של עצמת גירוי פיזיקלי לעצמת גירוי פסיכולוגי.

חוק וובר מנסח מהו השינוי הפיזיקלי הנדרש על מנת שנרגיש בהבדל בין שני גירויים, אך אינו נותן דרך לתרגם עצמה פיזיקלית לתחושה.

סילום ישיר – הנבדק מדרג את עצמת התחושה שלו (פי כמה התחזק הרעש?).

סילום עקיף – מסיקים את התרגום מתוך תשובות למשימה אחרת (הנבדקים צריכים רק להעיד על שינוי ולא על עצמת השינוי).

 

 

חוק וובר
חוק פכנר

חוק סטיבנס

עבור כל אופנה חושית (שמיעה, ראיה) ישנו יחס קבוע בין גודל הגירוי לבין עוצמת ההבדל הנדרשת על מנת שיזוהה הבדל בין הגירויים. עפ"י וובר, ככל שערכו של הגירוי הסטנדרטי גבוה יותר, כך יורדת רגישות המערכת הסנסורית לשינויים בעוצמה (100 נרות בחדר לא נשים לב אם יוסיפו נר 1 רק אם יוסיפו 5 נרות– הגדלת ב-5%). קשר זה נקרא חוק וובר. הקבוע של הפרופורציונליות נקרא קבוע וובר.

 K גדול ç רגישות קטנה

K קטן ç רגישות גדולה

ע"פ חוק פכנר קיימת אפשרות לקבוע את היחס בין עוצמת הגירוי (גודל פיזיקלי) לבין עוצמת התחושה. פכנר קיבל את חוק וובר והוסיף:

  • מתחת לסף המוחלט אין תחושה.
  • תחושת הבדל בין שני גירויים אינה תלויה בגודל הגירויים JND- יח' ה-JND שוות.
  • עוצמת התחושה היא מספר יחידות ה-JND מעל הסף המוחלט.
  • סילום עקיף- תהליך החישוב אינו מודע.
  • סוג הפונקציה: דוחסת (לוגריתמית).

סטיבנס התבסס גם הוא על חוק וובר, אך בניגוד לפכנר הניח כי:

  • יחידות התחושה אינן שוות, אלא משתנות (הולכות וגדלות).
  • סילום ישיר- הוא מאמין שאנשים יכולים לשפוט ולדווח על עוצמת החוויה התחושתית.
  • סוגי פונקציות: דוחסת (n<1)

                            ליניארית (n=1)

                            מנפחת (n>1)

 

 

 

 

 

R = C * log S

עוצמת גירוי  קבוע פכנר     תחושה

קידוד סנסורי

כיצד מועברים גירויים מהרצפטורים החושיים למוח?

כל תצורה סנסורית, חייבת להיות מתורגמת להולכה (טרנסודקציה)- תרגום אנרגיה פיסיקלית לאותות אלקטרוניים שיכולים להגיע למוח. המרה זו מתבצעת ע"י הרצפטורים באיברי החישה, שמעבירים את המסר לקורטקס.

שתי תכונות של גירוי הן:

עוצמה– עד כמה חזק הגירוי? עוצמת הגירוי תימדד במונחי מספר אימפולסים העצביים ביחידת זמן או ע"י מדידת המרחק בין אימפולס אחד למשנהו.

איכות מה טיבו של הגירוי? איזה גירוי זה? קידוד איכות הגירוי נקבעים, כפי שהציע מילר, עפ"י הבחנתו של המוח בין מידע מתצורות סנסוריות שונות. המוח מקודד את ההבדלים באיכות בין תצורות סנסוריות לפי המסלולים העצביים הספציפיים הקשורים להם. גם בתוך אותו חוש עצמו, הקידוד מבוסס על נוירונים הקשורים לכך.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: