הלבוש – ללבוש במחזה יש כמה תפקידים: הלבוש בונה בצורה חיצונית את הדמות, הלבוש מקנה משמעות סמלית, ייצוגית. הבגד מעיד על לובשו. לדג' לנעלים יש תפקיד חשוב כי כלמנסע שהיא אישה חדה ותוקפנית מיוצגת ע"י הנעלים.
פוגרה מרבה להתרוצץ לאורך כל המחזה בתחתונים וחזייה כאשר מצד אחד יש בכך הפגנה של זלזול וצפצוף על הנורמות החברתיות המקובלות אך מצד שני ההקשר של הדברים הופך את הופעתה למשהו מוקיוני ומצחיק. חריגה מהנורמה והשימוש בבגד ייצוגי מצחיק מאפשר יצירת סיטואציה קומית מעניינת.
מעניית מאוד במחזה ההגבלה בין שמלת הכלולות לבין חלוק הספרים של חפץ: שניהם לבנים, שניהם מונפים ומתנופפים, שניהם נעשים ישות חיה בפני עצמה שמזוהה עם לובשיה.
חשיבות רבה יש לכיסויי הראש במחזה. אדש מוזמן לחבוש כובע שובבים שמעורר בו חשש, פוגרה מופיעה בכובע טייסים מעל לחלוק הבית, טיגלך מופיע חבוש בכובע שלאחר מכן נרמס, חפץ מביא לפוגרה כובע קיץ כמתנה לחתונה. אפשר לומר שהכובע מהווה את הייצוג של האדם ואפילו תחליף לו !
דיאלוגים – מבחינת הדיבור, לא קיימים הרבה קללות וגסויות אך ישנן חזרות מרובות של משפטים וצלילים לא הגיוניים. למשל, בפתיחת המחזה, בוויכוח בין טיגלך וחפץ ישנה חזרה על אותו משפט כמה פעמים. ע"י החזרה על המשפט מרגיז חפץ את טיגלך.הדיאלוגים במחזה משופעים בחזרות ויש לפעמים שהחזרות מופיעות כדיאלוג הד (תחבולה קומית שכיחה שפשוט חוזרים כהד על המילים של העומד מולך. ראה טיגלך בתחילת המחזה). לפעמים הדברים נטמעים אחד בשני לדג' כלמסנע: ואולי קרה משהו טיגלך: ואולי לא קרה משהו וכו'.
הגזמה – קיימים במחזה ביטויים של הגזמה למשל בתחילת המחזה בעניין רכישת הנעליים של כלמנסע אומר טיגלך כי כלמנסע הפכה מאה זבנים לאנשים זקנים ושבורים. מטבע הדברים, הגזמה גם היא יסוד קומי.
למרות כל האכזריות של המחזה חפץ, חפץ הוא מחזה מצחיק מאוד וקשה למצוא בו תמונה שאין בה אפקט קומי או במראה, או בפעולה, או בדיבור. מעבר לקומיות ישנם גם אפקטים של התעללות לדג' כאשר חפץ קופץ על מיטתו של אדש ולאחר מכן טיגלך ואחריו שוקרא ובסוף מצטרף גם אדש עצמו. בתמונה זו באה ליידי ביטוי הפגנת הכוח של החלשים ע"י שבירת האיסור. מחושי הגוף של אדש מספקים סיבה לפעולות קומיות, הם מתאפיינים בעיקר ע"י הניגוד בין אדגש האיטי, המעלף חסר הדינמיות, לבין עודף המרץ של האחרים.
חזרה אל: חפץ – סיכום
