בשיעור שעבר ניתחנו לעומק את תיאורית הצדק של רולס, תיאוריה מרכזית מבחינת שינוי הסטאטוס. בשיעור זה נראה את הביקורת השנייה על רולס, לאו דווקא מהכיוון החברתי, אלא ביקורת מהתחום של תפיסת טבע האדם והחברה הטובה. כיצד אנשים ממקומות שונים היו בוחנים את התיאוריה של רולס? מה היו אומרים על התיאוריה של רולס אם חרדית לתשעה ילדים, או חקלאי שחור בסודן בשנת בצורת, או ילד סיני שעובד ב"נייקי" בסדנאות היזע וכו'. תפיסתו של רולס היא אינטרסנטית וקפיטליסטית.
ההתפתחות של שני זרמים חזקים בשנות ה-80 וה-90 הייתה לשני מחנות מובחנים שבהמשך היטשטשו- האינדיבידואליסטים הליברלים, שאחזו תחילה בגישתו של רולס, אל מול הקהילתניים, (אנשי הקהילה – קהילתנות), שאמרו שהנחות היסוד של רולס אינן מקובלות ומה שבונה כל אדם ואדם הוא הקהילה- הבחירה שלו בערכים, בחינוך ובמקצוע שלו ואי אפשר לנתק זאת ממי שאנחנו. עולות כאן שתי תפיסות שונות לגבי מהי החברה הטובה שאנו רוצים לחיות בה. התפיסה הראשונה של האינדיבידואליסטים הליברליים היא תפיסה מינימליסטית- מה שאנחנו חייבים להכיר בו הוא הזכויות הטבעיות, כלומר בזכויות הפרט- לא לפגוע בזולת וכו'. התפיסה האינדיבידואליסטית אומרת שצריך להכיר בחירות שלילית שיש לכל אדם, כלומר, שלא יתערבו לו בחיים. הקהילתניים, לעומת זאת, יגידו שהקהילה היא במרכז ולכן מה שחשוב הוא החירות החיובית (ישעיהו ברלין), כלומר, עצם זה שאנחנו בונים חברה משותפת אומר שאנו רוצים לדאוג לחוקים ולערכים משותפים המגדירים אותנו. יש לנו ערכים משותפים ותפיסה משותפת והחירות החיובית מאפשרת לנו לעשות זאת. המימוש העצמי של הפרט, לעומת הטוב הכללי. יש לנו כאן תפיסה תהליכית- פרוצדוראלית אל מול תפיסה של ערכים משותפים ומטרות משותפות.
יש כאן שתי תפיסות הרואות טבע אדם שונה וחברה טובה שונה. שתי גישות נורמטיביות הבוחנות את המציאות בצורה שונה. ניקח את זה כעת למקום של- מה זה גישת חקר נורמטיבית. יש לנו שתי גישות נורמטיביות מאוד שונות המנתחות בצורה שונה את- מהי החברה הראויה ומהו טבע האדם וכיצד אנחנו יכולים לשנות את החברה לכיוון שאנו מעוניינים בו.
ראו גם:
