דמות טיפוסית

דמות שבאפיונה אינה מלמדת רק על עצמה אלא גם על החברה (זמן, מקום, מעמד וכו') שאליה היא שייכת. חלק או כל קווי האופי ואף קורותיה או בעיותיה של הדמות הטיפוסית יהיו כאלו המשותפים לחברה ממנה היא באה. הדמות הטיפוסית מגלמת בה מאפיינים של החברה וכך הפרט הטיפוסי היא כעין ייצוג של הכלל, תכונותיו הן הרווחות בסביבתו, בעיותיו הן בעיות משותפות וכן הלאה. כפי שאין האמור בדמות מופשטת אלא "בשר ודם" אין גם האמור בייצוג אלגורי של החברה, אלא בדמות שהיא אחד מבני החברה וככזו חולקת עימה מאפיינים באופן שיכול להציבה כנציגה ומייצגת של אותה חברה. אף שדמות טיפוסית יכולה למצוא את מקומה בסוגות ספרותיות רבות, היא משרתת היטב את הריאליזם הסוציאליסטי. התביעה הסוציאליסטית-מרקסיסטית מהספרות לקחת חלק פעיל בעיצוב ושינוי המציאות החברתית מחייבת אותה להיות מושתת על גילוי קונקרטי-ריאליסטי של המציאות הזו. הצגת דמות טיפוסית היא דרך חסכנית ואפקטיבית (למשל, בשל היכולת ליצור הזדהות עימה או ביקורת עליה) לספר את סיפורה של חברה, אופייה, בעיותיה וכיוצא בזה. העובדה שהפרט הטיפוסי הוא עדות לכלל מאפשרת לעשות בו שימוש בכדי לשקף את החברה הרצויה או לבקר את זו הלקויה. במילים אחרות, הדגש הסוציאליסטי על קולקטיביות בכלל וטרנספורמציה חברתית בפרט מוביל לעניין ביחיד רק כאשר יש בו בכדי ללמד על הכלל, ולכך יפה השימוש בדמות טיפוסית (אם כי, לטעמי, את אותה תכלית ניתן להשיג גם על ידי דמויות חריגות וטכניקה של הזרה).