אמריקה הלטינית בשנות השבעים: קולומביה וונצואלה
קולומביה, שכנתה של אקוודור, שמרה לאורך שנות ה 70 על משטר חוקתי. יכולת האזרחים למנוע מהקצינים להתערב בחיים הפוליטיים נבעה כאן בראש ובראשונה מהמשך שיתוף הפעולה בין שתי המפלגות המסורתיות – הליברלים והשמרנים. בקולומביה שלטה מאז 1958 קואליציה דו מפלגתית, "החזית הלאומית" שמה. שיתוף הפעולה נמשך 16 שנים והיה כה יעיל עד כי כל הניסיונות של פוליטיקאים עצמאיים לצאת נגדו כשלו.
המדינה התקשתה להטיל את מרותה במקומות מסוימים, במקומות אלו הניחה לקבוצות הגרילה לגבות "מיסים" מבעלי האחוזות ואף מחברות זרות. כדי להחזיר את אותם שטחים למרות המדינה היה צורך בצבא הרבה יותר גדול ולכך, ככל הנראה לא הייתה מוכנה המנהיגות המסורתית משום הסכנה להמשך שלטונה. מוטב היה בעיניה לתת לדברים להתנהל בקצב שלהם. בשנים 1974- 1978 שימש אלפונסו לופס מיצ'לסן כנשיא. הוא היה מנהיג שהשתייך לאגף השמאלי של המפלגה הליבראלית, וגם הוא לא הצליח לשנות באמת את פני הדברים. קולומביה הכפרית, עדיין שמרה על כוחה, למרות הגידול בתעשייה ועל אף צמיחתן המהירה של הערים. מוקדן כוח אלה (הערים) שהתעצבו בשנות ה 70 אפשרו את הופעתם של "ברוני הסמים" בעשור שלאחר מכן.
גם ונצואלה, שמרה באותן שנים על השלטון חוקתי ודמוקרטי. בהתחשב בעברה הייתה זו הפתעה גדולה. גל חדש של מחאות סטודנטים ב 1966 נענה בכניסה של המשטרה לקמפוסים. הסטודנטים האשימו את המפלגה השלטת בהתברגות ובנטישת יעדיה החברתיים המקוריים. בשל המתיחות נשמעו שוב אזהרות מפני הפיכה צבאית אפשרית. המפלגה השלטת המשיכה לשמור על מקומה כמפלגה הגדולה בקונגרס. אך מפלגות אחרות, משמאל ומימין זכו גם הן לייצוג הולם. ונצואלה נעה בעצם לקראת שיטה פוליטית רב מפלגתית המחייבת ממשלות קואליציונית.
ניצחונו של קרלוס אנדרס פרס בבחירות הבאות החזיר את הדמוקרטיה לשטח.
בתפקידו כנשיא קיבל על עצמו את המשימה לחדש את הקשרים עם קובה, שהתמתנה בינתיים, ולסייע בחידושם עם עוד מדינות בתת יבשת, למרות התנגדותה של ארה"ב. פרס פעל גם להלאמה מלאה של תעשיית הנפט המקומית ושל מכרות ברזל ומפעלי ייצור פלדה. בכך השלימה ונצואלה תפנית היסטורית. שלא כמו מרבית אחיותיה בדרא"מ ובמרכזה הייתה ונצואלה בשנות ה 70 , מדינה תוססת, שאוכלוסייתה צמחה במהירות ותושביה הכפריים ממשיכים לנהור אל הערים. בסוף העשור התגוררו כ 80% מאוכלוסיית ונצואלה בישובים עירוניים. לשינויים נתלוו בעיות קשות, כגון שכונות עוני חדשות בערים הגדולות ומס' גבוה יחסית של חסרי השכלה, אבל תעשיית יצוא הנפט והמחצבים המשגשגת העמידה לרשות ונצואלה אמצעים לשיפור תנאי החיים.
ראו: אמריקה הלטינית בשנות השבעים
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים
