"נקמתו של סבל" הוא סיפורו של למך הסבל, שהיה מתושבי צפת ונודע ביכולתו לשאת משאות כבדים, להעבירם ממקום למקום, מבלי שחפץ כלשהו יפגע. עד שיום אחד, ביקש ממנו זלמן התורכי להעביר שלוש חביות מצפת לעין זיתים. למך עשה זאת באחריות ובמסירות. כשהגיע לעין זיתים פרצו הפלחים וזלמן התורכי, בצחוק גדול למראהו. את הלעג הזה לא היה למך מוכן לספוג. מכאן ממשיך הסיפור ומתאר את מה שקרה בין זלמן התורכי, למך ואנשי צפת. הסיפור "נקמתו של סבל" הוא סיפור מתוך הטרילוגיה של בר יוסף שנקראת "עיר קסומה", והיא עוסקת בתולדות משפחה בעיר צפת, במהלך המאה ה- 19.
דמותו של למך הסבל
הסיפור פותח בתיאור דמותו של למך הסבל. משמעות השם למך – זהו שם פרטי עברי קדום, ששייך למשפחה מכובדת. בסלנג של ימינו זהו כינוי לאדם מטומטם, שוטה, נבער מדעת. נשאלת השאלה האם יש משמעות לשם של הסבל? האם זהו שם שנתנו לו הוריו? אם כן מה רצו לבטא באמצעות שם זה? אם זהו כינוי של אנשי צפת שדבק בסבל, מה הם רצו לבטא בכינוי זה? מה אנחנו הקוראים חושבים על השם הזה?
תכונותיו הבולטות של למך
- מראהו החיצוני – מזכיר חיה או דומם. הוא מצטייר כמשהו חסר תכונות אנוש, לא במובן השלילי אלא בעצם הדמיון שלו למה שאינו אנושי.
- יעילותו המקצועית – הוא עובד באופן מקצועי, מושלם כמו מכונה. הוא יעיל וחסכני, כמו מכונה. הוא נותן שירותים מעולים ולכן מתייחסים אליו כאל פתרון טכני, מכני, ולא כאל אדם, כלומר חסר תכונות אנושיות.
- צייתנותו – למך הוא כנוע, צייתן מסור, עושה עבודתו ללא תלונה, בלי שאלות. הצייתנות שלו מתורגמת על ידי אחרים כצייתנות מכאנית חסרת אנושיות.
- יחסו לעבודתו – מתואר כיחס פנימי רגשי רוחני. את יחסו לעבודה מתאר המספר. זו נקודת התבוננות פנימית של המספר אל ליבו של למך. הקוראים מתוודעים לרובד הפנימי, הרגשי של למך. לרובד שנסתר מאנשי צפת. זהו הדגש כי ללמך רובד אנושי מאוד שיש בו אמונה פנימית. הוא מתייחס לעבודתו כאל עבודת קודש נעלה, ולא כאל עבודה פשוטה או בזויה.
התכונות הבולטות של למך המתוארות בפתיחת הסיפור רומזות לקוראים כי למרות החזות החיצונית של חיה או מכונה, מדובר באדם רגיש, חדור אמונה, שמתייחס לעבודתו כמו אל עבודת קודש. ולכן, כל מי שיפגע בעבודתו, יפגע בעצם בציפור נפשו. הפתיחה רומזת לסיפור כולו, שינוע על פני שני מישורים: מישור של מעמד כלכלי וחברתי נמוך ומישור של מעמד רוחני רגשי גבוה.
זלמן התורכי
סוחר ממולח, אחד המעסיקים שנהנים מעבודתו של למך. הוא מתואר באופן מורכב. הוא גם מעביד קמצן ונצלן, אבל גם מעביד נדיב בעל רגש. הוא דמות שמתפתחת במהלך הסיפור. בתחילה מתייחס כראוי ללמך וזוכה ממנו לצייתנות ומסירות, בהמשך יש שינוי בהתנהגותו.
הסיבוך בסיפור "נקמתו של סבל"
התפנית ביחס שבין זלמן התורכי ללמך הסבל, מתרחשת כאשר זלמן והפלחים הופכים את למך לבדיחה, תוך התעלמות מוחלטת מהאפשרות שללמך יש רגשות, יש כבוד עצמי, מחשבות והבנות משלו.
הסיבוך בנוי משלבים:
- תחילה פורצים בצחוק למראה למך שסיים להוריד שלוש חביות כשהוא מיוזע, פרוע, מלוכלך, תשוש מעבודה שראוי היה שתיעשה ע"י בהמות ולא ע"י אדם.
- למך נעלב עד עמקי נשמתו, בעיקר מהצחוק של זלמן התורכי שנתן לו עבודה זו, והיה אמור להעריך את מעשיו. הוא פחות נפגע מהפלחים.
- זלמן התורכי רוצה לתת ללמך שכר גבוה במיוחד על העבודה הקשה, אך במקום לומר לו זאת באופן ישיר, הוא מצטרף ללעג ולצחוק, וממשיך קו זה בעזרת שאלה ללמך – כמה ירצה עבור עבודתו.
- למך, שאינו בקיא במחירים ושכר, נוקב בסכום נמוך בהרבה ממה שתכנן זלמן התורכי לתת לו. זלמן התורכי ממשיך בבדיחה, מנצל את חולשתו של למך, ומותח אותו בעזרת שאלה נוספת. השאלה הנוספת מבוססת על קלות הדעת של זלמן התורכי, שלא מזהה את כובד הראש שנמצא בתשובתו של למך.
- למך רציני, זלמן מתבדח וכך נוצר ביניהם מתח. למך לא מבין את הבדיחה, זלמן כן מבין את הבדיחה ואת העובדה שלמך אומר את הדברים מתוך רצינות ותמימות. זלמן מנצל את חולשתו של למך, ולא מפסיק את ה'מתיחה'. זלמן לא עוצר את הבדיחה כשהיא כבר הופכת ללעג השפלה ורשעות.
- למך שלא מוכן שיתייחסו אליו ואל עבודתו באופן כזה, יוצא מגדרו הכנוע והצייתן, ומחליט להחזיר את החביות לצפת. זלמן התורכי לא עוצר בעדו, ומשוכנע שהבדיחה הטובה הזו, תעזור לו לשקם את מעמדו החברתי בצפת.
- למך מגיע לצפת, מספר את ההתרחשות לאנשי צפת, וזוכה לאהדה ולרחמים. ה'מתיחה' של זלמן התורכי לא מקבלת את ההד של הבדיחה, להיפך, יוצרת ביקורת וכעס כלפי זלמן התורכי.
היפוך היוצרות
זלמן הסוחר שביקש לחזק את מעמדו החברתי ע"י השפלתו של למך – מושפל בעצמו עד עפר וזוכה ליחס מנוכר מצד אנשי צפת. מתחרט ומבקש סליחה. למך הסבל שהשלים עם חיי השפל שלו, מתנער ומורד ביחס המשפיל כלפיו. הוא הופך מאדם כנוע לאדם נוקם.
סוף הסיפור: מתרחש כחודש לאחר האירוע ומתואר כגזר דין.
זלמן התורכי – יושב בחנותו מול ספר החשבונות הפתוח. ספר החשבונות של החנות יכול לסמל גם את המשמעות הרוחנית של 'ספר חשבונות' חשבון מול אלוהים, אדם מול עצמו, חשבון נפש יום הדין.
למך הסבל- מגיע לחנות, הסמטה ריקה, והוא עומד כמו צל בפתח החנות, לא נע ולא זע. מבטו קר משנאה, לא מוציא הגה מפיו. יש הטוענים כי העיניים משקפות את נפש האדם, מהוות חלונות לנשמתו של האדם. כיצד מתוארות העיניים בקטע זה? מה הן מביעות?
זלמן התורכי מת משבץ לב.
המספר לא מסביר ולא מנמק. השאלה נשארת פתוחה. יש המבינים כי זהו עונש משמים, שניתן כ'מידה נגד מידה'. מפני שהתאכזר ללמך, השפיל אותו, ונהג כלפיו באופן חסר רגשות כאילו היה חיה או דומם. יש המבינים כי מותו נבע מפחד מפני נקמתו של למך, שאיים עליו בעומדו בפתח החנות, בחשיכה. המורא, הבהלה, המתח בו היה מצוי כחודש ימים מאז האירוע עם החביות – הכריע את ליבו. יש המבינים כי מותו נבע מרגשות אשם וייסורי מצפון שליוו אותו מאז האירוע. הוא הרי הרגיש תוך כדי התרחשות הדברים כי הוא עושה מעשה לא נכון, התחרט מיד, אבל שוב נשבה בקסם של הצחוק והלעג, והמשיך ב' בדיחה'.
השאלה ממה מת זלמן התורכי נשארת פתוחה.
למך הסבל מתואר כמי שהולך אחרי ארונו בהלוויה, וחיוך קל על שפתיו. מרגיש הקלה ונחמה במותו של מי שהשפיל אותו, התעלם מרגשותיו ומאנושיותו.
חזרה אל: סיכומים בספרות
