לא זכיתי באור ההפקר/ חיים נחמן ביאליק
בשיר "לא זכיתי באור מן ההפקר" שניכתב בשנת תרס"ב עוסק ביאליק בתהליך כתיבת השיר, באופן בו מתקבל השיר בלב הקוראים ויחסם של הקוראים כלפי המשורר – שיר ארס-פואטי (ראה: ארס פואטיקה בשירת ביאליק)
בשיר ארבעה בתים :
1-2 ) עוסקים במקור השיר וייחודיותו.
3) מתאר את תהליך כתיבת השיר : השיר המכונה "ניצוץ", ניתז מלב המתפוצץ מעומס ומגודל הצרות, עף אל עין המשורר ומן העין אל הדף בו נכתב החרוז
4) עוסק במערכת היחסים בין המשורר לקהל הקוראים: מהרגע שבו פרסם המשורר את שירו הוא אינו שייך לו עוד , אלא לקורא.
ניתוח השיר
בית ראשון – "לא זכיתי באור מן ההפקר" של ביאליק נפתח בקביעה של ביאליק כי השירה שלו היא מקורית- הוא לא לקח אותה מאיש, לא ברשות ולא שלא ברשות , "לא זכיתי באור מן ההפקר" ואף לא קיבלת את כישרון הכתיבה בירושה "אף לא בא לי בירושה מאבי"
ה"אור" – השירה היא מקורית וייחודית למשורר עצמו, האור כמו יהלום נחצב מליבו של המשורר המכונה "סלעי וצורי", המילים "מסלעי וצורי נקרתיו וחצבתיו מלבבי" הם מטאפורה לתהליך הקשה ולעבודה הנפשית הקשה והמכאיבה המלווה את תהליך הפקת האור, כלומר השירה.
חריזה: בכל בית שורות 2 ו- 4 מתחרזות באופן מלא, גם השורה השלישית בבית הראשון והשורה השלישית בבית שני מתחרזות זו בזה ( "…מאבי..מלבבי.." )
אנפורה– מילה או ביטוי החוזרים בראשי שני תורים תכופים או יותר. לאנפורה יש השפעה מצלולית, ריתמית ורטורית היא מתאימה להבעת רגשות התלהבות ותוכחה,תלונה או אבל. בגלל החזרה על הפתיחה מקבלות מילות ההמשך משמעות מחוזקת.
הדובר חוזר על מילת השלילה "לא" מספר פעמים כדי לחזק את התחושה שהשירה שלו היא מקורית, הוא לא לקח מאיש ולא קיבל אותה בירושה. היא נובעת ממנו והיא משקפת את עולמו ואת תחושותיו.
המילה "כי" מתפקדת בשתי משמעויות:
1) בבית א' ו-ב' "כי" = לשון סיבה
2) ובבית ג' "כי" = תיאור זמן, "כשהתפוצץ לבבי.."
בבית השני
חוזר ביאליק בשנית על הבלעדיות של השיר "אך כולו שלי הוא" / "לא שאלתיו מאיש"
המילים ניצוץ אחד בצור ליבי מסתתר" הן מטאפורה למקור כתיבה, רגש אחד ויחיד בלב במשורר
המילה "הוא" חותמת את ביתים ב' וד' לשייכות של ביאליק ואת טענת המקוריות שלה.
בית שלישי
כאן חל המפנה בשיר. ליבו של ביאליק לא עומד בעומס הצרות הניחתות עליו על ידי הפטיש המכה בליבו.
מעומס הכאב של הלב המתפוצץ עף הניצוץ מלב ביאליק לעינו.
יש כאן תהליך של החצנה, הניצוץ ,השיר כבר אינו פנימי וניסתר, הוא כבר גלוי יותר מכיוון שהוא בעינו של ביאליק ומשם עף על החרוז,כלומר מתגלה כיצירה חשופה לעין כל על הדף.
המילים "פטיש צרותי הגדולות" הן מטאפורה המתארת את תהליך היצירה : כדי שייווצר שיר כוחות חיצוניים צריכים להפעיל את המשורר, מתוך קשיי החיים של המשורר נכתב השיר, גם בהמשך המילים "התפוצץ לבבי" הן מטאפורה לשלב הבא בתהליך היצירה : על מנת לשחרר את הניצוץ הלב חייב להתפוצץ, למעשה משלם ביאליק את מחיר היצירה במות שלו גם המילים ניתז אל עייני הן מטאפורה המתארת את תחילת התהליך הכתיבה: ביאליק כותב בעקבות החוויות שהוא עובר ובעקבות התבוננותו בעולם .
במילים "פטיש צרותי" הן "ארמז מקראי" מספר ירמיהו פרק כג' פסוק כט' נאמר "כפטיש יפוצץ סלע .." .
הדובר בשיר משווה את שירתו לדבר השיר לדברי ה' ,כלומר יש בשירתו שליחות ומסר גורלי ומשמעותי לקוראים(= לעם, כמו דברי הנביא, וכמו שהנביא לא יכול לברוח מנבואתו אלא הוא חייב למסור אותה לעם כל גם ביאליק.
ארמז/אירמוז (אלוזיה) : התייחסות מילולית מפורשת או משתמעת לאדם,מקום,לאירוע או ליצירה אחרת. הארמז מעתיק את קורא לסיטואציה רחבה וחזרה יותר מאשר בטקסט הנתון. הוא מעמיק ומעשיר את הטקסט הנקרא והוא מחייב את הקורא לערוך השוואה עם משהו מעבר למילים הרומזות. המקורות הראשיים לארמז בספרות היהודית הם תנ"ך, תושב"ע ותפילות.
