תורת הספרות והתרבות: הביקורת החדשה

הביקורת החדשה האנגלו-אמריקאית

בדומה לפורמליסטים, גם אנשי הביקורת החדשה (ריצ'רדס) קראו לעיסוק בספרות כמדיום ייחודי, אלא שריצ'רדס סימן ייחוד זה בסוג החוויה הרגשית שיוצרת הספרות.(101)

הבחנה בין הפונקציה הרפרנציאלית (מדע) והפונקציה האמוטיבית (שירה). הפונקציה האמוטיבית אינה בלעדית לספרות או לשירה והיא נוכחת גם בדיבור יומיומי, אך היא הפונקציה הדומיננטית בהן.

לפי ריצ'רדס, ייחודה של החוויה האמוטיבית בשירה היא פישור הדחפים הסותרים- "יישוב ניגודים" שבנפש האדם בין האני והזולת (102). היישוב מתבצע דרך הפרה של תפיסות מורגלות ובכך הוא דומה להזרה הפורמליסטית, אך השינוי הוא בחוויה הרגשית של הקורא וכך נעשית הספרות לרלוונטית יותר לחיי האדם (103).

לפי ריצ'רדס מטרת הקורא היא לשחזר את תחושתו וכוונתו של המחבר והאמין כי קריאה "נכונה" היא מן האפשר. (103)

בעוד שריצ'רדס התעניין באפקט הפסיכולוגי של הטקסט על הקורא, יורשו אמפסון התעניין בדרך שבה מושג אפקט זה באמצעים לשוניים וזאת לדעתו ע"י "דו-משמעות". (104). יורשיו של ריצ'רדס ניתקו את היוצר והעמידו את הטקסט במרכז.

כשל הכוונה-(וימסט וברדסלי) – הטעות שבייחוס משמעות של טקסט לכוונת היוצר. על הביקורת לבחון את הטקסט עצמו ואין בלתו.

כשל הריגוש- אין לעסוק באפקט הרגשי הסובייקטיבי של שירה\ספרות אל במה שאלו מכילות בעצמן שניתן לניתוח אובייקטיבי.

טקסט מתאפיין במורכבות ולכידות: המורכבות נובעת מיסודות סותרים ביצירה ואילו הלכידות מהאיזון בניהם והבאתם למשמעות אחדותית.

ניתן להבחין בין פרשנות סובייקטיבית לאובייקטיבית הנגזרת מהבנה נכונה של משמעויות המילים. (106)

האחדות האורגנית- הטקסט כגוף אורגני בה לכל החלקים וליחסים בניהם תפקיד בשלם. לפיכך גם אי אפשר לתמצת או להחליף את מרכיבי הטקסט (הכפירה בפרפרזה) (109).

הפורמליסטים עסקו בתיאוריה ולא בפרשנות ועל כן לא התעניינו ב"טקסט האחד" בניגוד לאנשי הביקורת החדשה שעסקה בעיקר בפרשנות של טקסט נתון ולא בתיאוריה (109-110).

ההבדל מההומניזם הליברלי כרוך בזניחת הממד של "תרומה" לאנושות והתבססות על מעמדה האובייקטיבי של הלשון בפרשנות. (110))

מה עושים אנשי הביקורת החדשה:

  1. תפיסת הספרות על סמך מאפיינים ייחודיים של "יישוב ניגודים".
  2. ניתוח ללא קשר לכוונת המחבר.
  3. פרשנות אובייקטיבית על סמך הממד האובייקטיבי של הלשון.
  4. מאפיינים התורמים לאחדות ניגודים: דו-משמעות, אירוניה, פרדוקס, מטפורה ואנלוגיה.
  5. מיקוד בשירה.
  6. פרשנות הטקסט האחד וקריאה צמודה שלו.
  7. לא עסקו בתיאוריה.

הפורמליזם הרוסי וביקורת חדשה:

דומה:

שתי האסכולות ניסו לבסס את הספרות כתחום מחקר עצמאי ולנתקה מהקשרים חיצוניים.

שונה:

אנשי הביקורת החדשה התרכזו בקורא (המופשט) ובאפקט הפסיכולוגי עליו בעוד שהפורמליסטים ניתקו את היצירה גם מהקורא ובחנו רק את הטקסט.

הביקורת החדשה נטתה למיסטיפיקציה של הספרות מול הפורמליסטים שראו בה עשייה טכנית.

ההזרה של רי'צרדס מכוונת אל הקורא ואצל שקולבסקי היא מכוונת למבנה ולמדיום. הפורמליסטים ראו בעיוות ובסטייה כמחוללי הזרה, הביקורת החדשה הדגישו את התלכדות היסודות בטקסט.

הפורמליסטים נתנו דעתם הרבה יותר לחידושים בספרות והפער בין המוכר והחדשני, הביקורת החדשה התייחסו בעיקר לטקסט האחד הנתון.

הפורמליסטים עסקו בתיאוריה, אנשי הביקורת הרבה פחות.

תורת הספרות והתרבות – סיכום

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: