ש"י עגנון הוא מן הסופרים שהפכו את ירושלים לאחת הדמויות המרכזיות בכתיבתם. אצלו, ירושלים אינה רק עיר, אלא מרחב טעון במשמעות דתית, היסטורית ותרבותית, מקום של קדושה וגעגועים מחד גיסא, ושל מציאות מאתגרת מאידך גיסא. דרך סיפוריו השונים המתרחשים או קשורים בירושלים נפרשת ירושלים העיר כמקום של תקווה וכשל אכזבה, של גאולה ושל שבר.
ירושלים כמקום של קדושה – "תהילה"
בסיפור תהילה, ירושלים היא עיר של אמונה וניסיון לתקן את העבר. גיבורת הסיפור, תהילה הזקנה, מתוארת כאישה צדקת השואפת לתקן עוול ישן ולהגיע אל מותה מתוך שלמות רוחנית. היא חיה את חייה בצניעות וברוגע, מסורה לתפילה ולמעשים טובים, וקשורה בנימי נפשה לעיר. אך יחד עם זאת, ירושלים של תהילה אינה רק מקום של חסד, אלא גם של גורל קשה – הסיפור שלה מלא באובדן, כאב וייסורים, שהופכים את העיר למקום של מבחן רוחני ולא רק של גאולה.
באמצעות תהילה, עגנון מתאר את ירושלים כמקום שבו האדם מתקרב אל האלוהים, אך אינו חף מסבל. העיר הופכת למרחב של תיקון – אך תיקון זה מושג רק באמצעות סבל ממושך. כך, ירושלים אינה רק עיר קדושה במובן הפשוט, אלא עיר שמציבה את האדם מול עברו ומול בחירותיו.
המתח בין חזון למציאות – "בדמי ימיה"
בסיפור בדמי ימיה, ירושלים מופיעה מזווית אחרת – כעיר של אהבה בלתי ממומשת ושל ציפיות שמתנפצות. שפרה, הגיבורה הצעירה, עוברת תהליך של התבגרות והתפכחות בתוך המציאות הירושלמית. העיר, שבעיניה הייתה אמורה להיות מקום של חיים חדשים ושל הגשמה, מתגלה כמקום שבו החלומות שלה מתנפצים.
במובן זה, עגנון מציג את ירושלים לא רק כעיר של קדושה אלא גם כעיר של התנגשות בין חלום למציאות. שפרה מגיעה עם אמונות ותמימות, אך מגלה כי החיים בעיר אינם פשוטים כפי שקיוותה. ירושלים הופכת לסמל של מסע פנימי, שבו ההתמודדות עם האהבה, המסורת והחברה מובילה להבנה חדשה של עצמה ושל העולם.
ירושלים כאידיאל בלתי מושג – "מעשה העז"
אחד הסיפורים הסמליים ביותר של עגנון על ירושלים הוא מעשה העז. בסיפור זה, העז מובילה את הבן אל שערי ארץ ישראל, אך בשל טעות, האב אינו מגיע בזמן והכניסה לארץ נחסמת בפניו. ירושלים כאן מופיעה כמשאת נפש, כעיר המייצגת את הגאולה שלא הושגה.
דרך הסיפור, עגנון מבטא את הכמיהה של העם היהודי לירושלים – כמקום של חזרה, של הבטחה ושל גאולה. אך הוא גם רומז על הפער הבלתי נמנע בין הרצון לשוב ובין המציאות, שבה האדם עלול להחמיץ את ההזדמנות ברגע הקריטי.
ירושלים בין קודש למציאות
בין אם היא מקום של תיקון, של אהבה נכזבת או של אידיאל בלתי מושג, ירושלים אצל עגנון אינה עיר פשוטה. היא נושאת בתוכה את כל הסתירות של ההוויה היהודית – זיכרון היסטורי, כמיהה רוחנית, חיי יום-יום מלאים בקשיים וחזון עתידי שלא תמיד מתגשם. ביצירתו עגנון מציג את ירושלים כעיר של מאבק, שבה האדם מתמודד עם עצמו, עם עברו ועם תקוותיו. היא מקום של קדושה, אך גם של ניסיון. היא עיר שאי אפשר שלא להשתוקק אליה, אך גם עיר שאין בה נחלה פשוטה.
