מסכת על טבע האדם – פרק ה'
יום שומר מהמתכונת של ברקלי – לא ניתן לדעתו לצאת מהמסגרת של התודעה. התפיסות, הרשמים והמושגים נמצאים במוחנו. מושג הוא נכון אם הוא תואם לרושם פשוט אחר. מושג פשוט יש לו רושם פשוט. אם מושג מורכב, מורכב ממושגים פשוטים שנובעים מרשמים פשוטים, אזי הוא נכון.
מדובר בתורת משמעות אטומיסטית – בדיקת מושג לפי מרכיביו. בניגוד אליו, שפינוזה אינו אטומיסט: שפינוזה מחפש את החוקיות הכללית הקודמת לפרטים. יום, בהיותו אטומיסט, חוקר את הפרטים הקטנים כעומדים בפני עצמם (אבני בניין).
הדוגמא שיום מביא לגבי צבעים, היא נגדית ומכניסה לו "גול עצמי" – היא מראה שהעולם בנוי באופן שיטתי מסויים (כך למשל יש שיטה של צבעים, ואני יכול להסיק צבע מסויים מתוך הקשר שקיבלתי מצבעים אחרים) ולא רק מדובר באוסף של אבני יסוד. יש איזהשהו סדר של הקשרים כוללים שגם אותם ניתן לתפוס.
בפרק ד' יום מדבר על יצירת מושגים מורכבים באמצעות הדמיון. המודל הטוב ביותר לכך הוא מודל ניוטוני: המושגים הפשוטים מודבקים זה לזה, מתחברים. את יום לא מעניין איך ומדוע נוצר הדימוי המורכב. מעניין אותו המושג הפילוסופי של זה.
בפרק ה' של מסכת טבע האדם יום מדבר על יחסים פילוסופיים. ניזכר לפי שפינוזה הכל מסודר במערכת היררכית.
יום טוען שפילוסופים רואים את לפעמים היחס כדבר ממשי, ואילו אצל שאר בני האדם היחס נתפס כדבר לא אמיתי. פילוסופים מניחים שיחסים מסויימים הם ממשיים והוא יראה לנו שזה לא כך. יש יחסים שאינם ממשיים, שהינם פיקציה ואינם מייצגים באמת. אם נתייחס ליום באופן רדיקלי, נסיק שאין כזה דבר כלל מושג של יחסים שהוא אמיתי.
ישנם 7 מקורות ליחס פילוסופי:
1) דומות – היחס הזה לדעתו הכרחי בכלל ליצירת יחסים. מדובר בתנאי ראשוני לכל יחס אחר. כדי לדבר על יחס בין שני דברים דרוש דמיון ביניהם.
2) זהות – (הוא לא נוגע בשלב זה בזהות אישית) יחס הזהות מאפיין כל יש במציאות שהינו בעל התמדה במשהו.
3) חלל וזמן (סמיכות ומרחק)
4) כמות ומספר (גודל)
5) איכות (תכונה)
6) ניגוד – במבט ראשון לכאורה ניגוד קובע העדר דמיון. אולם יום מתקן ואומר שזה לא נכון – גם לניגוד (כל ניגוד) דרוש דמיון בין השניים.
7) סיבתיות
חלק ג'
2 סוגי יחסים:
יחסים שתלויים בתוכן של האידאה – כזה הוא היחס לשל בין אידאה של 5 ו-5. שינוי ביחס ינבע אך ורק משינוי בתוכן של המושגים עצמם.
לעומת זאת ישנם יחסים שתלויים בעובדות נוספות שמחוץ למושגים הללו (כך למשל מושג המרחק), ולכן אינם הכרחיים לדברים עצמם. עקרון זה יוביל המשך למה שקרוי "המזלג של יום".
ההבחנה הזו מתקשרת להבחנות בין אפריורי ואפוסטפריורי. היחס בין 2 משולשים זהים הוא אפריורי (אנליטי, כלומר כלול בתוכם) ואילו יחסים אחרים הם אפוספריוריים (סינתטיים, כוללים מידע ונתונים נוספים). כך למשל סיבה ותולדה מקורם בנסיון בלבד (אין באידאה של השמש משהו שמבטיח שהיא תזרח מחר) – הדבר מוביל אותנו לפקפק באמיתותם של כל חוקי הטבע שזיהינו. כל מה שיש לנו בחוקי הטבע הוא אומדנות (אמידה של הסביבה).
נותרו 4 יחסים שהינם אפריוריים, אנליטיים, שתלויים רק במושגים עצמם.
יש 2 צורות בחינה של היחסים הללו: האינטואיציה (מיידיות, ללא הוכחה) והמופת (ההוכחה).
יום אומר שהגאומטריה נגזרת העולם, היא אומדנית ואינה ודאית משום שהיא מסתמכת על ראיה.
