יש האומרים שכור ההיתוך היה מפלה מבישה. לעומתם, העובדה שכולם מדברים עברית ונוצר דגם של ישראלי מוכיח את ההצלחה, הסולידריות, הפרגמטיות והתעניינות בפוליטיקה. כמובן שמאז השתנו דפוסי החשיבה של השלטון ואת העלייה הגדולה מרוסיה ועליית האתיופים קלטו בדרך שונה לחלוטין כפי שנראה להלן.
בשנים האחרונות גדל אמנם חלקם של בני עדות המזרח בכל שלבי החינוך, בעיקר בביה"ס התיכון, ואף על פי כן בדור השני, עדיין נשמר הפער היחסי בינם לבין יוצאי אירופה בהשוואה לפער בדור ההורים. בחינוך הגבוה עדיין המזרחיים נמצאים בתת-ייצוג למרות האחוז הגבוה בקרב הסטודנטים. חל גם שיפור רב בקרב נשים מזרחיות ושילובן בשוק העבודה, וכן, חל גידול יחסי במספר משלחי היד שהכניסה אליהם מותנית מראש בהשכלה גבוהה. אולם מעמד הפועלים יחד עם הבורגנות הזעירה ועם בעלי המלאכה מורכב בעיקרו מהקהילות המזרחיות השונות, הנתונות עדיין לתחושות תסכול וקיפוח שמופנה לרוב כלפי ה"אשכנזים" וכלפי "הממסד", "מוסדות הקליטה" ו"מפא"י" ועוד.
במידה שמקזזים כיום את העלייה האחרונה ממדינות חבר העמים, האוכלוסיה של מדינת ישראל מורכבת ברובה מילידי הארץ שרובם הגדול אפילו איננו מבין את משמעות המילים אשכנזי וספרדי ואת ההבדל ביניהם. הם חשים ישראלים. אך בתהליך הסוציאליזציה הם מאמצים דעות קדומות עפ"י הקבוצה אליה הם משתייכים.
לעומת המושג ספרדים שכמעט נעלם מן הלקסיקון, למזרחי קימת עדיין סטיגמה. ויקי שירן ז"ל טענה שלמעשה, בישראל המזרחים הם אלה שעיצבו לראשונה שיח של מחאה ומרד כלפי הדומיננטיות המעמדית ואתנית של הקבוצה המייסדת, האשכנזית, כאשר אמצעי התקשורת היוו יעד ביקורתי ראשון. מאוחר יותר נכנסו אל השיח הזה דוברי העולים הרוסים והאתיופים ודוברי הציבור הערבי שהשתמשו ברטוריקה שעוצבה על ידי המזרחיים מאז שנות השבעים.
חוסר סימטריה בין מזרחים לבין אשכנזים הוא אחת העובדות המרכזיות של המציאות האתנית הישראלית, טוען אליעזר בן רפאל, והוא מאיר את הוויכוחים המתרחשים מדי פעם על מהותה של התרבות הישראלית. די להיזכר בוויכוח החריף שהתעורר בראשית שנות ה-80 כאשר בחודש ינואר 1981 הגישה קבוצת אנשים עתירה לבג"צ שירן נגד הסדרה היוקרתית בת 20 פרקים "עמוד האש", שנמשך שנתיים, בטענה שהמזרחים ותרומתם למפעל הציוני הודרו מהסדרה. סידרה זו הפכה לדגל המאבק המזרחי של אומנים, אינטלקטואלים וסטודנטים. הייתה זו פעם ראשונה שאינטליגנציה מזרחית ניסחה את טענותיה נגד הממסד התרבותי בישראל והרימה שוב את דגל הקיפוח. למרות שייצוג המזרחיים חדר לתקשורת, טענתם היא כי אופי הייצוג שלהם נשאר סלקטיבי וברובו סטריאוטיפי. הוא ה"אחר". כתשובה מזרחית ל"עמוד האש" יצרו המזרחיים את "רוח קדים".
הבעיה העדתית בולטת במיוחד בתחום הכלכלי. המעמד החברתי נוצר על סמך הישגים אישיים בשוק תעסוקתי ותחרותי. על רקע זה נדחקו המזרחיים לעמדות זיהוי עם קבוצות אתניות-מעמדיות נמוכות. הריכוזים הדמוגרפיים שלהם החלישו את גירויי הסביבה והשפעתם וצמצמו את המוטיבציה לשינוי. זה תרם לתחושות התסכול ואי שביעות הרצון. העוני שנוצר תרם לעבריינות הנוער, זנות וקבצנות וזיהה את המזרחיים עם הידרדרות מוסרית.
ד"ר אלי אברהם (ב-"התקשורת בישראל – מרכז ופריפריה")טוען שאמצעי התקשורת מזהים את המזרחיים עם עיירות פיתוח ומרבים להתעלם מן המתרחש בהם, ואם בכל זאת יש סיקור הוא מתמקד באלימות, פשע, אבטלה, עוני וכד', כפי שהוא מגדיר זאת: חדשות "אי סדר".
