סיכום: טלקוט פרסונס – עיונים בהתפתחותן של מערכות חינוך מנקודת הראות של הסוציולוגיה המשווה

סיכום מאמר: טלקוט פרסונס – עיונים בהתפתחותן של מערכות חינוך מנקודת הראות של הסוציולוגיה המשווה

מתוך: סיכומי מאמרים בסוציולוגיה

נקודת המבט של פרסונס: החברה (מבנה)

החברה מסוגלת לשלוט על היחידים החיים בה וגם לפתח כוחות שפועלים לשינוי התרבות על ידי יצירה ותגלית. מהפיכת החינוך הייתה, כחלק מתהליך שינוי חברתי גדול יותר, תהליך אשר הבדיל בין התפישה של חינוך לצורך מחקר, כלומר חתירה לידע טהור, ובין התפישה של חינוך ולימוד לצרכים פרקטיים.  בנוסף תהליך זה הביא להרחבה של השפעת החינוך לפלח אוכלוסיה גדול יותר, ביטל את המחסום של המעמד החברתי כמאפשר או מונע קבלת חינוך על ידי מעבר למערכת מדידה אחידה על בסיס הישגים , וכן העלה את האפשרות לניעות חברתי על ידי הגברת ההשפעה של חינוך על מעמד חברתי.

סיכום המאמר.

התפתחות הכתב הייתה תמיד קשורה בהתפתחות מוסדות החינוך הפורמאליים. היא חלק מהגורמים המייצבים את התרבות מכיוון שהיא מאפשר יצירה של תרבות מסודרת, מעבר לזכרונות הפרטים הקיימים בה. הכתב מאפשר להעביר קודי תרבות בין בני התרבות. החינוך לכתיבה הוא מורכב יותר מאשר החינוך לדיבור ולכן הוא נלמד במוסדות פורמאליים. תרבות המעמד הגבוהה הייתה תרבות כתובה וכך גם הייתה הערכה גבוהה לתרבות הכתובה. בכל אחת מן התרבויות אשר הקדישו חשיבות לכתב צמחו מסגרות חינוך פורמאליות.

בתקופת הרנסנס חלה הפרדה בין הדת ,הנוצרית, לבין המחשבה המודרנית, החילונית.

בתרבות החילונית יש הפרדה בין תחומי היצירה, הפיסול הציור והספרות לבין תחומי הלמידה, כלומר הפילוסופיה וההיסטוריה. אפשר לראות דפוס השתנות חברתי כללי ואת הקשר שלו לנושא החינוך. למרות ההפרדה, היה בסיס ערכים חברתיים משותף בין התרבות החילונית של הרנסנס ובין התרבות של הכנסיה . הקשר הוא שיצר את האפשרות לשינוי.

התפתחות התרבות המודרנית, החילונית, לא הייתה רק ההפרדה בין התחומים אלא המעבר בין תחומים קונקרטיים ובין תחומים מופשטים.  השינוי היה המעבר להשגת הישגים תיאורטיים בנוסף לחשיבה הקונקרטית. ההסתגלות של מערכת התרבות האירופאית הייתה "עלייה לצורך הסגלות" (הגדרה של פרסונס), כלומר שבתקופת הרנסנס, תרבות אשר ביצעה את ההפרדה המודרנית בין תחומים מופשטים ובין תחומים קונקרטים הסתגלה טוב יותר מתרבויות אחרות לסביבה הישירה בה היא התקיימה. לפיכך המערכת המופרדת (הפרדה בין דת למדע ובין פיתוחים קונקטיים וחשיבה מופשטת) הייתה לטובת התרבויות אשר אימצו אותה.

המערכת החדשה הביא לכך שהאצולה נטשה את מערכת החינוך הפרטית ועברה אל המוסדות האקדמיים, הדבר הביא לכך שכוחה של האצולה והשפעתה על החינוך ירד והקריטריונים לקבלה למוסדות האוניברסיטאיים הפכו מבוססים יותר על כישורים טכניים מאשר על ייחוס.

תהליך ההתפתחות וההשוואה בין התחומים המופשטים (פילוסופיה למשל) ובין התחומים הקונקרטיים (רפואה או הנדסה) היה תהליך ארוך, ורק במאה ה19 זכו מקצועות פרקטיים אלו להכרה כשווי ערך למקצועות הידע הטהור.

תהליך הבידול היה גם בין הדת למדע. החוק שקבע תומאס איש אקווינאס, כי המערכת המדעית לא תתגבר על המערכת הדתית עד שלא תקבע ערכים יותר כללים מאשר שמציעה הדת הופרך (למעשה תומאס שם את המדע והדת על אותה הסקאלה). החברה שבתקופת הרפורמציה לא יכלה להשלים עם האיחוד של מדע ודת. הרפורמציה (הרפורמה הפרוטסטנטית של לותר) הייתה פיתרון ביניים נוח בנתק בין חוקי האלוהים לבין חוקי הטבע. בנקודה זו החברה התקדמה תוך כדי הסתגלות להפרדה חדשה זו. הרפומציה עצמה, בחלקה הגדול, הייתה עיצוב מחודש של התרבות על מנת להסתגל לאותו הבידול.

הכללה– על אף שהשינויים התרבותיים הסיטו את התרבות מהדת כערך המכוון את התרבות אל עבר הערך של המדע, הם לא סטו מהרעיונות והמסורות אשר עמדו בתשתית הדת. גם התרבות החילונית של הרנסנס לא הייתה פיצול אמיתי מהערכים של החברה עליהם התבססה גם הדת.

בתקופת הרנסאנס הייתה הפרדה בין הלמדנות הגדלת אוצר הדעת, ובין הפרקטיקה של לימוד הידע או ישום שלו במציאות. בסוף המאה ה-19 בהקשר המהפכה התעשייתית החלה הכלת מערכת ההשכלה הפורמאלית על כלל האוכלוסיה, מתוך כוונה ללמד את כלל האוכלוסיה קרוא וכתוב. מקצועות נוספים נוספו למערכת ההשכלה: ידיעת הספרות הלאומית וההיסטוריה הלאומית. ארה"ב וגרמניה היו המובילות במהלך זה, בעוד שבריטניה הייתה בפיגור רב מאחוריהן. בעקבות הכלת החינוך הפורמאלי היסודי על כלל האוכלוסיה, החלה דרישה גוברת לחינוך העל יסודי ( למשל החינוך התיכוני). כיום  נחשבת ההשכלה העל יסודית דבר מובן מאליו לכל האזרחים בארה"ב וכמה ארצות אחרות. בצורה זו מתרחב היקף האנשים המגיעים לחינוך יסודי גבוה, היסודות של חינוך גבוה אינם מוגבלים יותר לקבוצות עלית קטנות, הנמדדות על פי מעמד, כפי שהיה באירופה עד לאחרונה.

מנקודת המבט של מערכת החינוך ניתן לראות "התרחבות של השוק", כלומר גידול בביקוש גם בכמות וגם ברמה. ההתקדמות הייתה בעיקר במדעי הטבע וגם במדעי הרוח (שאחד השיאים שלה הוא האיחוד בינהם בדמות הקמת מדעי החברה). לאחר התפתחות החינוך החל שלב של יישום התגליות המדעיות בחיי החברה. לאחרונה החל תהליך דומה על מדעי החברה אשר מנסים להישען על המשפטים והרוח מצד אחד ועל המסורת של מדעי הטבע מן הצד השני.

ההמצאה המודרנית הגדולה היא המיסוד של חידוש התרבות בתהליך מסודר, החינוך. מיסוד חידוש התרבות בעזרת החינוך התרחש בגלל האוטונומיה שמאפיינת את הדיסציפלינות השונות. החינוך הביא להפצת ערכי התרבות לחלקים רבים וגדלים של האוכלוסייה. החינוך היסודי לא הצתמצם מעולם בהעברת מיומנויות יסוד (קריאה כתיבה חשבון ) אלא העביר גם ערכים תרבותיים. החינוך העל יסודי הוא פתח ללימודים ברמה גבוהה יותר והשפעתו הרבה ביותר היא בהקניית אמות מידה משותפות. על אף שאידאולוגיות לאומניות סילפו את חלקו הן מעולם לא ערערו על תשתית החינוך- הצורך בדייקנות בעת קביעת עובדות הקבועות בניסיון או על הצורך בשכנוע בעזרת ההיגיון.

( פרסונס לא מפריד בין "מערכת חינוך" [העברת הידע לתלמיד] ובין " מערכת מחקר" [חיפוש אחר ידע חדש], אצלו, המערכת החוקרת גם מחנכת. הוא רק בין ידע לשם הידיעה הטהורה ובין ידע פרקטי).

לפי פרסונס, דויד ריזמן טוען כי תארי ההשכלה הפכו לגורם העיקרי אשר מגדיר את המעמד העליון, שנוצר מכסף, המעמד המולד או מעמד הכוח. אם כך הדבר אז היכולת לזכות במעמד גבוה לא תלויה עוד בשיוך מעמדי, ובמיוחד לא בשיוך משפחתי וגם לא בשיוך דתי או אתני.

הבידול בין התחומים והאימוץ של הערכים החברתיים של המודרניות- הדבר החל בקולג'ים ומשם עלה לאקדמיה וירד להשכלה העל תיכונית. הלימודים הגבוהים התחלקו להוראה ולמחקר וכך גם למטה ללימודים העל יסודיים. התופעה של הבידול פירושה חשיפה של יותר אוכלוסיה למחקר אחר הידע וחשיפה של יותר אוכלוסיה לתוצרים הפרקטיים של הידע.

החינוך התבדל מן הדת עד כדי כך שמערכת חינוך אשר מעבירה תכנים דתיים ומפוקחת בצורה דתית אינה יכולה להחשב כמודרנית. לעומת המדע, האומנות לא הגיעה למעמד של "מערכת הגיונית" , זאת על אף שחלק מן האומנויות (כמו מוסיקה ותיאטרון) הן בתחום ההיגיון.

הכלילה במערכות החינוך היא יצירת נגישות גבוהה יותר של כלל האוכלוסיה למערכות חינוך. החינוך הגבוה למשל מקבל את חניכיו לא על בסיס שיוכם החברתי אלא על בסיס אמות מידה כוללניות יותר של הישגים.

באוניברסיטה, יש מגמה דומה של בידול. הפרדה בין המחקר עצמו ובין התוצרים שלו, בין הלימודים לצורך מחקר ובין הלימודים המעשיים. באירופה האוניברסיטה אינה מכשירה לתחום ספציפי כמו בארה"ב אך היא מכשירה לידע רחב יותר מבחינה הומניסטית. במקצועות הפרקטיים יש נטיה להיפטר מן התדמית של ההתבדלות והמחקר הטהור ולשלב בתוך התחום גם תחומים אחרים מתוך העולם הסובב את התחום, למשל רפואה הופכת מתחום מחקר עצמאי לתחום המשלב כימיה פסיולוגיה וחלק ממדעי ההתנהגות.

מדינות שונות אשר ניסו להפריד בין מוסדות המיישמים את הידע לבין אלו אשר מפתחים את הידע הטהור הפרדה של ממש, כלומר במוסדות נפרדים, לא צלחו (בריטניה) או שספק אם עתידים להתקיים לאורך זמן (המודל הרוסי- קומוניסטי).

המהפיכה בחינוך הייתה, לפי פארסונס משמעותית כמו המהפיכה  התעשיתית והדמוקרטית.