היסטוריה פוליטית של זמננו: הרקע למלחמת האזרחים בספרד
מלבד הבעיות הסטרוקטורליות של המערכת הפוליטית של ספרד, וכן המלחמות על רקע קולוניאלי שאכלו לה את המשאבים, היא שנתה את מקור הלגיטימיות של השלטון. המלך ברח, והרפובליקה הספרדית השנייה נוסדה מתוך ואקום.
מעבר לכך, מה שמאפיין את ספרד בשנות ה-30 הוא תהליך של קיטוב פוליטי, ערב מלחמת האזרחים בספרד. קיטוב פוליטי לרוב מוליד משבר מאוד קשה (כך גם בגרמניה, איטליה וכו'), והוא מאופיין בעיקר בהחלשת המרכז הפוליטי. המפלגות הקיצוניות הולכות וגדלות.
ביחד איתן גדלות שתי תופעות מקבילות:
אלימות פוליטית. כיוון שהקצוות גדלים, בעיקר אם יש קצה אחד שמאמין באלימות פוליטית (הפשיסטים), הקצה השני מגיב באלימות גם כן – כך הקומוניסטים בספרד. במקום שיהיה שיח פוליטי ופשרות, האלימות הולכת ותופסת יותר ויותר את הזירה הפוליטית. המדדים מאוד ברורים: שביתות אלימות בדרך כלל, התקפות פיזיות אלימות על כל הביטויים הפוליטיים (עיתונים, בתי מפלגות), פציעות ורציחות פוליטיות. הדברים הללו נמצאו בכל מקום בו חל אותו תהליך של קיטוב פוליטי.
הרפובליקה: ב-33' השמאל מפסיד בבחירות, והימין עולה. זוהי תקופת המשבר הכלכלי הגדול העולמי, בנוסף לכל הצרות הפנימיות. אין מה שיווסת את המצב, כי אין אפשרות להגירה. הלחץ הפנימי הולך ועולה.
הפיצוץ עצמו בא בצורה של מרד צבאי. מפקדי הצבא, כזכור, מסתכלים מאוד בדאגה כיצד הקיטוב הפוליטי נכנס לתוך הצבא. הצבא היה עקרונית פטריוטי ולאומני, וכעת הוא הולך ומתמלא בחיילים בקצינים שקשורים לשמאל. השמאל מעורר בדמיון האנשים בספרד את הרעיון של ברית המועצות והמהפכה הבולשביקית, או גרוע יותר – את הרעיון הטרוציסקי של המהפכה הלאומית.
כל המחשבות (היתכן דמיוניות הללו) מלוות בהרבה אלימות פוליטית, ואז הפנטזיה הופכת להיות חלק מהמציאות – משתנה פוליטי ממשי שמשחק בזירה.
לא שלא היו אנשים מתונים בשמאל ובימין. הם אף אלה ששלטו בספרד ברובד הפוליטי, בממשלות. האנשים הללו נגררו למצב החדש על ידי הקצוות האלימים, שהכתיבו סדר יום שונה מזה שדנו עליו בצורה מתורבתת בזירה הציבורית.
גלי האלימות הולכים ועולים, ובסופו של דבר מנהיג הימין קם ומזהיר, ואומר שהמצב אינו יכול להימשך. מונה את כל האירועים האלימים של התקופה האחרונה. היו גם שביתות כלליות רבות, שהן אירוע חמור ביותר – המדינה משותקת, מעורר שדים שקיימים במציאות (אבטלה, עוני) – חוששים שהמצב רק ידרדר ושאין תקווה. המצב בלתי אפשרי.
על כל אלה מתווסף עוד רצח פוליטי. יש להבחין לגבי רצח כזה, את מי רצחו. יש להבחין בין רצח של אדם פשוט לבין רצח של פוליטיקאי מרכזי. אז רצחו פוליטיקאי מרכזי מהימין (היה שר האוצר אצל דה-ריברה).
