מבנה השיר
המבנה של "ירח" משוכלל, סימטרי וקצבי. שאף תואם במידה רבה את תוכנו.
השיר מתפתח למעין עלילה דרמטית בת שלושה פרקים: הפרק הראשון (בית א') מתאר חרדה וניכור באווירה חדורת מתח של טרם התפרצות: שמים זרים ומבוצרים, בכי צרצרים. בפרק השני (בית ב')– הירח והברוש. בפרק הסיום (בית ג') ההרמוניה הושבה על כנה: מים ניבטים אלינו – פסיביים ורוגעים במקום הדמעות שהעיר טבלה בהם, שוקט העץ. לשקט ולפיוס המשתררים מתלווה תפילת הודיה חרישית.
השיר פותח בממרה ומסתיים בקריאה רגשית. בין הפתיחה לסיום אצור הניגוד שבין הולדת לנצח, אך הללו גם משלימים זה את זה בבטאם תפיסת יסוד על היחס שבין ה"אני" לעולם. בפתיחה- רגע של הולדת מתקיים הלך רוח שליו ונינוח של הרהורים על התחדשות מראות היקום. הסיום מדבר על הנצח – לעד לא תיעקר ממני.. ומתחוללת בו תמורה רגשית, ששורשיה באותה תפיסת יסוד של השתאות לנוכח המראות. בין הפתיחה והסיום מופיעים כמה תיאורים מטפוריים. באמצעותם מבטא הדובר את התפיסה, כי בשעה של חסד אדם ניחן בסגולה מיוחדת במינה לראות אחרת את המראות המצויים הנושנים. מזווית זו הם נעשים לפתע זרים ומפתיעים כנוף של ארץ ל נודעת ומעוררי חמדה רבה.
חזרה אל: ירח / נתן אלתרמן – סיכום
