"צרות של מגדר" (1990) של ג'ודית באטלר הוא אחד מהספרים החשובים ביותר של התיאוריה הקווירית והפמיניזם, ואחד הרעיונות העיקריים והחשובים של צרות של מגדר הוא הפרפורמטיביות או הביצועיות של המגדר הגורס כי הזהות המגדרית היא בגדר פרקטיקה ביצועית, ולא דבר מה מקובע ונתון מראש.
באטלר פותחת את "צרות של מגדר" במתקפה על ההנחות המרכזיות של התיאוריה הפמיניסטית: החישבה כי קיימים זהות וסובייקט (נשיים אך גם גבריים) המצריכים ייצוג בפוליטיקה בשפה. בעבור באטלר "אישה" או "נשים" הן קטגוריות טעונות המעורבות במעמד, אתניות, מיניות והיבטים אחרים של זהות. ההנחה כי המונחים הללו תקפים באופן אוניברסלי מקבילה לדרך שבה פעלה הפטריארכיה בכדי להצדיק את עצמה, והיא מוחקת את הספציפיות של הדיכוי בזמנים ומקומות נתונים. באטלר לפיכך דוחה את הזהות הפוליטית המגדרית לטובת ביקורת על עצם מושג הזהות המינית וקישורו לנושאי מגדר.
אחת הנקודות החשובות של ג'ודית באטלר ב"צרות של מגדר" היא המתקפה של על ההבחנה המקובלת בין מין ומגדר (מין כעניין ביולוגי לעומת מגדר כעניין של הבנייה חברתית). ראשית טוענת באטלר כי הבחנה זו יוצרת פיצול בסובייקט האחיד לכאורה של הפמיניזם, ושנית היא גורסת כי ההבחנה הזו היא כוזבת. גוף מיני (ביולוגי) לא יכול לסמן ולסמל את עצמו ללא מגדר, והתחושה כי יש מין הקודם לשיח החברתי היא רק תוצא של המגדר, ולא הבסיס שלו. לפיכך, לדעתה של באטלר, גם מגדר וגם מין הם הבניות חברתיות.
באטלר בוחנת את עבודותיהן של הוגות פמיניסטיות כמו סימון דה-בובואר ולוס איריגארי בכדי לחקור את היחסים בין כוח וקטגוריות של מין ומגדר. בעבור דה-בובואר, הנשים מהוות חסר או העדר שכנגדו מבססים גברים את זהותם. בעבור איריגארי, הדיאלקטיקה הזו משתייכת ל"כלכלה מסמנת" ("signifying economy") שמדירה את ייצוגן של נשים מכיוון שהיא עושה שימוש בשפה פאלו-צנטרית. אולם באטלר מעירה כי גם בובואר וגם איריגארי מניחות כי קיימת זהות נשים שזקוקה לייצוג.
תחת זאת, בהקדמה ל"צרות של מגדר" וכן בהמשך הספר, ג'ודית באטלר טוענת כי המגדר היא ביצועי או פרפורמטיבי (perfomative): אין זהו שקיימת מאחורי הפעולות שכביכול מבטאות את המגדר, שכן היא סבורה כי פעולות אלו מכוננות, ולא מבטאות, את האשליה של זהות מגדרית יציבה. יתרה על כן, אם מראית העין של "להשתייך" למגדר כלשהו היא התוצאה של פעולות תרבותיות אזי אין מגדר אחיד ואוניברסלי. אם המגדר מכונן על ידי פרקטיקה וביצוע, הרי שהמגדר "אישה" (כמו "גבר") הוא קונטינגנטי ופתוח לפרשנות וסימול מחדש resignification)) . כך פותחת באטלר את הדלת לפעולה חתרנית שמבקשת לערער את היסודות היציבים כביכול של הזהויות המגדריות. "צרות של מגדר" הוא שם הספר של באטלר אך גם המטרה שלו, והיא קוראת לאנשים לעורר צרות של מגדר בכדי לחתור תחת הקטגוריות המקובעות כביכול של מגדר דרך ביצוע ופרקטיקה.
ראה גם:
ג'ודית באטלר: צרות של מגדר: המערכת ההטרוסקסואלית
ג'ודית באטלר: צרות של מגדר – פרק 3: פעולות גופניות חתרניות
