התגובות למהפכה הצרפתית: הדוקטרינריים

את הפן השמרני ביחס למהפכה הצרפתית מייצגים הדוקטרינריים. פול' ואנשי רוח שהתחילו לפעול בתקופת הרסטורציה ונחשבו לאנשי שמאל-מרכז. ממשלה אחראית בפני הפרלמנט. אחרי מהפכת יולי של 30, ועלייתו של לואי פיליפ (מלך-אזרח), הדוקטרינרים העיקריים הפכו לדמויות מרכזיות במשטר החדש, בראשם פרנסואה גיזו, שבהמשך הפך לראש ממשלת צרפת. אחד אחר הוא ויקטור קוזן, שמונה לשר החינוך. בין 30 עד 48 זו תקופה של פריחה עבור הליברליזם הזה. מדיניותם של הדוקטרינריים הייתה להעניק זכויות אזרח כמו חופש ביטוי, רשת חינוך יסודי ממלכתי, שיתוף פעולה עם בריטניה. מצד שני, ניסו להשתיק את החיים הפוליטיים, זכות הבחירה הוגבלה והפרל' הפך מועדון ליברלי. מועדון בורגני. לשם ביסוס החיים האלה יש למנוע השתתפות אקטיבית של העם בשלטון. "תתעשרו ותתחנכו". הקריאה הפכה לסמל לכל דבר רע: הממשל מושחת, אין לו אידיאלים, בורגנות גבוהה נעדרת ערכים. גם בתוך הפרלמ' גברה האופוזיציה, ואחד הרציניים היה דה-טוקוויל, תלמידו לשעבר של גיזו. המצב הזה הביא להפלת המשטר המנותק. פרץ המרד שהביא להקמת הרפ' השנייה. גיזו לא היה רק פוליטיקאי, אלא גם הוגה דעות בתחום המחשבה המדינית, עם תפיסת עולם כוללת הקשורה לכך. היסטוריון עם תפיסה של ההיסטוריה כתהליך של קדמה, מה שהוא קרא ציביליזציה. 1. התפתחות טכנולוגית וכלכלית. 2. התפתחותו הפנימית של האדם. שתי התפיסות הולכות ביחד. לא מתרחש בקלות, אלא במאבק בין מעמדות. שני מעמדות מרכזיים: 1. הריאקציוני שמנסה למנוע קדמה, האצולה. לא תורמת לקדמה כי לא יוצרת שום דבר. 2. המעמד השלישי, שחותר לקידום וקדמה. הקבוצה שהכי טובה בו היא הבורגנות.

ההיסטוריה זה מאבק בין שניהם, והמהפכה הצרפתית היה הקרב המכריע בין שניהם, וכך נגמרה ההיסטוריה. חברה דמוקרטית, אבל בפירוש מיוחד – לא ההשתתפות של אנשים רגילים בפול', אלא מצב חברתי של שוויון מעמדות ללא פריבילגיות לקבוצות מסוימות. חברה שוויונית לאו דווקא עם מערכת פוליטית דמו'. מרבה להשתמש במושג ריבונות. אחד האידיאלים של המהפכה הצרפתית, אבל מתנגד לריבונות האומה, שאימוץ עקרונו פותח פתח לאספסוף חסר תבונה וצדק לשלטון. תומך ב"ריבונות התבונה", האומה לא צריכה לשלוט בעצמה אלא מיוצגת על ידי הטובים שבנציגים. אלה עם הצדק והתבונה המספיקים.