הסיפור "בכי" מאת אהרון מגד התפרסם לראשונה בקובץ הסיפורים הקצרים "חצות היום" (תשל"ג) ועורר תשומת לב רבה בקרב מבקרי ספרות בארץ ישראל. "בכי" מספר את סיפורו של מירטל החי בשולי החברה בקיבוץ ישראלי בשנות החמישים. להפתעתם של חברי הקיבוץ מירטל הדחוי חברתית מתחתן עם הדי שידועה בהתנהגותה המופקרת למדי ולשניים נולד בן בשם יוסי. בשלב מסוים עוזבת הדי את מירטל, יוסי וחיי הקיבוץ לטובת נהג מונית חיפאי ולמן אותו רגע הופך הילד לכל עולמו של מירטל. בשיאו של הסיפור נפגע יוסי מידיו של אחד הילדים בקיבוץ ומירטל נזעק להגנתו תוך שהוא, מתוך סערת רגש על הפגיעה בבנו, מכה בילד שפגע בו. התגובה לא מאחרת לבוא כאשר פרץ הרפתן מופיע בצריך של מירטל ומודיע לו כי ידאג שיסולק יחד עם בנו מהקיבוץ. מירטל מחליט לעזוב עוד בטרם יספיק פרץ לממש את איומו אך יוסי פורץ בבכי ואינו מסכים לעזוב. התמה המרכזית של הסיפור הינה של יחסי יחיד וחברה על רקע המציאות החברתית של הקיבוץ בשנות השישים. שמו של מירטל (וכן שמה של הדי) מרמז על הזרות שלו לעומת השמות הצבריים בסיפור (פרץ, איתן וכו').
הסיפור "בכי" מאת אהרן מגד משתייך באופן מובהק לסוג הסיפורי של הריאליזם. הסיבות לכך הן שהסיפור מתרחש על רקע וזמן קונקרטיים של חיי הקיבוץ בשנות החמישים. אמנם לא מצוין שמו של הקיבוץ במפורט (ככל הנראה באזור חיפה) אך הסיטואציה מוכרת היטב לקורא. האקספוזיציה בסיפור היא תחילית מרוכזת ומשמשת בכדי ליצור קשר סיבתי בינה (העבר) וההווה הסיפורי. למעשה כל הקונפליקט של הסיפור נוצר על רקע ההקדמה כאשר מירטל הפאסיבי לפתע נעשה אקטיבי כאשר בנו נפגע. כלומר, האקספוזיציה מסבירה את יחסו של מירטל ליוסי מה שמנמק באופן סיבתי את תגובתו כאשר יוסי מוכה. "בכי" נוקט פירוט רב בתיאור הדמויות מה שתורם לסיווג הריאליסטי שלו.
מאפייני עלילה בסיפור בכי
העלילה של הסיפור "בכי" מאורגנת על ידי כמה עקרונות. ראשית הוא עיקרון הקישור הסיבתי שאוזכר לעיל. אך בנוסף לעיקרון זה ישנם עוד כמה עקרונות הבאים לידי ביטוי בסיפור בכי. כך אנו יכולים למצוא בסיפור בכי ארגון של העלילה דרך אנלוגיות. דוגמה אחת לכך היא ארבעת המקרים שבהם בוכה יוסי המתקדמים לעבר שיא בסצנת הסיום. אנלוגיה נוספת היא זו של הנסיעה – הנסיעה המדומיינת בג'יפ ישן שמהנה את יוסי לעומת הנסיעה האמיתית בכדי לעזוב את הקיבוץ שמעוררת מיוסי תגובה קשה. דרך ארגון נוספת היא של מבנה קבוע החוזר על עצמו של שיגרה, הפרתה על ידי אירוע כלשהו והיווצרות של שיגרה חדשה, מה שמדגיש את הסתגלנות יחד עם הפאסיביות של מירטל. הסיפור מובא מנקודת מבט של מספר כל יודע חיצוני לעלילה שראשית מתאר את מירטל ממה שיכול להיות נקודת מבטם של חברי הקיבוץ אך בחלקו השני של "בכי" חלה תפנית בה נדון להלן.
מפנה בעלילה
חלקו השני של הסיפור בכי מביא כמה תמורות עימו. ראשית ניתן לדבר על תמורה בנקודת התצפית כאשר המספר הכל-יודע מתחיל להיצמד לדרך החוויה של מירטל ואף חודר אל תוך תודעתו, מה שמקנה עוצמה וכוח לחלקו הזה של הסיפור כהנגדה לאקספוזיציה שבאה לפניו. גם ברמת העלילה הרי שיש מפנה כאשר מירטל הפאסיבי הופך לאקטיבי ויוצא להגנת בנו. הסיום של הסיפור נותר פתוח שכן לא ברור כיצד ינהג מירטל כאשר יוסי יושב לידו וממרר בבכי.
