תולדות האמנות: סופרמטיזם רוסי

תולדות האמנות – סופרמטיזם רוסי – סיכום

מתוך אסופת הסיכומים בתולדות האמנות

סופרמטיזם – 1913-1917 (סביב מלחמת העולם הראשונה) סגנון מופשט שיצר האמן הרוסי קאזימיר מאלביץ'. מאלביץ' דגל במה שהוא כינה "עליונות התחושה הטהורה ביצירה", אותה שיקף בראש ובראשונה במרובע, ואחריו צורות הנדסיות בסיסיות נוספות. מאלביץ' האמין כי המציאות, או האובייקט, אינם מסוגלים עוד להוות בסיס לאמנות חזותית, וחיפש אחרי מקבילות מופשטות לביטוי רגש והוויה. בקוביזם המופשט, לדוגמא, למרות ההפשטה בכל זאת יכולנו לחוש בכך שנקודת המוצא של הסופרמטיזם היא המציאות. מאלביץ' הוא הראשון שעובר למופשט הטוטאלי.

מאלביץ', ריבוע שחור 1915 – היצירה הזו היא לא הריבוע השחור הראשון שמאלביץ' יוצר (הראשון היה ב1913 ). הוא כתב על כך: ”בחפשי אחר מפלט מהאובייקט מצאתי מקלט בצורת הריבוע והצגתי תמונה שהייתה לא יותר מריבוע שחור על שדה לבן". הוא באמת היה האמן הראשון שבא ואמר שגם צורה גאומטרית טהורה היא יצירת אמנות. החידוש של מאלביץ' זה שהוא מביא את ההפשטה למקום הקיצוני ביותר שלה. עצם זה שהריבוע הוא שחור מנתק אותנו מהקונספציה הרגילה של צבע. הוא כתב קובץ מאמרים על הנושא הזה שכותרתו מגדירה את כיוון המחשבה שלו: "The World of Non-Objectivity" העולם שבו אין אובייקטים. הוא כתב במאמרים האלו כך: '"עליונו של הרגש הטהור באמנות. עבור הסופרמטיסט הדבר המשמעותי הוא רגש וככזה הוא נפרד מהסביבה שמעוררת אותו". סופרמטיזם – משהו שנמצא מעל, בנפרד מהעולם של האובייקטים. הריבוע לא מייצג נגיד שולחן או חתיכת נייר שחור, אלא משהו שמעל.

קאזימיר מאלביץ', צלב שחור, 1923- הצלב הזה שונה מצלבים שאנחנו רואים בד"כ ביצירות נוצריות: הוא סימטרי והזרועות שולו נוגעות בשוליים של היצירה. יש כאן רמיזה לאיזושהי התפשטות לאינסוף. מאלביץ' מדבר על חוויה מיסטית ועל האופן שבו צורות נושאות משמעות שהיא מעבר – בעצם זה שהצלב מתפשט החוצה יש אמירה על התפשטות ועל אינסוף.

קאזימיר מאלביץ', עיגול שחור, 1923- אפשר להתייחס ליצירות האלו כשירה. אין כאן סימטריה. העיגול, להבדיל מהצלב והריבוע, אינו במרכז. זה יוצר תחושת תנועה, חוסר יציבות קומפוזיציונית, תחושה שהכדור מרחף. מתח ביצירה. ארנסון, חוקר אמנות מודרנית, אומר שיש כאן התייחסות מדעית-טכנולוגית. הכוונה היא שקצת כמו הפוטוריסטים שמתרכזים בטכנולוגיות חדשות, התחושה של העיגול המרחף קשורה לתחושה של תעופה, דבר חדש שאנשים מוקסמים ממנו. דווקא בגלל שמאלביץ' עובד במופשט אפשר לראות את הנושא של ריחוף כמשהו שמתחבר לחידושים הטכנולוגיים והמדעיים בתחום התעופה והבנת היקום והחלל. ארנסון אפילו מציע שבציור הזה יש התייחסות למכשירים כמו טלגרפיה, שקשה לתאר אותם באמצעות העולם המוחשי. לא תמיד ניתן לתת מענה לשינויים במאה ה 20- באמצעות כלים מסורתיים בציור.