ג'ורג' ברקלי נותן משמעות ל 'להיות אובייקט'. תורת משמעות אמורה לספק לנו דרך סיסטמאתית לתפוס משהו. תורת המשמעות של ג'ורג' ברקלי, למרות שאינה מלאה, מסבירה מה זה 'להיות אובייקט' (למשל – מה זה 'להיות שולחן') – וכאן הוא אומר ש 'להגיד שיש שולחן בחדר השני' זה לומר ש 'אם הייתי בחדר השני הייתי רואה שולחן'. כלומר, היות משהו חייב להיות מבוסס על תפיסה של החושים את המשהו הזה. תפיסה ריאליסטית, עם זאת, גורסת כי קיומו של משהו לא חייב להיות תלוי בתפיסה, אלא קיים בפני עצמו. התפיסה האנטי-ריאליסטית, כמו זו של ברקלי, נשענת על הגישה האימפריציסטית לפיה כל מה שאנחנו יודעים – אנחנו יודעים מהחושים. הטיעון של ברקלי הינו טיעון נגד ריאליזם ומנגד טיעון בעד אידיאליזם. יש אסכולה רחבה של גישות המתנגדות לגישה הריאליסטית, והינן בגדר אנטי-ריאליסטיות, אך לא כולן מציגות בהכרח גישה אידיאליסטית. תורת המשמעות שלו אומרת שלומר "היה איזה ריח" זה בעצם לומר "ריח הורח" (כלומר, מישהו חש את הריח באמצעות אחד החושים, במקרה זה חוש הריח). הוא מדגיש ואומר שמשהו לא יכול להתקיים ללא מישהו שתופס אותו (ב"מישהו" הוא מתכוון ל 'רוח' או 'יש'). כלומר, המשמעות היחידה של דברים ניתנת להם ע"י כך שהם נתפסים ע"י משהו. בגישתו זו יוצא ברקלי בצורה חריפה כנגד דקארט. הרעיון הקרטזי הבסיסי של דקארט הוא הרעיון ייצוג – כלומר, הרעיון לפיו אידיאה היא אמיתית רק אם יש לה מקבילה בעולם. ברקלי אומר על הרעיון הזה שהוא חסר קוהרנטיות, משום שמהותה של אידיאה בכך שהיא נתפסת. מכאן, שע"פ הרעיון הקרטזי של דקארט אידיאה יכולה להיות מוסברת רק ע"י אידיאה אחרת, ולא ע"י עצמה. הכוח המרכזי של ברקלי באיתור הבעיה של דקארט וממשיכיו האימפריציסטים – אשר טענו כי אידיאות הן ייצוגים. כלומר, הבעיה היא בעצם בתורת הייצוג.
(סעיף 18): יש תפיסה ישירה בלתי אמצעית ע"י החושים של דברים מסוימים, וכל שאר התפיסות מבוססות על אלו. בסעיף זה הוא מעלה טיעון לפיו את מה שיסביר המטריאליסט ומניח בדרך גופים חיצוניים שאין לנו נגישות אליהם, ברקלי מסביר ללא צורך בגופים הללו. כלומר, אם הריאליסט חושב שאין לנו נגישות בלתי אמצעית אל הגופים החיצוניים (כלומר, שאינם ברוח) אלא באמצעות החושים, ברקלי אומר שהוא יכול להגיע למסקנה זהה ללא שום צורך בגופים הללו.
העמדה של ברקלי משתדלת שלא לשלול את הקיום היום-יומי של האנשים, אלא היא שוללת רק תזה פילוסופית. כלומר, הוא נזהר מאוד שלא להיתפס כמי ששולל את קיומם של דברים באופן כללי. כלומר, ברור לו ששולחן קיים בחדר השני גם אם לא ראיתי אותו בעצמי (ומישהו אמר לי שיש), אך הוא מנסה לשלול את העמדה הפילוסופית של הריאליזם – באומרו כי ההסבר שמספקת הגישה הריאליסטית לקיומם של דברים היא לא אמינה ולא נכונה.
אנטי ריאליזם מודרני
בסיסה של הגישה האנטי ריאליסטית של ברקלי במשפט: 'אם P אמיתי, אז אפשר לדעת ש P אמיתי'. זה שולל את האפשרות שקיים דבר שהוא אמיתי אך אינו ניתן לידיעה. גישה זו בד"כ שוללת את הטענה כי: "אפשרי ש P וגם אפשרי שאי אפשר לדעת את P".
