מחשבה מדינית יהודית: יחסי אל ואדם בניהול המדינה
יחסי האל והאדם בניהול הפוליס
- מודל של שיתוף – המשכיות: מדרש ר' עקיבא על החלה. אלוהים מייצר את החיטה. האדם את החלה. אלוהים מייצר את החומר. האדם מתאימו אליו. האדם שותף במעשה האלוהי: האדם הוא זה שחותך את חבל הטבור. הוא ממשיך את פועלו של האל בבריאה האנושית. האדם משפר ומשכלל את המעשה האלוהי. האדם והאלוהים שותפים למעשה ההולדה של האדם.
- 2. מודל של שיתוף – מותנה.
- הקדמה:
א. קידוש החודש: פעם לוח השנה לא היה משוכלל, כשבית המקדש היה קיים, קבעו את החודש על פי הירח: האדם הראשון שצופה במולד לבנה, הולך לסנדרין ומעיד על מולד לבנה ועוברים לחודש החדש.
ב. מחלוקת בין רבי יהושוע ורבן גמליאל (שני תנאים) על ראש חודש תשרי (קריטי מאוד בגלל תאריך יום כיפור: אסור שהוא ייצא לפני השבת או אחרי השבת, בחמישי או בראשון). לפי רבן גמליאל ראש חודש תשרי היה צריך לצאת כך שיום כיפור יהיה ביום חמישי. רבי יהושוע אמר שראש חודש תשרי צריך להיות אחרת. רבי יהושוע, כראש הסנדרין, הכריח את רבן גמליאל לבוא איתו כדי לשמור על אותה אחדות בעם.
- מתוך הגמרא => רבי חייא: זרק חול על הירח, ואמר לו תתכסה. זה לא מתאים לי עכשיו כי יום כיפור יהיה במוצ"ש.
- רבי אומר לרבי חייה: תלך לעין-טב (משהו רחוק). תקדש את הירח משם. תשלח לי הודעה שקידשת וכך נאחר את קידוש הקודש ביום. => פתרון הבעיה: שיבוש הטבע (האלוהים), כדי שאני אקבע את החוקים. הסנדרין קובע את הזמן והחוקים ולא הטבע. את המועד קובעים בני האדם.
- חלק ב' של הגמרא: הלכה הופכת להיות על פי רעות עיניו של רבן גמליאל, ולא על פי מה שצריך להיות על פיה הטבע והאל.
- הסנהדרין אומרים: אנחנו רוצים לשמור את התניות האל, אבל כל עוד זה נח לנו. האל מכפיף את עצמו לקבלת בית הדין הארצי של הסנדרין.
המאבק על הזמן והחוק:
- המאבק על הזמן והחוק: יש מאבק בין האלוהים לבין האדם על הזמן.
- ויקרא: האל אומר "אלו הם מועדי, אשר תקראו אתם" => הפשט: תראו אותם. אפשר לפרש, "תקראו אָתֶם".
- הזמן: חוק הטבע => אלוהים קובע.
- המועד: אתה תקבע => האדם קובע. ישראל מחליטים מתי יערך החג.
- הבחנה בין הזמן למועד: הזמן הוא של אלוהים, והמועד של האדם.
