היבטים ארגוניים– ארגוני התקשורת מספקים משאב חברתי חשוב- מידע, ביכולתם לאיסוף, ריכוז, אספקה ושליטה עליו, מעניק עצמה רבה לא.התקשורת.
מפקחי ת.ההמונים: (המסוגלים להשפיע על התקשורת ועל המסרים) 1. הבעלים/המשקיעים- שיקולי רווח, הארגון תקשורת כעסק פרטי.(מכוונות כלכלית) 2. הקהל- הקהל מסוג "מפעיל", המצביע ברגליו, הוא הלקוח והוא מחליט במה לצפות, לקרוא וכו', דעתו חשובה בגלל הרייטינג והפרסום (מכוונות חברתית). 3. המפרסמים- המממנים העיקריים וביכולתם להטיל סנקציות (מ.כלכלית). 4. הממשלה- באמצעות חקיקה, צווים, סנקציות של קשרים אישיים (ידיעות), בנוסף המדינה בעלת מידע רב- תלות הדדית(מ. חברתית). 5. מקורות המידע- דוברים, יחצנים הנותנים מידע לעיתונאים, תשומות, או מונעים מהם.(כלכלית וחברתית) 6. קב' לחץ- המגיבות על מסרים ויוצרות אותם, ארגון נכי צה"ל וכיו"ב.(חברתית וכלכלית) 7. ארגוני תקשורת אחרים- מתחרים, אך קיים שת"פ, פיקוח סמוי, תיאום מחירים ושכר(מ.כלכלית). 8. מוסדות חברתיים-פוליטיים- משרדי ממשלה, מפלגה וכיו"ב, בעלי עצמה(מכוונות חברתית).
איך מפקחים- אמצעי פיקוח: פורמלי (חוקים, הסכמים, תקנות-צנזורה), לא פורמלי (הדלפות, סנקציות ותגמולים, מניפולציות- בלעדיות, הדלפה), מיקרו (בינאישי, בין הפוליטי לעיתונאי- דוברות) ומאקרו (בין המערכת בפוליטית למ.התקשורתית- מסיבת עיתונאים).
דפוסי פיקוח ייחודיים לישראל: ועדת העורכים- (ועדת התגובה, 1942)נפגשים נציגי הממסד הפוליטי והתקשורת ומתאמים מידע רגיש , בטחוני, ציבורי- שלא לפרסום תוך שת"פ הדוק, החל עוד מהישוב היהודי ומתאים לדגם התקשורת הדמוקרטית המתפתחת (המגויסת). צנזורה- מייצגת שני אינטרסים מנוגדים: זכות הציבור לדעת וחופש הביטוי מחד, ובטחון המדינה ושלום הציבור מאידך), אופיינית לדגם האוטוריטרי ועם הזמן חלו שינויים לטובת התקשורת, המעבר מאוטוריטרי לאחריות חברתית.
