ש"י עגנון מזוהה בדרך כלל עם כתיבה רצינית, עמוקה ורוויה בעיסוק במתח שבין מסורת למודרנה, גלות וגאולה, אמונה וספק. אך מעבר לפני השטח הרציניים של סיפוריו, מסתתר הומור דק, לעיתים סאטירי ולעיתים אירוני, המאפשר לו לחדד את הביקורת שלו כלפי החברה היהודית ולטפל בנושאים טעונים בדרך שנונה ומעודנת. ההומור של עגנון אינו בוטה או גרוטסקי, אלא מתוחכם, כזה שדורש מהקורא להפעיל תשומת לב ורגישות לסאבטקסט החבוי בין השורות.
הומור ככלי ביקורתי
עגנון השתמש בהומור ובסאטירה כדי לחשוף פערים בין אידיאלים למציאות. בסיפור הרופא וגרושתו, למשל, הוא מציג מערכת יחסים שבה גבר המנסה להיראות רציונלי ומכובד נכנע לחולשותיו האנושיות. הוא מנסה להתנהל בשיקול דעת אך מוצא את עצמו נסחף ברגשותיו בצורה מגוחכת. בכך עגנון מעלה שאלה נוקבת: האם בני האדם באמת שולטים בגורלם, או שמא הם נשלטים על ידי רגשות, אגו ונסיבות בלתי צפויות?
דוגמה נוספת לסאטירה חברתית היא מעשה העז, שבו עגנון משתמש במשל על עז כדי לעסוק בשיבת ציון ובקשר בין הגולה לארץ ישראל. הסיפור מתאר עז שמובילה את בעליה לארץ ישראל, אך כאשר האדם המגלה את הדרך אינו שב בזמן, הוא מאבד את ההזדמנות לחזור למקום הקדוש. למרות הפשטות של הסיפור, המסר שבו נוקב – עגנון רומז על כך שהיכולת של יהודים לשוב לארץ ישראל לא תלויה רק ברצונם, אלא גם בתזמון ובנסיבות החיצוניות.
אירוניה כמרכיב מרכזי בכתיבה של עגנון
אחד ההיבטים החשובים בהומור של יצירת עגנון הוא האירוניה, המופיעה ביצירותיו בדרכים שונות. פעמים רבות, הדמויות אינן מודעות לפער בין תפיסת עולמן למציאות שבה הן חיות, והקורא מבחין בכך דרך הרמזים הדקים שטומן עגנון בטקסט.
ב-תמול שלשום, למשל, הגיבור יצחק קומר הוא חלוץ צעיר המאמין שבא לארץ ישראל כדי לבנות עולם חדש, אך בפועל הוא הולך ונלכד בכבלי עברו, ובסופו של דבר מוצא את מותו בדרך אכזרית ושרירותית. האירוניה כאן טמונה בכך שדווקא מי שחיפש משמעות והגשמה מוצא את עצמו חסר מטרה ונידון לכליה.
גם ב-סיפור פשוט האירוניה משחקת תפקיד משמעותי: הירשל הורביץ, גיבור הסיפור, נכנע ללחץ החברתי ונישא לאישה שאינו אוהב, מה שמוביל אותו בסופו של דבר להתמוטטות נפשית. האירוניה כאן נובעת מכך שהחברה, אשר לכאורה מציבה נורמות שנועדו להבטיח סדר ומשמעות, מובילה למעשה לאומללות ולייאוש.
הומור ואירוניה כמנגנון הגנה ומבט מפוכח
עגנון לא רק משתמש בהומור ואירוניה כדי לבקר את החברה היהודית או את השאיפות הלאומיות, אלא גם כדי ליצור מרחק רגשי בין הקורא לבין הדמויות. ההומור מונע מהסיפורים להפוך לטרגיים באופן מוחלט, ויוצר חוויית קריאה מורכבת שבה הקורא מחייך לעצמו תוך שהוא מזהה את הכאב והאבסורד שבמצב האנושי.
באמצעות השילוב בין הומור, סאטירה ואירוניה, עגנון הצליח להעניק לסיפוריו רובד נוסף – כזה שלא רק מתאר את הדמויות והמצבים, אלא גם מאתגר את הקוראים לחשוב מחדש על תפיסותיהם. בכך הוא מראה שהחיים היהודיים, כמו יצירתו, מורכבים מערבוביה של תקווה וייאוש, רצינות וחיוך דק אחד שמביט על הכול מבחוץ.
חזרה אל: סיכומים בספרות לבגרות
