תולדות המוסיקה המערבית: מודסט מוסורגסקי
הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה…
מודסט מוסורגסקי (1881-1839)
חייו של המלחין מודסט מוסורגסקי היו חיים בלתי סדירים וכתוצאה מכך נותרו לאחר מותו יצירות רבות בלתי גמורות. מוסורגסקי התפרסם בעיקר הודות לכתיבת אופרות ושירים. הוא מצא דרך ייחודית להלחנה לקול. הייחוד בדרך זו שהייתה גם לירית וגם נאמנה להטיה הטבעית של השפה. מוסורגסקי היה המלחין האינדיבידואליסטי ביותר מבין המלחינים הרוסיים במאה ה-19.
מוסורגסקי היה בנו של בעל קרקעות אמיד אך סבתו הייתה אריסה, כך שמעמדו החברתי במסגרת הרובד העליון של החברה לא היה מוצק. מהמטפלות שלו שמע סיפורי עם ואגדות רוסיות שהיוו מקור השראה ליצירותיו. אימו נתנה לו את שיעורי הפסנתר הראשונים שלו והתקדמותו הייתה מסחררת. בגיל 7 ניגן קטעים קצרים של ליסט ובגיל 11 כבר ניגן באחוזת הוריו, בפני קהל רחב, קונצ'רטו של פילד.
חינוכו היה נתון תחילה בידי מורים פרטים אך ב-1852 נשלח לבי"ס לקצינים. בשנתו הראשונה בביה"ס כתב פולקה לכבוד חבריו ללימודים והיה במקהלת ביה"ס, אך ב-1854 חדל ללמוד נגינה. ב-1857 החל לקחת שיעורי מוסיקה עם באלאקירב ובהם התמקד בלמידה מעמיקה של הסימפוניות של בטהובן וביצירותיהם של שומן, שוברט, גלינקה ואחרים.
ב-1858 עבר התמוטטות עצבים קשה וכתוצאה מכך נאלץ ליטוש את משרתו במסגרת חיל המשמר. ביקור במוסקווה ב-1859 ניצת בו הלהט הפטריוטי אך להט זה עדיין לא השתקף במוסיקה שלו. ב-1860 סבל מהתמוטטות נוספת שלאחר מכן דווח עליה ש"באותה תקופה, בין מאי לאוגוסט מוחי היה חלש ובמצב של נרגזות מתמדת." בסתיו של אותה שנה הכריז על החלמתו ועל כוונתו לארגן את "חטאיו המוסיקליים" ולפתוח דף חדש בעולמו היצירתי.
שחרור האריסים ב-1861 השפיעה לרעה על משפחתו של מוסורגסקי והוא נאלץ לבלות שנתיים באחוזתו הכפרית ולסייע לאחיו בתחזוק הרכוש. קשיים כלכליים מאלצים את המלחין להצטרף לשירות הציבורי (1863) שם קיבל משרה מכובדת במשרד התקשורת בה אחז כארבע שנים בלבד. ב-1863 בהיותו בפטרבורג הצטרף לקומונה בה היו עוד חמישה אנשים אתם חלק רעיונות אינטלקטואליים, דתיים, פוליטיים ורוחניים. שהותו בקומונה חידדה את האידיאלים האמנותיים שלו והבהירה את הצורך להכפיף את האומנות לחיים. מות אמו ב-1865 הביא להתקף רציני ראשון של דיפסומאניה (צורך עז ובלתי נשלט לאלכוהול) שתוצאותיו היו התקפי הזיות קשים, חום גבוה ואבוד שליטה מנטאלית. בעקבות התקפים אלה נאלץ לעזוב את הקומונה ועבר לדירת אחיו.
בספטמבר 1866 כתב את השירים הסמינריסט, אתה, שיכור שוטה! ושבישנה היקרה שמציינים תחילתו של זרם חדש בכתיבת שירים: נטורליסטי עם אירוניה קומית אך ריאליסטית. ב-1867, בבית אחיו שבכפר מעסיק עצמו מוסורגסקי בתזמור הרביעיות של בטהובן וכתיבת כמה יצירות תזמורתיות.
בשובו לפטרבורג החל לעשות ניסיונות באופרה נטורליסטית. כתב מערכה אחת לקומדיה של גוגול החתונה, אך לא סיים. בסוף שנות השבעים מוסורגסקי ניסה לגבש פשרה אמנותית בין מלודיה לירית לדקלום נטורליסטי או כדבריו
"שילוב של רצ'יטטיב במלודיה או כפי שהייתי אומר מנגינה המוצדקת מבחינה שכלתנית."
ב-1787 מוסורגסקי מנהל חיים מעט יותר מסודרים אך בקיץ היו לו מספר מעידות בשתיית יתר שנסלחו לו ע"י מעבידו הודות לאהבתו למוסיקה עממית והשתדלויותיהם של ידידיו של מוסורגסקי סטסוב ובלקירב.
ב-1780 נאלץ לעזוב את משרתו סופית אך חבריו מבטיחים לו תמיכה חודשית תמורת השלמת אופרה שהזמינו אצלו. בו בעת הוזמנה אצלו אופרה נוספת והתוצאה הייתה שלא השלים אף אחת מהן. בשנת חייו האחרונה טופח ע"י הזמרת דאריה לאונובה את הרבה להופיע. היא העסיקה אותו כמורה בבי"ס למוסיקה שהקימה בסנט פטרבורג. ב-1881 בביתה של לאונובה ביתה לו התקפת אפילפסיה הנובעת משתייה יתרה, ולמחרת היו לו עוד שלושה התקפים. הוא הועבר לבית החולים הצבאי שם נפטר כעבור כחודש.
