הפדרליזם (Federalism):
מבוא לפוליטיקה השוואתית -סיכומים
יש חלוקת ריבונות בין ממשל מרכזי לבין ממשל תת-לאומי. הרעיון הוא של חלוקת ריבונות. אין שלטון שאין בו חלוקה של עוצמה אבל כאן הרעיון הוא גם חלוקת ריבונות. יש שני מוקדים של ריבונות, שלא בהכרח שווים בעוצמתם. האם זה דמוקרטי? זה יותר ליברלי. יש כאן בלימה הדדית. שלטון פדראלי לא מתאים להגדרה הדמוקרטית (הרוב קובע).
בי-קמרליזם: קיום 2 בתים. כשיש הסדר פדראלי- בית אחד ייצג את האוכלוסיה באופן יחסי. הבית העליון ייצג את האזורים. בארה"ב הסנאט הוא הבית העליון ויש בו 2 נציגים מכל מדינה. הם לא מייצגים אנשים אלא מדינות. בגרמניה יש ייצוג יותר גדול ללנדרים הקטנים מאשר לגדולים. עדיין זה לא ייצוג פרופורציוני. הרעיון הוא חלוקת הכוח באופן שווה בין המדינות או שנותנים איזה שהוא חיזוק יחסי למדינות הקטנות. יש מדינות שבהן נותנים זכויות יותר לפרובינציות קטנות. למשל, קנדה שבה לקוויבק יש זכויות יוצאות דופן משום שזה מיעוט צרפתי.
קונפדרציה: מין הסדר שבו יש דומיננטיות למדינות שחברות בו ולא המרכז. לעומת זאת, כשמדברים על פדרציות מדובר על כוח רב יותר במרכז.
המדינות הגדולות בעולם הן פדרציות, כמו ארה"ב, ברזיל, קנדה, אוסטרליה והודו. קשה לנהל מדינה גדולה ע"י שלטון אחר מלבד פדרציה. ההסדר הפדראלי הוא מודע, מכוון. זה תוצר של הסכמים בין יחידות נפרדות. בלגיה הפכה את עצמה לפדרציה בתהליך מתמשך. יש שם כמה סוגים של בלגים אבל הם לא רצו לפרק את המדינה. לכן הם הקימו פרלמנט לפלמים ופרלמנט לולונים. הם יצרו הסדרים מיוחדים כדי להתאים את עצמם להבדלים.
כשיש 2 רמות שלטון חייבים לחלק את הסמכויות ביניהן. ניתן לחלק סמכויות בכל מיני דרכים. ניתן לקבוע שכל רמה תעסוק בעניינים ספציפיים באופן בלעדי. ניתן לקבוע חלוקת תחומים, למשל שיטור, שקיים בכמה רמות. יש צורך לקבוע את סמכות השארית כלומר הדברים שלא נקבעו בחוק, מי אחראי עליהן.
למה שמדינה תאמץ פדרליזם? כלומר למה שפוליטיקאי יוותר על עוצמה? או למה שקהילות יוותרו על ריבונות כדי להיות חלק מהארגון? הגודל נותן יתרון צבאי וכלכלי. הרעיון של האיחוד האירופאי הוא ליצור גוף שהעיקר בו יהיה סחר פנימי. יש הגיון נוסף ליצירת פדרציה- הפדרציה מאפשרת לשמר בתוך יחידה מדינית אחת גיוון תרבותי רחב.
בימינו ניתן להשיג את הישגי הפדרליזם גם בלי להצטרף לפדרציה. יש בריתות כלכליות שמאפשרות איחוד כוח כלכלי. יש בזה תנאים דומים לאלה שמושגים כאיחוד לפדרציה. יש גם בריתות צבאיות כמו נאט"ו שמאפשרות צבירת כוח צבאי. הפדרליזם היא אפשרות אחת וישנן אופציות נוספות.
האם פדרליזם מגביר קונפליקטים או מרגיע אותם? גם וגם. ההסדר הפדראלי למעשה מוסת קונפליקט. מצד שני, אם היחידות היו נפרדות זו מזו, היה פחות סיכוי להיווצרות של קונפליקט. כשעושים פדרציה, יש מיסוד של היחסים, עם זה הם יצרו לעצמם יחסים קבועים של קונפליקט. הם יריבו על חלוקת כספים של השלטון הפדראלי, חלוקת משאבים.
אם מסתכלים על הפדרציות בעולם רואים כי התלות בין המדינות הלכה וגדלה במהלך השנים והמרכז התחזק על חשבון המדינות. זה קרה משום שהטכנולוגיה כיום מאפשרת שליטה טובה יותר במרחבים גדולים יותר ויש יותר סיכוי לרכז את הכוח. צווי הכלכלה התעשייתית המודרנית נתנו כוח למרכז וקבעו שצריך לעשות תיאום ורגולציה של הכלכלה. צריך לאפשר תשתיות כדי שמדינות ייצרו דברים ספציפיים וייצאו אותן למדינות אחרות. זה הגדיל את החיוניות של השלטון המרכזי. כמו כן, כשיש מלחמות זה מחזק את המרכז על חשבון המדינות. סיבה כלכלית – לרוב השלטון המרכזי גובה מס הכנסה לעומת השלטון המקומי שגובה מס רכוש ומס קניות. עם השנים גדל הסכום שניתן לגבות במס הכנסה לעומת מס הקניות שנשאר אותו הדבר. כמו כן, יש התחזקות של מערכת המשפט הפדראלי והיה צריך התערבות של השלטון המרכזי כדי ליישם את החלטות בית המשפט. מדובר על תהליך של ריכוז שבו השלטון הפדראלי המרכזי הפך לחזק יותר. בעשורים האחרונים יש שינוי במגמה זו. בארה"ב אנו רואים שביהמ"ש השמרני נותן פסיקות לכיוון סמכויות המדינות. בגרמניה יש התחזקות יחסית של הבונדסראט.
האיחוד האירופאי אינו ממשל קונפדרציה משום שיש לפעמים חלקים שיותר חזקים מאחרים. זה גם לא פדרציה משום שאין שם ארגון של שלטון פדראלי. באיחוד האירופאי, יש זרוע מבצעת, יש רשות מחוקקת ובית משפט אך אין מבנה ברור כמו בשלטון עם לגיטימציה עממית דמוקרטית. המועצה היא הקובעת את רוב ההחלטות שמורכבת משרי חוץ. מי שקובע ביום יום זה הבירוקרטיה. אין מבנה שלטוני ברור ומובהק של פדרציה דמוקרטית. יש הרבה ביקורת על האיחוד האירופאי מבחינה דמוקרטית. קשה למצוא שם את דפוסי ההיענות שאנו מצפים. לא ניתן להדיח את השלטון האירופאי, הוא אינו תלוי בפרלמנט. זה משהו אחר מפדרציה וקונפדרציה. זה משהו ושונה ומספיק חשוב כדי ליצור מודל חדש.
מבחינה רעיונות, הפדרליזם השתלב טוב בתפיסה הליברלית. מדובר באיזונים ובלמים אנכיים, בין רשויות שונות עם עוצמה אמיתית. מבחינה פונקציונאלית ניתן לראות את הפדרליזם בשתי צורות: הדגשת החיוב: מאפשר לנו לראות מהיתרונות של גודל ומהיתרונות של קוטן. מהם היתרונות? מאפשרים ריבוי תרבותי גדול יותר. זה מאפשר לשמור על פסיפס תרבותי. זה מאפשר תחרות פנימית בין המדינות ולעשות ניסויים של מדיניות (כמו תוכנית ויסקונסין). יש יתרון צבאי ויתרון כלכלי ולא מוותרים על המגוון.
לעומת זאת, בעיניים ביקורתיות יותר רואים בזבוז. יש כמה רמות שלטון שמבצעות את אותו הדבר. וטו הדדי- כל צד מונע מהשני לפעול. לא ברור את מי להאשים, את המושל או את הנשיא. השסעים הרלוונטיים בחברה הם לא טריטוריאליים אלא תרבותיים. הפדרליזם לא רק שאינו עוזר לקדש את המגוון האתני, אלא שלפעמים אף נעשית אפליה בשם הפדרליזם, כמו אפליית השחורים בשנות ה-40 וה-50. המדינות טענו שזכותן להחליט מה קורה בתוך המדינה. כמו כן, יש האומרים שניתן להשיג את אותם דברים ע"י בריתות צבאיות וכלכליות.
אחת הסיבות שלא רצו לעשות את הפדרליזם במדינת ישראל זה משום שזה היה הורס את הרעיון הציוני. כמו כן, אנו קטנים מדי והגבולות הם לא בהכרח ברורים (לחלקנו).
