אלוהים מרחם על ילדי הגן / יהודה עמיחי
ראה: סיכומים לבגרות בספרות– פרק שירה
הרקע לשיר "אלוהים מרחם על ילדי הגן"- יהודה עמיחי נולד בבית דתי ולמד בבית ספר דתי. לעומת זאת הוא אינו היה מקיים את המצוות הדתיות. הוא עבר תהליך חילון, המלווה בביקורת כלפי האל, שבו הוא עדיין מאמין כמכוון ומשגיח על סדרי העולם, והוא פונה אליו בשעות מצוקה. הרקע לשיר הו חוויות הכאב ממלחמת השחרור.
הטראומה של המלחמות מעוררת בו מחשבות על סדר העולם הקיים, שנראה בעיניו בלתי צודק.
"אלוהים מרחם על ילדי הגן" – בית ראשון
בבית הראשון מתאר המשורר את סדר העולם, כפי שהוא קיים- ובו – אלוהים שהוא בעל רחמים.
האל מתואר בספרי הקודש כאב הרחמן- אל חנון ורחום.
אבל לדעת המשורר, האל אינו נוהג מידה שווה בכל ברואיו- האל מפלה. האל מרחם הכי הרבה על ילדי הגן הקטנים, פחות מזה הוא מרחם על ילדי בית הספר, שהם יותר גדולים, ועל הגדולים(מבוגרים) הוא אינו מרחם כלל.
המשורר משתמש במילה "גדולים כדי לומר שהם רק גדולים פיזית ובגילם, אבל לא מבחינה נפשית. הם מתוארים חלשים וחסרי אונים.הסיבה השנייה שהוא משתמש במילה הזאת, היא כי היא מילה פשוטה שגם ילדים מבינים.
אלוהים נמצא עם ילדי הגן ובית הספר , אך אינו נמצא עם הגדולים , אלא זונח אותם מתוך כוונה שיסתדרו בכוחות עצמם. התנהגות האל צודקת, נכונה הגיוני ומובנת עפ"י התפיסה המקובלת.
עפ"י התפיסה המקובלת, ככל שאדם יותר קטן בגיל, כך הוא יותר חלש וזקוק לעזרה ולרחמים.
עמיחי טוען ההיפך: הוא מביא דוגמה של מבוגרים במצב של חולשה גדולה יותר מילדי הגן- מבוגרים זוחלים כפעולה צבאית (בדומה לתינוקות הזוחלים על ארבע=דו משמעי).
הם מופקרים בחוץ , בטבע, בחול הלוהט בגלל הקיץ והלוהט מאש המלחמה (גם דו משמעי-קיץ ואש המלחמה).
הם זוחלים כדי להגיע לתחנת האיסוף – תחנת האיסוף היא מושג צבאי, אך המושג מעורר את הקונוטציה של "נאסף אל עמו" במשמעות של מת.
הם שותתי דם -פצועים פיזית ו/או נפשית מהמלחמה.
"אלוהים מרחם על ילדי הגן"- בית שני
בבית זה שר המשורר על האוהבים באמת, שהם הקוטב ההפוך של מציאות המלחמה, הנובעת ממצב של שונאים באמת. יש כאן הרהור ביקורתי של המשורר על מעשי האל- אולי מן הראוי להגן ולרחם על האוהבים באמת, כמו שאילן מגן על הישן על גבי הספסל בשדרה שבחוץ ומאפשר לו לישון בשקט בלי לחשוש, שיאונה לו משהו רע. מן הראוי להציל את האוהבים, כדי שיוכלו להמשיך לאהוב, וכדי שכך יגדל מספר האוהבים, יפחת מספר השונאים, וכך תקטן סכנת המלחמה ויגדלו סיכויי השלום.
"אלוהים מרחם על ילדי הגן"- בית שלישי
הביטוח השכיח הוא : מטבעות כסף, אותם נותנים כדי לקבל תמורה חומרית.
"חסד אחרון" הוא מושג , הלקוח מהתפילה. זהו חסד אמיתי שעושים לאדם שלא על מנת לקבל תמורה, מפני שהנגמל לא יכול להחזיר.
"מטבעות החסד האחרונות"- הכוונה היא לנתינה לא חומרית , אלא רוחנית נפשית כמו של אם, שהיא סמל של נתינה מתוך אהבה.
במילה "אמא" משתמשים ילדים , מפני שמבוגרים משתמשים במילה אימי.
"הורישה לנו אמא"- האם הורישה לצאצאיה את תכונות אופייה והתנהגותה- הנתינה לשמה(מה שכתוב 3 שורות למעלה). הורישה ב2 משמעויות- תורשה וירושה. הכוונה היא שגם לדור ההמשך יש את תכונת הנתינה שלא על מנת לקבל תמורה.
המשורר מצפה שנעביר יכולת נתינה זו מחוץ למעגל המשפחה אל היחסים בין בני האדם בתוך החברה- כלל האוהבים.
"כדי שאושרם יגן עלינו"- כשם שהשנאה המתרבה גורמת למלחמות, שמביאות הרס ומוות, כך גם התרבות האהבה מביאה שלום ואחווה. היא גורם בונה , יוצר ולכן מן הראוי שהאל וגם אנחנו נקריב הרבה כדי לשמור ולגונן עליה.
"עכשיו" כלומר בהווה וב"ימים האחרים" כלומר בעתיד.
עמיחי כותב על חוויות הקשורות בהווה עם פנים על העתיד.
העיצוב האמנותי של השיר "אלוהים מרחם על ילדי הגן":
- שיר לירי- שיר קצר המבטא חוויה אישית.
- המסר בשיר אינו תמיד חד משמעי. יש ביטויים המעוררים קונוטציות שונות- למשל "נאסף אל עמו"
- השיר לא סימטרי בעיצוב החיצוני- אורך הבתים שונה וגם אורך השורות.
- איו חריזה בסופי שורות.
- כותרת השיר היא העתקה של השורה הראשונה , ואינה מכוונת ציפיות הקורא אל הנושא המרכזי של השיר.
- שימוש בלשון מעורבת- לשון יומיומית בצירוף מושגים צבאיים ומושגים דתיים.
- אנלוגיה ניגודית- בין מלחמה לאהבה, בין ילדים לגדולים.
- לשון ציורית- א. דימוי- "כאילו על הישן"
ב. מטפורה- "מטבעות החסד האחרונות"
- האנשה של האל- האל רחום – התנהגות דומה להתנהגות בני האדם.
- בתים 2,3 פותחים במילה "אולי" המבטאת את הרהורי המשורר- ספק כלפי מעשי האל. המשורר מקווה לסדר עולם חדש וטוב יותר (גם מצד האל).
