יאנוש קורצ'אק (1878–1942) היה רופא, סופר, ואחד המחנכים המשפיעים ביותר של המאה ה-20. הוא נולד בשם הנריק גולדשמידט בוורשה שבפולין למשפחה יהודית מתבוללת. אביו, עורך דין מצליח, סבל מהתקפי נפש ונפטר כשהיה בן 11, מה שהכניס את המשפחה למצוקה כלכלית. כבר בילדותו גילה רגישות חברתית יוצאת דופן, שהובילה אותו לעסוק כל חייו ברווחת ילדים.
קורצ'אק למד רפואה באוניברסיטת ורשה, אך במקום לפנות לקריירה רווחית, בחר לעבוד כרופא בבתי חולים לילדים עניים. עם הזמן הבין כי מחלותיהם של הילדים קשורות לא רק בגופם אלא גם בתנאי חייהם, והחליט להקדיש את חייו לחינוך. בתחילת המאה ה-20, בזמן שכתב מאמרים וספרים על חינוך וילדים, זכה להכרה ציבורית בזכות ספרו הילד של הקורח (1901), בו עסק בבעיות החינוך והעוני.
בית היתומים – ניסוי דמוקרטי חינוכי
ב-1912 הקים קורצ'אק בית יתומים יהודי בוורשה, ובו יישם את גישתו החינוכית הייחודית. הוא האמין שילדים אינם "מבוגרים קטנים" אלא בני אדם שלמים שיש לכבד את רגשותיהם ודעותיהם. בית היתומים פעל כמיקרוקוסמוס דמוקרטי: הילדים קיבלו אחריות על ניהול חיי היום-יום, קיבלו חינוך לערכים של כבוד, שוויון ואחריות אישית, והיו שותפים בקבלת החלטות באמצעות בית דין ילדים ואסיפות כלליות.
קורצ'אק, שלא נישא ולא היו לו ילדים משלו, ראה בבית היתומים את מפעל חייו. לצד עבודתו החינוכית, המשיך לכתוב ספרים על חינוך, ביניהם כיצד לאהוב ילדים ו-הזכות של הילד לכבוד, שבהם הציג את תפיסתו לפיה על החברה להעניק לילדים עצמאות ולהקשיב לקולם.
מלחמת העולם השנייה והסוף הטראגי
עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין ב-1939, נכנס קורצ'אק עם ילדיו לגטו ורשה. למרות הצעות להימלט ולהציל את חייו, הוא סירב לעזוב את היתומים ונאבק כדי לספק להם אוכל, חינוך ותחושה של שגרה בתוך המציאות האכזרית של הגטו.
ב-5 באוגוסט 1942, בעת חיסול הגטו, קיבל הוראה להעביר את הילדים לבית היתומים מחדש. אך מהר מאוד התברר כי מדובר במשלוח לטרבלינקה. עדים מספרים שקורצ'ק צעד בראש 200 הילדים לבושים בבגדיהם הטובים ביותר, תוך שהוא מרגיע ומחבק אותם. כשאחד הקצינים הגרמנים זיהה אותו והציע לו להישאר, הוא סירב בתוקף. הוא עלה עם ילדיו לקרון הרכבת בדרכו האחרונה למחנה ההשמדה, שם נספה יחד איתם.
מורשתו של קורצ'ק
קורצ'אק לא הותיר אחריו ילדים ביולוגיים, אך מפעל חייו ממשיך להשפיע עד היום. רעיונותיו על זכויות הילד, דמוקרטיה חינוכית וחינוך הומניסטי הפכו לאבני יסוד בחינוך המודרני. מוסדות חינוך ברחבי העולם נושאים את שמו, ועקרונותיו משמשים בסיס לאמנת זכויות הילד של האו"ם.
סיפורו של יאנוש קורצ'אק הוא סיפור על אהבה, מוסר ואומץ. עד ימיו האחרונים היה נאמן לאמונתו שילדים זכאים לכבוד ולחיים שלמים, והוכיח כי מחנך אמיתי הולך עם תלמידיו עד הסוף, לא מתוך כפייה, אלא מתוך בחירה מוסרית עמוקה.
