קונסטנטינוס – סיכום

לאחר דיכוי מרד בר-כוכבא הפכה ירושלים לקולוניה הרומית "אליה קאפיטולינה" ונאסר על כניסת יהודים ונימולים לעיר. קונסטנטינוס, שהפך לקיסר הרומי היחיד ב- 324, חידש את האיסור ופעל להעצמת מעמדה הדתי והפוליטי של העיר. הוא המשיך בבניית כנסיית הקבר שהחלה במאה ה- 3 ב"גולגלתא", בה, לפי האגדה, נברא האדם הראשון ונצלב ישו. קונסטנטינוס השתמש בועידה שערך בעיר כדי לפייס את האריאנים לאחר מחלוקת שנתגלעה בינם לבין ראשי הכנסייה בועידת ניקיאה ב- 325 על מהות האל ובנו (בניקיאה נקבע שוויון אלוהי-אנושי במהותו של ישו). בסוף המאה ה- 4 החלו גם סיפורי מציאת הצלב הנסיים על-ידי הלנה, אם קונסטנטינוס, והעיר הפכה למוקד צלייני שפולחנו סבב סביב מאורעות מחיי ישו. חורבן המקדש ואיסור כניסת היהודים לעיר "הוכיחו" בעיני הנוצרים את שלילת היהדות ואת ניצחון הנצרות, יורשת הבכורה וכתבי-הקודש היהודים. הנוצרים חששו שבניית כנסיית הקבר מול אתריה הפגאניים של "אליה קאפיטולינה" יעידו על ביטול הנצרות מפני הפגאניות, אך קבעו לבסוף את מקומה של כנסיית הקבר במסורת הנוצרית כיורשת המקדש הן ברוח והן בחומר. בועידת כלקדון (451), בה נקבעו אחדות ונתק בו-זמניים בין טבעו האלוהי והאנושי של האל-המשיח, הסתמנה גם עליית הפאטריאכיה של ירושלים. בתקופה המוסלמית הראשונה נאלצו לעתים נוצרים שישבו בעיר לפדות את כנסיית-הקבר. צלאח אלדין, שכבש את העיר ב- 1099, הסב אמנם מבנים נוצריים למוסלמיים, אך לא הרס את כנסיית הקבר משום ששימשה עדות לסובלנותו. הריסתה הייתה מעוררת תגובה נוצרית חריפה ומשום כך יכולה הייתה לשמש לו כקלף-מיקוח אם יצורו הצלבנים על העיר.