תיאורית פעולת הדיבור ג'ון אוסטין (1911-1960)
- ג'ון אוסטין פיתח את המושג של ויטגנשטיין לכדי תורת שיח סגורה.
- בספרו: How To Do Things with Words (1959), אוסטין, ג'. ל. (2006), איך עושים דברים עם מילים, הוצ' רסלינג.
- לדוגמא: "הרי את מקודשת לי" שהמשמעות שלה צריכה להיות בהקשר והבעת מילים אלה משנה סדרי עולם.
- תיאורית פעולת הדיבור היא תיאוריה מכוננת בפרגמאטיקה:
- המבע הקביעתי (constative): משפטים הקובעים דבר מה לגבי המציאות – משפטי אמת ושקר.
- המבע הביצועי (performative): הדיבור הוא מעשה. מבעים שבעצם אמירתם הדובר פועל בעולם, עושה דבר מה. למילים יש כוח מעשי וביצועי. פעולות דיבור פרפורמטיביות. כלומר, מבחינתו של אוסטין כל דבר שהוא לא מבע קביעתי הוא מבע ביצועי או פרפורמטיבי לפי אוסטין. לדוגמא: "אני מבטיח שאחזיר לך", "הרי את מקודשת לי", "אתה מפוטר", "בוא הנה". ישנו כוח מעשי ומימד ביצועי באמצעות השפה כדי לשנות דברים בעולם.
במבע הקביעתי אין שינוי אלא הסבר מציאות קיימת ותיאור שלה ובביצועי ישנו שינוי של המציאות הקיימת!
רגע…אז זהו? הפעולות עצמן מתחלקות רק לשני חלקים??? לכן קוראים לתורה זו תורת שיחה סגורה- אבל בואו ננסה לפתוח אותה לכדי משמעויות נוספות:
תיאורית פעולות הדיבור – ג'ון סירל
ממפה את פעולות הדיבור. לטענתו ניתן להעניק מיפוי יותר מפורט מאשר אוסטין נתן לפעולות הדיבור. המושג פעולת דיבור הוא למעשה של סירל, אשר המשיך ופיתח את רעיונותיו הגולמיים של אוסטין, ויצר מערכת מורכבת של סוגים של פעולות דיבור:
1) פעולת דיבור מייצגת (representative): מבע המתאר מציאות קיימת. למשל, "בחוץ 28 מעלות"
2) פעולת דיבור הוראתית (directive): מבע שמטרתו להפעיל את הנמען. "תסגרי בבקשה את החלון, קר בחוץ". (כמו קונטיבית).
3) פעולת דיבור מחייבת(commissive) : מבע המחייב את המוען לפעולה עתידית. "בשיעור הבא (לא) אתן לכם תרגיל"
4) פעולת דיבור אקספרסיבית (expressive): מבע החושף את עמדתו או רגשותיו של המוען. "אני מאושר/ת כל-כך" (כמו אמוטיבית)
5) פעולת דיבור הצהרתית(declarative) : מבע היוצר שינוי בעולם. מבע שבעצם אמירתו יש שינוי בעולם.
- I claim this land in the name of Spain!
- "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל"
- I now pronounce you man and wife!
6) indirect speech act – פעולת דיבור עקיפה המשתמעת מהמבע. לא אומרים במפורש את
הפעולה דיבור הנדרשת, אלא אומרים בצורה עקיפה, שרק משתמע ממנה פעולת דיבור הצהרתית. "יש לך שעון" – בשביל בעצם לשאול "מה השעה". "חם כאן לא"? כמשמעות של…..
כעת, נחזור חזרה לאוסטין שלא רק חילק את הדיבור כפעולה לשניים אלא פירט את מרכיביה בשעה שנעשית- בין אם קביעתית ובין אם ביצועית. הדיבור בפעולה כולל שלושה מרכיבים (אוסטין, 1969)
- לוקוציה – המילים בהן אנו משתמשים במבע (משמעות המבע). המילים עצמן והמסר הפשוט לכאורה שנמצא במבע שנאמר. המסר עצמו שעובר, בלי הענקת משמעויות. למשל: אני אומר: "אני מת מעייפות". וזהו- זה מה שאמרתי וזה הלוקציה.
- אילוקוציה – הכוונה של הדובר במבע (כוח אילוקוציוני; משמעות הדובר). כלומר, המשמעות שהדובר ניסה להטעין בתוך המבע. לפעמים היא שונה מהלוקוציה, היא המשמעות שחבויה בתוך הלוקוציה. כאשר אמרתי בלוקציה "אני מת מעייפות" רציתי להגיד שאני עייף בצורה משמעותית מאשר בדרך כלל.
- פרלוקוציה – הכוונה כפי שהובנה ע"י הנמען (השפעה פרלוקוציונית). המשמעות שהנמען הבין אותה. מה הבנתם כששמעתם "אני מת מעייפות".
** פעולת דיבור מוצלחת: מתאם גבוה בין העוצמה האיליקוציונית לבין האפקט הפרלוקוציוני – בין כוונת המוען להבנת הנמען. אם אתם מכירים את הביטוי והבנתם שאני לא באמת מת- זוהי פעולת דיבור מוצלחת.
לדוגמא לדיבור לא מוצלח: יכול להיות שהבנתם שאני הולך למות ורצתם להביא ערכת החייאה….
או: "תירו לי בראש" – זה הלוקוציה. האילוקוציה – קשה לי, אני לא מבין. הפרלוקוציה – זה שבאמת נירה לו בראש.
