סיכום: שסעים מעמדיים, עדתיים ולאומיים ודמוקרטיה בישראל / סמי סמוחה (1994)

סיכום מאמר: שסעים מעמדיים, עדתיים ולאומיים ודמוקרטיה בישראל / סמי סמוחה (1994)

המאמר של סמי סמוחה עוסק בסוגיות הקשורות לשסעים המעמדיים, עדתיים ולאומיים והשפעתם על הדמוקרטיה בישראל.

השסע המעמדי:

מבחינה כלכלית, ישראל מצליחה לשמור על מעמד של ארץ מערבית למחצה אך ורק בזכות הסיוע האמריקאי הרחב. לכן, היא שומרת באופן יחסי על רמת חיים גבוהה למרות שאינה מציעה הרבה מבחינת הזדמנויות כלכליות לאזרחיה. בישראל 5 מעמדות: עניים  (15%), עובדים (25%), בינוני (45%) בינוני גבוה (15%) ואליטה (פחות מאחוז). נתן לראות שזו חברה של מעמד הביניים. אמנם, נכון יותר יהיה לקרוא לקבוצות הנ"ל "קטגוריות סטאטוס חברתי" ולא "מעמדות" כיוון שאין להן סולידאריות ותודעה מעמדית.

למרות שבישראל גדל  אי השוויון עם השנים, עדיין לא מתפתחת תודעה מעמדית. מדוע?:

1. יבוא ההון מבחוץ מאפשר למפעלים להתעשר ללא ניצול הפועלים, ההון הזר הזה העלה בשליש את רמת החיים בארץ.
2. ההסתדרות,גם מעסיקה וגם מועסקת- מנכסת לעצמה מאבקי עובדים ובכך מונעת התארגנות ספונטאנית. היא אמורה לייצג את העובדים, אבל יש גם עובדים מהמעמד הגבוה אשר מיוצגים על ידה. כך נוצרים מצבים בעייתיים כי ייצוג השכירים הגבוהים מתנגש בייצוג השכירים ברבדים הנמוכים.
3. בציבור רווחת הדעה כי יש בישראל שוויון הזדמנויות וניעות מעמדית.
4. כוח העבודה הזול מהשטחים "משחרר" את האוכלוסייה היהודית מעבודות כפיים לא רצויות וחוסך למעסיקים כסף וצורך בהתייעלות (הבאה בד"כ על חשבון שכר העובדים).
5. מדיניות הרווחה הנהוגה בישראל המונעת היווצרות תת מעמד של עוני, אומנם מדיניות זו לא פתרה את הבעיה אלא רק האטה אותו.
6. הפילוג בתוך המפלגות מונע מהן להציג משנה חברתית  חלופית מאוחדת לקיימת והן מתמידות בתמיכתן במדיניות הרווחה הקיימת. מפא"י מעולם לא הייתה מפלגת הפועלים, היא הייתה מפלגת שלטון בעלת תפיסה ממלכתית, במיוחד כאשר בן גוריון עמד בראשה וענייני הפועלים לא עמדו בראש מעייניהם. מכאן הביטוי המפורסם של דיין:"המדינה לא יכולה לשאת שתי דגלים-של ביטחון ושל כלכלה". הליכוד לאחר 77 הוא צירוף של מספר מפלגות, והמצע של כל המפלגות האלה בנפרד הוא מצע של שוק חופשי, כי כשהן נוצרו הן נתמכו ע"י הבורגנות. הליכוד אימץ את יוצאי עדות המזרח, ואלו ברובם חפפו את הרבדים הנמוכים של ההיררכיה, ויש סתירה כי אותם הרבדים לא ממש תמכו בשוק חופשי. וזה בעצם "פופוליזם עמום", כי הליכוד לא יכל ממש ללכת עם המצע שלו כי רוב המצביעים שלו היו בעד מדינת רווחה. מפלגות הימין לא התעניינו במאבק המעמדי אלא רק בא"י השלמה. גם לא מפלגות השמאל אשר עסקו בהטפה לשלום.
7. השסעים הדתיים, העדתיים והלאומיים מטשטשים את השסע המעמדי בהיותם בולטים ממנו.
8. הסכסוך היהודי-ערבי אשר דורש אחדות מול הערבים ואת שאר הבעיות נשים בצד בינתיים.

פתרונות לשסע המעמדי:

1. לפעול לצמיחה כלכלית שתגדיל את סך המשאבים וההזדמנויות.
2. בנייה מחודשת של הכלכלה על בסיס יעילות מוגברת ותחרותיות בשוק העולמי.
3. בחינת מדיניות הרווחה על מנת למנוע תלות מצד אחד ולתמוך בנזקקים מצד שני.

השסע העדתי:

בישראל נוצרה חפיפה בין עדה למעמד – היררכיה אתנית כך ש: העניים ומעמד העובדים – מזרחיים, שכבת הביניים- מעורבת, עם רוב אשכנזי, הרובד הבינוני גבוהה והאליטה –אשכנזיים.

(ערבים אזרחי ישראל- ברובד התחתון וערביי השטחים רחוק רחוק למטה..מחוץ למשולש…)

הריבוד העדתי מתבטא בפערים בחינוך, בתעסוקה, ברמת החיים ובעיקר בהצבר ההון.

הגורמים ליציבות המבנה הריבודי בישראל:

1. הורשה מעמדית והורשה עדתית תרבותית – באופן טבעי יש רפרודוקציה של מעמדות (בגלל ירושה,חינוך, נישואין וכו').
2. היכולת/ אי היכולת של משפחת המוצא לתמוך בצאצאיה במהלך חייהם.
3. לא נעשה די לצמצום פערים עדתיים.

כיצד התהווה המבנה הריבודי הנוכחי? בתקופת קום המדינה הייתה דומיננטיות אשכנזית מובהקת וברורה אשר התברגה בתפקידי המפתח על מנת לעמוד במשימות הרבות. העולים החדשים האשכנזים שהגיעו סבלו מקשיי קליטה אך די מהר הצליחו להשתלב בעזרת: הוותיקים שהיו קרוביהם, מספר נפשות קטן במשפחה, פיצויים מגרמניה והדימוי האירופי שלהם. המזרחים לעומת זאת תועלו לדרגים הנמוכים של החברה. (מעמד פועלים, עיירות פיתוח).

מבחינה תרבותית אמנם התפתחה מעין "תרבות ישראלית" המשותפת לעדות השונות, אך עדיין קיים שוני בתרבות המשנה של המזרחים והאשכנזים (המזרחים מסורתיים, משפחתיים ועוד). ההבדלים בתרבות המשנה נוטים ליצור מתח בישראל. עד אמצע שנות השישים הייתה דרישה מהמזרחים להיטמע בתרבות האשכנזית. הגישה לתרבות המזרחית נפתחה באופן חלקי אף שעדיין יש עליונות אשכנזית סמויה. כיום, הנושא התרבותי רדום כנראה בשל הסכסוך עם הערבים.

מבחינה פוליטית הצליחו המזרחים להגיע לעמדות מפתח יותר מאשר במעמד הכלכלי חברתי ובהשפעה התרבותית. עם השנים רואים נטייה הולכת וגוברת של המזרחים להצביע לגוש הליכוד (הם רואים בו אמצעי לניעות חברתית והשגת סטאטוס, רואים בעבודה כאחראית למצוקתם ומאמינים ביכולת הליכוד יותר מהעבודה להביא לשלום עם הערבים). בכל מקרה, האשכנזים עדיין חולשים על רוב עמדות המפתח ודומיננטיים בקבלת ההחלטות וסדר העדיפויות הלאומי (שבד"כ אינו לטובת המזרחים…למשל- מדיניות הרווחה).

פוטנציאל ההתלקחות של הבעיה העדתית – מעל פני השטח רווחת ההשקפה כי השסע העדתי הולך ומצטמצם ועמו חשיבותה של הזהות האתנית בתפיסתן של קבוצות אתניות שונות (מה שבא לידי ביטוי בסקר בנושא זהויות).למרות זאת, סמוחה טוען כי לבעיה העדתית כושר התלקחות מהיר והיא אינה מרפה מסדר היום הציבורי (ואדי סאליב, הפנתרים השחורים, פרשת אבו חצירה,ומערכות בחירות סוערות). כנראה שקיים מתח עדתי בעוצמה גבוהה מתחת לפני השטח והוא מתוחזק על ידי הפער שקיים בין ההצהרות על שוויון ושילוב עדתי לבין המעמד הלא דומיננטי של המזרחים ביחס לפרופורציה שלהם באוכלוסיה.

פתרונות לשסע העדתי:

1. נקיטת פעולות  על מנת להקטין את החפיפה שבין עדה למעמד.
2. יצירת ראוריינטציה תרבותית לעולם הערבי לצד המערבי שתעניק למזרחים תפקיד ומעמד בעלי ערך.
3. להציב את הבעיה העדתית על סדר היום הציבורי.

לאום:

למרות רצונם של ערביי ישראל לעצב מערכת יחסים חדשה בינם לבין הרוב היהודי הרי שהיהודים (המניחים כי ערביי ישראל הם מיעוט עוין הצריך להודות על זכויות הפרט שלו ולא לדרוש מעמד של מיעוט לאומי, הם קבוצה נפרדת מהעם הפלסטינאי אשר לא צריכה להיות שותפה לקבלת ההחלטות של מדינת ישראל) מעדיפים לשמור על מעמדם הנוכחי והנחות של ערביי ישראל. בשורש הבעיה מצויה הסתירה בין היות ישראל מדינה דמוקרטית (ומכאן – מדינת כל אזרחיה) להיותה מדינה ציונית יהודית (מגינה על זכויות העם היהודי בלבד).

שני תהליכים משפיעים על סוגיית השסע הלאומי: 1. פוליטיזציה – תהליך בו ערביי ישראל נהיו יותר מודעים לכללי המשחק הפוליטי, למעמדם הנחות ופעילים למען שינויו.

2. דמוקרטיזציה – תהליך שבו הפוליטיקה בישראל הפכה מכזו של מפלגה דומינאנטית לתחרות בין מפלגות מה שגרם לקבוצות שונות לבוא ולתבוע זכויות, ביניהן הקבוצה הערבית. הפוליטיקה הישראלית, שלא הייתה רגילה לדרישות קבוצתיות דחתה את הערבים והסלימה את השסע. לערבים ארבע תביעות הנדחות בידי היהודים:
3. שלילת היותה של מדינת ישראל דמוקרטיה אתנית (המזוהה עם העם היהודי), מה שמונע שוויון זכויות לכל אזרחי המדינה. (זה בא לידי ביטוי בצביון – דגל, המנון וכו', במדיניות כלפי מהגרים, ברווחה ועוד). היהודים מזהים את דרישתם של הערבים לדחיית הציונות כדפוס המעצב את המדינה (שלילת האתניות של מדינת ישראל) עם שלילת המדינה בכלל ולכן דוחים את התביעה מכל וכל.
4. שוויון בזכויות הפרט – זכויות הפרט של ערבי ישראלי מצומצמות יותר בשני רבדים: א. זכותו לחלוק על הקונצנזוס (הציוני) מוכרת פחות ונשללת ממנו האפשרות לשנות את צביון המדינה באמצעים פרלמנטרים ודמוקרטים . ב. נגישותו להזדמנויות ומשאבים מוגבלת.

חירויות האזרח של הערבי אינן מכובדות כיאות מכמה סיבות: א. העדר חוקה/ חוק זכויות יסוד. ב. שימוש לרעה בתקנות לשעת חרום. ג. האופי היהודי ציוני של המדינה ד. דעת הקהל היהודית היא בהעדפה ליהודים על פני הערבים. עם זאת, האפליה נגד הערבים נעשית בד"כ באופן עקיף. (למשל – זכויות חייל משוחרר שערבי לא יכול לקבלן כי נמנע ממנו לשרת…)

3. מעמד של מיעוט לאומי – הערבים בישראל נהנים מזכויות של מיעוט אתני אך נשללות מהו זכויות לאומיות. ניתנים פחות תקציבים למוסדות דת, אין מספיק התחשבות בשפה הערבית ועוד. זה נובע משלוש סיבות: א. פחד מביטול הבלעדיות של תביעת היהודים על א"י. ב. זוהי מעין הכרה בנוכחותו של האויב בתוך שטח ישראל העלולה לדרבן פעילות טרור. ג. חשש מפני תביעה לאוטונומיה טריטוריאלית ואף היפרדות מהמדינה.
4. השתתפות פעילה בפוליטיקה – באופן כללי נתן לראות השתלבות ערבית בפוליטיקה הישראלית במפלגות וארגונים חוץ פרלמנטרים. אבל, לפוליטיקה הערבית שלוש חולשות: א. אין לארגונים הכרה מצד המדינה. ב. הרוב היהודי לא נותן לגיטימציה לפעילות ערבית חוץ פרלמנטארית ג. עד כה הערבים נותרו מחוץ לקואליציות הממשלתיות.

פתרונות לבעיית הלאום:

1. להרחיב את מערך הסמלים של המדינה על מנת שגם הערבים יוכלו להזדהות עמו וליצור התקרבות לתרבות הערבית.
2. ביטול כל אפליה הפוגעת בשוויון ובזכויות הפרט של הערבים.
3. יש להעניק לערבים מעמד של מיעוט לאומי פלשתינאי.
4. יש לקבל מפלגות ערביות לקואליציות ממשלתיות.

מסקנות:  על פי סמוחה צפויות בשנות התשעים שתי תמורות מרכזיות: עלייה המונית ושלום עם הערבים ולהן מס' השלכות על השסעים המעמדיים, העדתיים והלאומיים:

עלייה המונית –  בטווח הקרוב, מצוקה כלכלית ועומס אך לטווח הארוך- צמיחה וכן, הגברת השסעים לטובת הקבוצות הדומיננטיות ולרעת המזרחים, העולים האתיופים וערביי ישראל.

הסכם שלום – יחיש את הצמיחה הכלכלית וזו, תביא להחרפת הפערים בין הרבדים החברתיים בתוך החברה היהודית אך לעליית מעמדם של ערביי ישראל.

האם השסעים הנדונים עלולים לערער את יציבות הדמוקרטיה הישראלית?

אי השוויון בארץ עלול ליצור אי שביעות רצון רחבה שתצוף בימים של שלום. מדינת ישראל מתאפיינת בהיררכיה אתנית ודמוקרטיה אתנית שהיא דמוקרטיה ברמה נמוכה יותר. שינוי ייתכן רק בתנאי שהציונות תשנה פניה ויינתן מקום לקבוצות החלשות להשמיע את קולן…