בדמותה של אנטיגונה, כפי שעיצב אותה סופוקלס בטרגדיה הנושאת את שמה, אנו מוצאים את אחד הביטויים המובהקים של חטא ההיבריס – יהירותו של האדם מול הסדר הקיים, מול המדינה, ולעיתים אף מול האלים עצמם. עם זאת, בניגוד לדמויות אחרות במיתולוגיה היוונית החוטאות בהיבריס מתוך גאווה אישית או רצון לכוח, היבריס של אנטיגונה הוא מוסרי – ביטוי בלתי מתפשר של נאמנות למצפון ולערכים עליונים, גם במחיר חורבנה.
מהו ההיבריס של אנטיגונה?
היבריס, במובנו הקלאסי, הוא חטא של גאווה או יוהרה הגורמת לאדם להמרות את רצון האלים או להתעלות מעל הסדר החברתי המקובל. אנטיגונה חוטאת בהיבריס בכך שהיא מציבה את חוקי המשפחה והמסורת מעל לחוקי המדינה, כשהיא מסרבת לציית לצו של קריאון, מלך תבאי, האוסר על קבורתו של פוליניקס, אחיה הבוגד.
בהחלטתה המודעת להמרות את פקודת המלך, אנטיגונה אינה פועלת ממניעים של כוח או שאיפה לשליטה, אלא מתוך תחושת צדק אבסולוטית, המבוססת על חוקי האלים והכבוד למשפחה. אך דווקא ההתעקשות שלה, חוסר נכונותה להתפשר או להקשיב לקולות אחרים, הופכים את פעולתה למעשה של היבריס.
עימות בין חוק המדינה לחוקי האלים
הטרגדיה של אנטיגונה מציגה קונפליקט יסודי בין שתי תפיסות עולם:
- חוק המדינה – החוק הכתוב, החילוני, המיוצג על ידי קריאון, השואף לשמר סדר חברתי ופוליטי.
- חוקי האלים – חוקי המסורת והמוסר, המיוצגים על ידי אנטיגונה, הדורשת לקבור את אחיה על פי המנהגים הדתיים.
לכאורה, מדובר במאבק של צדק מול עוול, אך אנטיגונה חוטאת כאשר היא מסרבת לראות מורכבות. היא אינה מוכנה לשמוע את טענותיה של אחותה איסמנה, שמציעה זהירות ושיקול דעת, ואינה מנסה לשכנע או לחפש פשרה – היא בטוחה בצדקתה עד כדי התרסה מוחלטת.
טרגדיה של קיצוניות
ההיבריס של אנטיגונה מוביל באופן בלתי נמנע לחורבן. סירובה להתכופף בפני קריאון מוביל להוצאתה להורג, אך גם להשמדתו של קריאון עצמו: מות אנטיגונה מוביל להתאבדותו של היימון, בנו של קריאון ואהובה של אנטיגונה, ובהמשך להתאבדותה של אשתו של קריאון. כך, דווקא מי שניסתה לשמור על כבוד משפחתה, ממוטטת אותה לחלוטין.
סיכום: היבריס מוסרי או צודקת מדי?
אנטיגונה אינה חוטאת בהיבריס במובן של שאפתנות אישית, אך היא מתנהגת בקיצוניות של צדק עיוור. היא סבורה שהצדק עמה עד כדי כך שאין כל צורך בדיאלוג, מה שהופך אותה לדמות טראגית קלאסית: צודקת, אך נידונה לאבדון בשל חוסר גמישותה. בכך, סופוקלס מזהיר אותנו מפני הסכנה שבצדקנות חסרת פשרות, שמובילה לחורבן במקום לתיקון.
