קדושה בנצרות וביהדות

קדושה בנצרות וביהדות

מחשבה מדינית יהודית – סיכומים

קדושה בנצרות – קצת היסטוריה

• ·         1312 לספירה, ערב לפני מלחמת קונסטונטינוס, הוא עובר התגלות ומחליט להיות נאמן לדת הנוצרית.
• 325: קונסטנטינוס קיבל את הדת הנוצרית כדת מדינה באמנת ניקאה => חיוב כל אזרחיו (מלבד היהודים) הפגאניים ההלניסטיים להיכנס לארדו (השילוש הקדוש). מותר עדיין לעבוד עבודה פגאנית.
• יותר מאוחר היה איסור מוחלט להיות חלק מהפאגניות.
• ·         הכרזה פוליטיות ותיאולוגיות – שתי מהפכות:

–          פוליטית: היא מביאה את המוסדות הכנסייתיים לרמה משותפת עם המוסדות הפוליטיים של המדינה. הדת כמוסד פוליטי. האפיפיור = לפוליטיקה (יש שיגידו יותר או פחות מהפוליטיקה). אנקדוטה: דנטה יאשים את קונסטנטינוס להרס הנצרות בגלל ההחלטה הזו.

–          תיאולוגית-דתית-רוחנית: מהפך רוחני במעמדה של הנצרות שתשפיע באופן קיצוני.

א.      עד אז: עבודה פגאנית => יש אלים פרטיקולאריים. הפולחן והרוחניות היו רק בספירה הפרטית, הספירה הציבורית הייתה נייטרלית לחלוטין.

ב.      מאז => הפולחן הנוצרי עלה לספירה הציבורית. הנצרות יצרה כיפה עוטפת לכל תחומי החיים דאז והפוליטיקה עברה להיות מונחת כולה ע"י האל.

נצרות מול יהדות: משמעויות

• ·         היהדות התפתחה בחלל במדבר. הנצרות התפתחה מתוך מוסדות פוליטיים ותרבות קיימת. (אנקדוטה: יש טענה שהיהדות התפתחה לא רק במדבר, אלא גם מתוך תרבות מצרית, לדוג' המצוות של הקורבנות שהגיעו ממצרים ע"פ טענת הרמב"מ)
• ·         נצרות: חלופה לתרבות ההלניסטית וההמשך האמיתי לדת היהודית (עבר) ó מבקשת להגדיר מצב חדש על מסד פוליטי קיים (עתיד).
• מטרת המיסיון: שליחת קרניים לגרום לקדושה להתפזר.
• מקור המתח בין הדת למדינה: הנצרות נחתה על תרבות קיימת. היא נכנסה לספירה הציבורית בפעם הראשונה.
• את הניטרליות היא ייצגה ע"י הכנסת הספירה הנייטרלית: הפרדה בין חול לקודש. ולא עוד הפרדה בין פרטי (קדוש) לציבורי (לא קדוש). יש פה לא רק משמעות פוליטית, אלא מהמפכה תיאולוגית: עכשיו יש מקום שהקדושה לא נכנסת אליו.
• בנצרות: קדושה (אלוהים נמצא) מנוגדת לחול (אלוהים לא נמצא). => היו חייבים להכניס את מימד החול כדי להשאיר ניטרליות.
• ביהדות: קדושה מנוגדת לטומאה. אלוהים נמצא בהכל => טומאה היא מיעוט של נוכחות אלוהים. טומאה היא מיעוט קודש ולא היעדר אלוהים.
• ביהדות: תפיסת המוסדות הפוליטיים (במובן הקלאסי) הם חלק מתוך קדושה: גם המלך צריך לכתוב לעצמו ספר תורה => יש בו אלמנט קדושתי. הכל קדוש. המציאות כולה היא קודש.
• הנצרות: לא הכל קודש, יש חול.
• ·         אם היהדות היא: תיאולוגיה שיצרה פוליטיקה => הכל קדושה.
• ·         אז הנצרות היא: תפיסה שהגיעה מתוך תרבות פוליטית קיימת (התרבות הפוליטית ההלניסטית הפגאנית)

התייחסות למושג "דת"

• ·         ביהדות: דת=חוק – מגילת אסתר – פרק ג': אחרי הטלת הפור של המן, הצידוק להריגת היהודים, "ישנו עם אחד, מפוזר בין כל העמים […], ודתיהם שונות מכל עם, ודתות המלך אינם עושים" => בתפיסה הזו: דת=חוק.
• במערב/נצרות: דת=Religio – מלטינית: מושג משפטי רומי שתפקידו הסדרת מעמדם הפוליטי של הקבוצות רוחניות בתוך האימפריה. ה-"רליגיו" הרומי ביקש להגביל את תחום חייו של האדם לפולחן בלבד. דה-פקטו: צמצום המרחב של מושג הדת רק לפולחן.
• הדיכוטומיה בין שני המודלים:

א.      מודל קודש-חטא = ניטרליות (התפיסה הנוצרית)

ב.      מודל קדושה = טומאה (המוסרת היהודית)

• דת היום (מודל קדושה מול חול ולא קדושה מול טומאה): כשאנחנו מדברים על סוגיות דת מול מדינה, מדברים על מודל בו מוסדות הקודש עומדות בנפרד למוסדות החול. מצב בו יש הפרדה מובנת בין הדת (שהיא תחום פרטי מצומצם בתוך הפוליטיקה), והפוליטיקה שהיא רחבה יותר ויש לה מימד נייטרלי. (ולא במובן של המסורת היהודית, בה המודל הוא הכל דת ויש הפרדה בין קדושה לבין טומאה). הנצרות מסכימה לשיח היום והייתה רוצה אולי להתחזק, אבל היא בעד חוקי המשחק.
• הויכוחים במדינת ישראל היום: הויכוחים שיש היום, לוקחים בחשבון כהנחת יסוד שיש תחום נייטרלי, הנחת יסוד שבאופן אפריורי תפיסת המסורת היהודית לא מקבלת.

יהדות מול נצרות – המשך