אפלטון – המדינאי – סיכום

המדינאי – המדינאי האמיתי כשליט עליון

בספר החוקים בונה אפלטון מדינה בה החוק במרכז. אפלטון מגיע בו לנקודה אשר הוא מפסיק, הוא מנסה להראות שפיתרון עליונות החוק לא מאפשר לתת תיקון לחוק במידת הצורך. לעומת זאת, ספר המדינה מציע את עליונות החוכמה של אותו מלך-פילוסוף. המדינאי שנכתב באמצע הוא שילוב של שתי האופציות. הוא נותן מבט כולל ושלם, ולא קיצוני לחוק או לחכמה. הדגש היותר מעשי הוא גם דגש שלאחר מכן אריסטו ממשיך אותו, ולמרות ההבדלים שעליהם מדברים בינם – רואים את הבסיס בדברי אפלטון שאריסטו מדגיש ובסופו של דבר חולק עליו.

עוד מאפיין ב"מדינאי" הוא שמופיעות שם שתי דמויות נוספות: סוקרטס הצעיר, והאורח, פילוסוף, הם הדוברים המרכזיים. סוקרטס עצמו לא מדבר במיוחד. סוקרטס לא מופיע כלל בספר החוקים. יש תיאוריות רבות לשתיקתו של סוקרטס, באופן סמלי, סוקרטס שאינו מדבר, הוא ניסיון של אפלטון להראות שהוא הולך בכיוון שונה מאשר הכיוון בו סוקרטס שהוא הכיר הלך בו. יש ניסיון להפריד בין ספר זה לבין גרעין הדעות של סוקרטס. יש מפנה ברור.

תכונות המדינאי האמיתי וסמכויותיו

"מסתבר איפוא שגם בין המשטרים המדיניים, רק הוא ראוי שייקרא משטר, שבו יימצאו המושלים בקיאים באמת, ולא רק בקיאים בעיניהם, ואם הם מושלים לפי חוקים או בלי חוקים, על דעת נתיניהם או בעל כורחם, ואם הם עניים או עשירים, כל זה אינו מעלה ואינו מוריד"

הדומה לספר המדינה: הידע באמת

השונה מספר המדינה: לא מחויב מעמד נטול רכוש, לא מחויב עניין החוקים, אפשר להשתמש בכוח. לעומת ספר המדינה בו הכול בהסכמה.

"כל עוד הם נוהגים מכוחה של ידיעה ולפי הצדק, מושיעים את מדינתם מתוך שישפרו כמיטב יכולתם את הקלוקל שבמצבה, ממילא חייבים אנחנו לקרוא למשטרם זה בלבד, ולפי קני מידה אלו, "משטר" במלוא מובן המילה."

מה שמכוון את השליט הוא האמת, ולא משנה מה הסטאטוס של השליט ואם הוא ינהג לפי החוקים או לא.

"בין שהשיג הסכמת אזרחים ובין שלא,, בין שהוא עשיר ובין עני, בין שינהג לפי החוקים הכתובים ובין שלא, צריכה התועלת שבמעשהו להיות גם בתחום זה גדר אמת שלפיה יוכר יישובה הנכון של מדינה; לפי גדר זו בלבד יתקן הגבר החכם והטוב את ענייני הנתונים לשלטונו"

ראה גם:

מבוא למחשבה מדינית

סיכומים אקדמיים

המדינאי: החסרונות והיתרונות של החוק כסמכות עליונה במדינה

חסרונות: החוק הוא נוקשה וכללי הוא לא נוגע במקרים ספציפיים. לאורך זמן יש סיכוי שהוא לא יתאים לעתיד.

"לעולם לא יכול החוק לכלול בתוכו במפורט, לגבי כל איש וכל עניין את ההוראה הטובה והצודקת ביותר" יש מגבלה אובייקטיבית בכלליות של החוק.

"והרינו רואים, שדווקא לזה מתכוון החוק, בדומה לאדם יהיר וסכל שאינו מרשה לאיש להמרות את פיו או לשאול שאלה, ואף לא בשעה שדבר מה חדש שאינו הולם את הוראותיו יהא למי שהוא מועיל יותר מהללו". החוק הוא כמו אדם סנילי – קשה לשנות אותו.

     "דומני שבחוקיו יתחשב עם מרבית האנשים ומרבית המקרים, וינהג לגבי פרטים ביד גסה יותר, הן בחוקקו חוקים בכתב, הן בקבעו מנהגים שאינם כתובים בספר". החוק יכול להתמודד עם רוב המקרים ולא עם כולם.

     "ואילו הבקי עצמו, – – כך אמרנו על המדינאי האמיתי – ירבה לפעול מכוח אומנותו, ולא ישים לבו במאומה אל ההוראות הכתובות, בשעה שדבר מה אחר יהא עדיף בעיני על מה שכתוב בעצמו וציווה לקיים בהעדרו ". המדינאי אינו זקוק לחוק, משום שהוא בקיא מספיק בענייני המדינה כדי לשפוט בין טוב לרע.

יתרונות: החוק מונע מהשליט להעדיף את האינטרסים שלו. מי שנמצא בשלטון יכול לנצל לרעה את הכוח. כתוב קבוע – הצורך לשמור עליו ללא שינוי

"המון רב של אנשים יהיו אשר יהיו לא יוכלו לעולם להשיג את המדע הזה ולנהל מדינה בתבונה, אלא את המשטר האחד הנכון ההוא יש לבקש בידי מתי מספר ובידי איש אחד, ובמשטרים האחרים יש לראות חיקוייו… ברור שהאחרים חייבים להזדקק לכתביו של הלה, לשם הצלתם… אף על פי שאיננו נכון ביותר" אפילו אם החוק הוא אינו הדבר הכי טוב והכי נכון, אנשים שהם לא מדינאים אמיתיים זקוקים לחוק כי אם ניתן להם להחליט הם לא יתחשבו באינטרס הכלל.

"האיסור על כל אזרח לבל יעז להפר במשהו את החוקים, והמעיז לעשות כן חייב מיתה ושאר עונשים חמורים שבחמורים. ואמנם בחינה שניה במעלה נכונה שיטה זו ויפה מאוד – כאשר מתעלמים מהראשונה במעלה שתיארנו זה עתה. והנה עלינו לפרט את דרך התהוותה של שיטה זו שקראנו לה "שנייה במעלה"

השנייה במעלה – זהו שינוי מספר המדינה, יש הטוב ביותר (הראשון במעלה) ויש פשרה עם המציאות (השני במעלה) – אפשר לקבל אותה.

"אם ניתנו לבני אדם חוקים והראות שבכתב בכל עניין שהוא, תהא להם דרך זו שנייה במעלה: שלא להרשות לעולם, לא לאיש אחד ולא למרובים, לעשות כל מעשה שיש בו כדי להפר חוקים אלו" כלומר, יש חיקוי של הצדק, של מה שהפילוסוף מהעבר התקין – "בכל עניין ועניין יהיו הללו חיקויי האמת: החוקים שנכתבו על ידי הבקיאים באותו עניין"

המדינאי: ההשוואה בין המשטרים הפוליטיים השונים

            מהמשטרים השניים במעלה אל הרעים: מלוכה הטוב ביותר, רודנות הרע ביותר (ראה חצים)