מודל "לחיצות הידיים " – Small world clustering
המרחק שאני רחוק מאדם אחר הוא מרחק לחיצות ידיים- אני מכיר את אבא שלי שמכיר את ראש הממשלה- אני נמצאת מרחק 2 לחיצות ידיים מראש הממשלה.
סטודנטים עשו את המחקר על זה תעשיית הקולנוע- לקחו את קיווין בייקון ובדקו כמה אנשים נמצאים במרחק עבודה איתו- עבדו איתו על סט.
במרחק 0- נמצא הוא עצמו, במרחק 1- מאות אנשים, במרחק 3- 200 אלף במרחק 4- 150 אלף, במרחק 7,8 וכו' הגיעו רק כמה עשרות. רוב האנשים שעוסקים בקולנוע היו במרחק 2-3-4 לחיצות ידיים מאדם אקראי שנבחר. זה מוכיח שאנו לא אוסף של אינדיבידואלים- אנחנו אורגניציזם.
פיזור של מידע ע"י כמה אנשים שהם "המוקד" הוא הרבה יותר יעיל- אני מעביר בפחות זמן, לקבוצה מצומצמת של אנשים, עם זמן לשאלות, והם מעבירים את זה לבאים אחריהם- וכך הלאה עד שכולם יודעים. השיטה הזו שינתה את עולם השיווק- יש אנשים שהם מובילי ומעצבי דעת קהל, במקום לצלם פליירים ולהעביר בדואר, במקום לעשות טלפונים- לוקחים 10 מובילי דעה, שולחים אותם למרכז הדרכה, הם מקבלים את ההדרכה בצורה מאוד מפורטת, מאורגנת וחווייתית, האנשים האלה חוזרים הביתה- דעתם, כמובן, נחשבת ומובילה, הם מספרים לאנשים רבים על המוצר, והמוצר נמכר. זה מבוסס על הרעיון שאנו לא אוסף של אינדיבידואלים אלא קבוצה אחת. המודל הזה הפך מהגדרה של שיטת תקשורת להגדרה של מהו "אנחנו".
