בעיות בפילוסופיה של המוסר: מיל על חירות הפרט

בעיות בפילוסופיה של המוסר: מיל על חירות הפרט

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!

מיל על חירות הפרט:

לכאורה נראה כי התועלתנות מחייבת את הפרט לוותר על חירותו למען אושרו של הכלל.

מיל טוען כי רק אם חירות הפרט תישמר, תצמח תועלת גדולה יותר לחברה.

מיל מנסה להוכיח כי התועלתנות מצדיקה את שמירת חירויות הפרט באמצעות כמה דוגמאות:

הצדקת חופש המעשה:

א.      האדם מעוניין באושרו יותר מכל אדם אחר.

ב.      האדם יודע מהו אושרו יותר מכל אדם אחר.

(מתוך נימוקים אלו עולה כי כאשר לאדם תינתן החירות, הוא יבחר במעשה שיביא לאושרו באופן טוב יותר מכל אדם אחר. טובת הכלל תצמח מן החירות מאחר וחברה של אנשים מאושרים היא חברה בה האושר הכללי גדול יותר. )

ג.       התערבות בענייניו הפרטיים של אדם מזיקה יותר משהיא מועילה.

(נימוק זה מבסס מיל על עובדות כלכליות ועל תורתו של הכלכלן אדם סמית' אשר דגל בקפיטליזם.)

ד.      אינדיבידואליות: מיל מציג דמות אדם אינדיבידואליסט- ספונטאני, עיקש, בעל דמיון וכו'. מיל

טוען כי האינדיבידואליות היא החוליה המקשרת בין החירות האישית לתועלתנות, מאחר והחירות האישית מגינה על האינדיבידואליות ואילו האינדיבידואליות מועילה.

(על נימוק זה נטען כי הוא פגום מאחר ולא מוכח כי האינדיבידואליות מועילה לחברה. כמו כן, נטען כי הוא מערב יסודות דאונטולוגיים בכך שהוא נותן לאינדיבידואליזם ערך בפני עצמו).

עיקרון הנזק:

מיל טוען בעד חירויות הפרט, אך בד בבד מוצא שיש להגביל חירויות אלו. לשם כך הוא מניח את עקרון הנזק:

עקרון הנזק מחולק לשלשה תנאים שבעת קיומם, מותרת הגבלת חירותו של הפרט:

1. מותר להגביל את חירות הפרט לצורך הגנה עצמית.
2. מותר להגביל את חירותו של אדם על מנת למנוע נזק לאחרים.
3. היחיד מתחייב לתת דין וחשבון לאחרים רק כאשר התנהגותו נוגעת גם אליהם.

עקרון הנזק על סעיפיו מעמיד קשיים בשל חסרונן של דוגמאות. למשל-

–          איך מגדירים סכנה?

–          האם הימנעות מוגדרת כגרימת נזק? לעיתים אי גרימת נזק לאחר עשויה לגרום נזק לעצמי. מה אז?

–          אילו מעשים נוגעים לעושיהם בלבד?