בירושלים של ראשית המאה ה-19 הייתה קהילה יהודית, רובה ככולה של יוצאי האימפריה העות'מאנית, דוברי הלשון היהודית-ספרדית (ספניולית) שבאו בעיקר מקהילות ערי האימפריה העות'מאנית הגדולה (קושטא, איזמיר, סלוניקי וקהילות הבלקן) והמשיכו לקיים דפוסי ארגון ואורח חיים שנתגבשו במאה ה-18. קהילה זו "כוללות הספרדים", עמדה במגע גובר והולך עם חדירתה של ההשפעה האירופית לירושלים. לכאורה, לפנינו עוד מקרה היסטורי של אוכלוסיה לא-אירופית (אף שה"ספרדים" הם בעלי זיקה היסטורית ותרבותית חזקה לתרבות אירופה דווקא!) הנכנסת למעגל המודרניזציה וההתמערבות. אך בין כמה מחוקרי היישוב היהודי במאה ה-19 רווחה הדעה כי הקהילה הספרדית גילתה פתיחות מיוחדת כלפי השפעות המודרניזציה ונכונות לתמורה התרבותית בחברה היהודית בירושלים, בהבדל מן היהודים יוצאי אירופה המרכזית והמזרחית.
"לך לך" כמסע גילוי עצמי – דמותו של אברהם בקבלה
אלוהים ראה עד כמה משתוקק אברהם להבין מה נמצא מעבר לעולם הנראה ומה המשמעות של הכל. כדי שיחרוג מגבולות עצמו שלח אותו אלוהים למסע של גילוי עצמי.
