המרחב הציבורי באינטרנט

התיאוריות של יורגן הברמאס אודו המרחב הציבורי הצריכו כמובן עדכון רציני בעידן של האינטרנט והנושא של המרחב הציבורי בהקשר האינטרנט הינו נושא חם ביותר של דיון בסוציולוגיה ולימודי תקשורת המונים בימינו. ממשכי דרכו של הברמאס ביקשו להמיר את התיאוריות שלו אודות המרחב הציבורי למבנה הטכנולוגי החדש שנוצר עם האינטרנט. מצד אחד, האינטרנט פותר חלק מהבעיות המבניות שהברמאס מצא במבנה של תקשורת ההמונים המסורתית: האינטרנט פתוח לחליפין אינטראקטיבי של דעות ומידע וכן הוא פתוח למגוון גדול של קולות ונדמה כי אין כמעט איש מודר ממנו. מצד שני המדיה על האינטרנט נוטה להיות פרגמנטרית יותר ומוכלת בתוך עצמה, בקהילות אינטרנטיות אין מחויבות כלפי הטוטאליות של החברה ואין כל סמכות מרכזית שמחויבת להחלטות אחראיות.

במילים אחרות, שאלת המרחב הציבורי באינטרנט היא השאלה כיצד להתמודד עם מבול ההתייחסויות באינטרנט, כאשר פורומים מקוונים נראים לעיתים כמו קקופוניה של קולות מתנגדים שמפריעים ולא מאפשרים תהליך של דיון בלתי מוגבל. הטענה כאן היא כי הברמאס ותפיסת המרחב הציבורי שלו מפרטים מספר תנאים שעוד צריכים להתממש במרחב של האינטרנט.

מכיוון אחר ניתן לשאול לגבי המרחב הציבורי באינטרנט לא כיצד ניתן לשמר את המבנה החברתי המסורתי במדיום החדש אלא אילו צורות חדשות של דמוקרטיה הן אפשריות במסגרת המדיומים החדשים האלו. האם ייתכן כי המבנה של המרחב הציבורי באינטרנט מאפשר דמוקרטיות פחות היררכיות? החוקר בוהמן מציע שלושה תנאי סף של מרחבים ציבוריים דמוקרטיים: מרחבים ציבוריים דמוקרטיים חייבים להיות מרחבים חברתיים שבהם דוברים יכולים לבטא את הדעות שלהם לאחרים שבתורם מגיבים לדעות אלו ומעלים את דעותיהם שלהם. תנאי נוסף הוא שמרחב ציבורי דמוקרטי חייב לבטא מחויבות לחירות ושוויון באינטראקציה התקשורתית בפורום. לבסוף טוען בוהמן כי המרחב הציבורי הדמוקרטי חייב להתייחס אל קהל בלתי מוגדר. ניסוח זה של המרחב הציבורי אינו מחייב קשר בין המרחב הציבורי הדמוקרטי לבין מרכז הכוח הסמכותי של מדינת הלאום, למשל. לדעת בוהמן הקשרים טכנולוגיים חדשים מחייבים המשגה מחודשת של יישויות פוליטיות שבה מדינה הלאום מפנה את מקומה ל"ציבור של ציבורים". דוגמה אחת לכך היא למשל האיחוד האירופי, שניתן לתפוס אותו בתור ציבור של ציבורים. הוא מביא יחדיו יישויות פוליטיות אך באותה העת משמר הבדלים תרבותיים.