מאמרו הקלאסי של פיטר ברוקס, משטור סיפורים (Peter Brooks: Policing Stories), משתייך לתחום הדיון בתפקידו של הנרטיב במערכת המשפט. טענתו הבסיסית של ברוקס היא כי הנרטיב מתפקד, במשפט ובכלל, כעין קטגוריה קאנטניאנית הקובעת כיצד אנו מתבנתים מידע מהמציאות לכדי תמונה קוהרנטית, פונקציה שיש לה כמובן חשיבות גדולה בתחום המשפט. על בסיס תפיסה זו של תפקידו ופעולתו של הנרטיב טוען ברוקס כי ישנו קשר מודחק בין נרטיב ומשפט. ברוקס דן בשאלה האם יש להציג פרטי הרשעה קודמת במשפט נפרד על עבירה דומה, ומציין כי התפיסה המקובלת של עולם המשפט היא כי אין לתת במה לפרטים שאינם רלוונטיים וקשורים באורח שיכול לבסס קשר לוגי עם פרטי המקרה דנן. כך מראה ברוקס כי בית המשפט למעשה מכיר בכוחו של הסיפור ויכולת ההשפעה שלו, אך מבקש לצמצם יכולת זו על ידי "משטור" הסיפור דרך דיני ראיות שמגבילים אותו לצורה המקובלת על בית המשפט. דעתו של ברוקס היא כי עצם הניסיון להגביל את הנרטיב במשפט על ידי דיני ראיות הוא למעשה ההכרה של בית המשפט בכוחו של הסיפור, והניסיון להתכחש אליו ולדבקות בראיות אמפיריות והיקשים לוגיים.
לדעתו של פיטר ברוקס בית המשפט יוצר את הסיפור במסגרת כלליו ומוסכמותיו ובהתאם לתפיסת עולמה. ברירת הפרטים של הנרטיב, מה יכלל בו ומה לא, היא מה שמכריע את הברירה בין נרטיבים מתחרים.
אחת הדוגמאות הבולטות ב-"משטור סיפורים" הוא משפט שנערך בעקבות טענת אישה כי היא נאנסה ולאירוע נוצרו למעשה 4 גרסאות (שלה ושל התוקף, שנמסרו בערכאה הראשונה, הערכאה השנייה והערכאה העליונה). העובדות המהוות את הסיפור לא היו מוטלות בספק, אך נוצרו על בסיסן 4 סיפורים שונים בתכלית, ודרך דוגמה זו טוען פיטר ברוקס כי נרטיב אינו רק עובדות אלא הדרך שבה הן מצטרפות יחד בכדי ליצור משמעות. דרך זו, גורס ברוקס, תלויה בתפיסת עולמם של השופטים או מה שהוא מכנה בעקבות רולאן בארת, "דוקסה" (ביוונית: סברה). כך דיווחים על אירועים הנמסרים במסגרת בית המשפט אינם ואינם יכולים להיות עובדתיים גרידא, על אף הניסיון המשפטי למשטר אותם, והם מבטאים תפיסות וערכים תרבותיים המנחים את כל העוסקים במלאכת הדין בשיפוטם.
המלצותיו של פיטר ברוקס לאור ניתוח תפקיד הנרטיב במשפט הן ראשית לאמץ את התיאוריה הנרטולוגית בכדי לחשוף את פעילותו של הנרטיב במשפט. כך הוא טוען כי יש וניתן להבין את תגובת הגורמים המכריעים במשפט לסיפור דרך האופן שבו הם יוצרים אותו באופן פעיל, כלומר מבנים אותו. מהלכים אלו מובילים להכרה בפועלו של הנרטיב במשפט בפרט ובדרך שבה אני אדם תופסים את המציאות סביבם בכלל.
