פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: דה-אינדיבידואציה ופסיכולוגיה של האספסוף

פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: דה-אינדיבידואציה ופסיכולוגיה של האספסוף

פסיכולוגיה חברתית – סיכומים

דה-אינדיבידואציה ופסיכולוגיה של האספסוף (Mobs)

המאפיינים המתהווים של קבוצות (Emergent Properties of Group)

אירועים רבים בעולם גורמים לנו לתהות כיצד קבוצות גדולות של אנשים הופכות לאספסוף חסר רסן. פסיכולוגים חברתיים חקרו זאת באמצעות בחינה של המאפיינים המתהווים של קבוצות (Emergent Properties of Group) – התנהגויות שצפות על פני השטח ("מתהוות") רק כשאנשים נמצאים בקבוצות. ההתנהגות של קבוצות גדולות הנה גדולה מסכום פוטנציאל ההתנהגות של האנשים המרכיבים אותה (ניתן להשוות זאת להבדל בין התנהגות של אדם הצופה לבדו בהופעה לבין ההתנהגות של קהל שלם הצופה בהופעה).

יש לזכור שקשה מאד לחקור תופעה מסוג זה, בהשוואה להקלה חברתית. הקלה חברתית הנה תופעה שקל לחקור שכן אנשים מסכימים בקלות לבצע מטלות במעבדה, קל ליצור סביבה עם או בלי נוכחות אחרים וקיימים מדדים אובייקטיביים רבים לאיכות וכמות הביצוע. לעומת זאת, התנהגות של אספסוף הנה פעמים רבות הרסנית בעוד שאנשים במעבדה מתנהגים יפה. בנוסף, קיימות מגבלות אתיות על סיטואציות מסוג זה. לפיכך, רבים מן המחקרים בנושא מתבצעים בעולם האמיתי ולא במעבדה.

דה-אינדיבידואציה וה-Mind של הקבוצה

הסוציולוג LeBon היה מהראשון שחקרו נושא זה והוא טען שאנשים נוטים לאבד את היכולות המנטליות הגבוהות שלהם ואת יכולת ההרהור כשהם בקבוצות גדולות. פגיעה זו נובעת מכך שה-Mind הרציונלי של בני האדם מוחלף ב-Mind קבוצתי.

כיצד תהליך זה קורה? פעמים רבות מציינים את תחושת הדה-אינדיבידואציה (Deindividuation) – תחושת זהות אינדיבידואלית פחותה, מלווה בירידה בויסות העצמי, שקורת לאדם כשהוא נמצא בקבוצה גדולה. תחושה זו גורמת לכך שתחושת האחריות שלנו למעשינו מתחלקת ואנו נסחפים אחר מה שקורה באותו הרגע.

מודל של דה-אינדיבידואציה

זימברדו הציע מודל של דה-אינדיבידואציה המפרט את התנאים המקדימים המאפשרים את ההתנהגות האימפולסיבית וההרסנית של אספסוף. התנאי המקדים החשוב ביותר הוא האנונימיות שהאדם חש כשהוא בקבוצה גדולה וחלוקת האחריות שמתרחשת כשיש אנשים רבים לחלוק עמם את האשמה (פעמים רבות קל יותר להעניש בודדים מאשר קבוצות).

תנאים מקדימים אלו, יחד עם העוררות, הפעילות המוגברת והעומס הסנסורי שמלווים פעמים רבות קבוצות, מובילים למצב פנימי של דה-אינדיבידואציה. אדם כזה הנו פחות מודע לעצמו, יותר ממוקד באחרים ובסביבה המיידית ולכן מגיב יותר לרמזים התנהגותיים. מצב כזה מוריד את סף התגובה להתנהגויות שבד"כ מעוכבות. לפיכך, אנשים נוטים יותר לבצע התנהגויות אימפולסיביות – הן מאחר ויש יותר תמריץ לעשות זאת (בשל העוררות והחיקוי של אנשים אימפולסיביים אחרים) והן מאחר והמגבלות שבד"כ מונעות מהם לעשות זאת נחלשות (תחושה מופחתת של אחריות).

להתנהגות אימפולסיבית זו יש מומנטום משלה והינה פחות רגישה לגירויים שבמצבים אחרים היו עשויים להגביל אותה. לפיכך, זהו אינו מודל של התנהגות אלימה של אספסוף אלא של התנהגות אימפולסיבית של אספסוף שעלולה להפוך לאלימה בשל האימפולסיביות שלה.

מרכיב חשוב של התיאוריה שאינו מובע מפורשות הוא שאנשים מוצאים את האימפולסיביות הזו מאד משחררת. אנשים מבלים את רוב חייהם תחת "שליטה קוגניטיבית" וזה מתיש ולכן הם כמהים להשתחרר באופן יותר חופשי. זימברדו מציין כי כמעט בכל חברה יש ניסיון לתעל את הצורך הזו לאירועים מתוזמנים מראש כגון קרנבלים, פסטיבלים ואפילו שימוש בסמים.

בדיקת התיאוריה

כאמור, קשה לחקור את התופעה במעבדה ובמחקרים מבוקרים ולכן רוב המחקר התבסס על בחינה של מידע רלבנטי מהארכיון וחיפוש של מתאמים בין התנאים המקדימים לתוצאות ההתנהגותיות. לפיכך, קיימת אפשרות כי המודל אינו ההסבר הנכון ושקיימים הסברים אלטרנטיביים אפשריים אחרים (כל עוד הם מצליחים להסביר את כל הממצאים ולא את חלקם, אחרת – מודל הדה-אינדיבידואציה עדיף על פניהם). בנוסף, לא ניתן לבסס סיבתיות ויתכן כי המתאם נובע מגורם שלישי (מתאם מזויף). לאור זאת, נסקור את הממצאים העיקריים.

פיתוי להתאבדות (Suicide Baiting) – פעמים רבות כשאדם מאיים לקפוץ מהחלון אנו מנסים למנוע זאת, אך יש פעמים בהן מתרחש פיתוי להתאבדות (Suicide Baiting) – אנשים מעודדים את האדם שנמצא על סף התאבדות לבצע את ההתאבדות. ננסה לבדוק האם מקרים אלו נפוצים יותר כשיש אספסוף נוכח.

על מנת לבדוק זאת נסקרו כתבות מעיתון של ניסיונות התאבדות לעומת התאבדויות שנמנעו תוך בדיקה האם שני משתנים הקשורים לדה-אינדיבידואציה (חסות החשיכה והימצאות קבוצה גדולה של משקיפים) נמצאים כש-Suicide Baiting התרחש ואינם נוכחים כשהוא לא התרחש.

אכן נמצא כי התרחשות Suicide Baiting הייתה יותר מכפולה כשגודל הקהל היה גדול מ-300 ויותר מפי 4 כשהאירוע התרחש לאחר 18:00 – ככל שאנשים מרגישים יותר אנונימיים בשל גודל הקהל או בשל החשיכה הם נוטים יותר לעודד את ההתאבדות. מידע זה הנו עקבי עם המודל של דה-אינדיבידואציה (למרות המגבלות של המחקר כגון מדוע נבחרו דווקא 300 איש והשעה 18:00?).

 

התנהגות במלחמות

ניתן לסווג מלחמות על פי האכזריות שלהן כשבצד הגבוה נמצאים עריפת ראשים, עינויים והפצצות ענק של מטרות אזרחיות ובצד הנמוך מלחמות של קרב בודד בהם אדם אחד נלחם באדם שני (כגון דוד וגוליית).

התיאוריה מנבאת שהברוטליות של הלחימה קשורה לדה-אינדיבידואציה. על מנת לבדוק זאת נסקרו מקרים מההיסטוריה ובדקו האם הלוחמים עברו דה-אינדיבידואציה לפני הלחימה (לדוג', באמצעות לבישת מסכות או צבעי מלחמה) ועד כמה אגרסיבית הייתה המלחמה. כצפוי, נמצא מתאם גבוה בין השניים – במקרים בהם נעשה שינוי של המראה החיצוני לפני המלחמה, 80% נטו להיות אגרסיביים במיוחד, ובמקרים בהם לא נעשה שינוי – רק 13%.

 

חגיגות ליל כל-הקדושים (Halloween Mayhem)

אחת הדוגמאות המובהקות ביותר להתנהגות אימפולסיבית היא חגיגות ליל כל-הקדושים. נעשה שימוש בתופעה זו על מנת לבדוק את תפקיד הדה-אינדיבידואציה בהתנהגות אנטי-חברתית.

הוקמו "תחנות מחקר" במספר בתים ונאמר לילדים שמותר להם לקחת רק ממתק אחד מהקערה הגדולה שמונחת על השולחן בכניסה לבית (שלידה הייתה מונחת קערה גדולה של מטבעות). הנסיין עזב את האזור וצפה במתרחש באופן סמוי.

נבדקה ההשפעה של שני משתנים: האם הילדים הגיעו לבד או בקבוצה והאם הילד עבר אינדיבידואציה ע"י הנסיין (על ידי כך שהנסיין שאל את שם וכתובתו של הילד ואח"כ חזר עליהם בקול). אכן נמצא שאלו שהגיעו בקבוצה או שלא עברו אינדיבידואציה נטו יותר לקחת יותר מממתק אחד או לקחת מהמטבעות – כלומר ילדים אנונימיים בקבוצה נטו יותר להתנהגות זו.

סיכום העדויות

היתרון של העדויות הוא שהן מציאותיות אך למעט המחקר על ליל-הקדושים, כולן מתאמיות. המחקר על ליל-הקדושים היה בחלקו מתאמי (הנסיין לא שלט בהגעה של הנבדקים לבד או בקבוצות – יתכן שילדים מופרעים נוטים יותר להגיע בקבוצות) ובחלקו ניסויי (הקצאה מקרית לתנאי האינדיבידואציה) ולכן ניתן לייחס בבטחה את ההתנהגות לאנונימיות.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: