שיטת התיאור
התיאורים של גריה קונקרטים מאוד ואובייקטיביים – דנוטטיביים לחלוטין. אין שום עומס ריגושי, אין נוכחות של מחבר ונקודת תצפית. חד-משמעיות ויחסיות – מתיאורו ניתן לשחזר בדיוק את המתואר (אבל לא את התחושה) (104). התיאורים מתייחסים אך ורק לחיצוניות של הדברים.
מרקם – תבנית חוזרת של תיאורי אירועים. תיאור מטע הבננות חוזר 11 פעמים הם הבדלים קלים בין פעם לפעם (105\143). מרבה הרגליים מתואר 13 פעמים, לרוב ככתם על קיר חדר האוכל אך בעמ' 106 הוא מופיע בחדר השינה בו נמצאים א' ופרנק. הספר שקוראים א' ופרנק בבירור סותר את עצמו (עמ' 132-133) והוא למעשה מעיד על "הקנאה" שמשתמש בשלילת פרטים חוזרים על-ידי שימוש בניגודים (106)
נקודת תצפית
המספר הבלתי-מזוהה בגוף שלישי אינו כל-יודע, הוא מסייג עצמו ומשער, מביע את התרשמותו ובקיצור- נמצא בתוך הרמה הסיפורית (107\144). תיאורי אנשים, בניגוד לתיאורים, זוכים לפרשנות משוערת סובייקטיבית ורגשית. פרטים טכניים, כמו מס' הכיסאות, מעידים כי יש דמות נוספת שאינה מוזכרת – ככל הנראה בעלה של א' (108) (עדויות נוספות – -109-110). טשטוש המספר נעשה ע"י העדר כינויי גוף, דיבור בגוף ראשון ונקיטת צורה סבילה בתיאורים (145).
מבע משולב
שילוב קול המספר וקול הדמויות מסייע בטשטוש הדיאלוגים (110-111).
"האני החסר"
האני הנוכח בסיפור למעשה נעדר ממנו ומתעד את ההתרחשות כמעט כמו מצלמה – je neant- "האני החסר".. אפקט זה יוצר ריחוק וניכור של המספר משתי הדמויות האחרות שכמעט ואינן מתייחסות אליו וגם השיח בינו לבניהן מטושטש ע"י מבע משולב (111-112).
הצגת הדמויות
חלק מתיאור פעולותיהן של א' ופרנק כמעט ולא מציין את הפעולה עצמה אלא מפרק אותה לפעולתם של איברים. הדמויות לא מופיעות כדמויות שלמות, פעולותיהן מוצאות מההקשר ונוצר אפקט הזרה (113\145). הדמויות נתפסות כאובייקטים ולא כדמויות חיות ותיאורן אינו שונה בהרבה מתיאור חפצים דוממים – מה שמדגיש כי לדברים אין קיום בפני עצמם אלא רק קיום בדרך שבה הם נקלטים (114).
העלילה
העלילה כביכול פשוטה וחסרת דרמה. אך מספר פרטים מרמזים במובלע שארע כאן רצח (116-117).
אי-הודאות – מבנה "מרחף"
הקטעים יוצרים אפשרות בלבד ולא ודאות, על הקורא לבנות בעצמו משמעות אפשרית אך לעולם לא סופית (118)
השימוש בזמן
גריה מטשטש גם את מיקומי הזמן ברומן (119). אובייקטים כמו תמונה או מחק או תנועה מאפשרים קפיצה לא מזוהה בין זמנים (120) גם מקומות משמשים כחוליית מעבר בין זמנים שונים. ברומן אין שום רצף ומימד הזמן מנותץ לחלוטין (121).
עקרונות ארגון העלילה
אין שום דרך לקבוע האם מרבה הרגליים נמחץ לפני או אחרי הנסיעה, מימד הזמן לא קיים, אין "לפני" ו"אחרי" (147). בספר אין השתלשלות אירועים כרונולוגית וסיבתית, אלא אירועים המפורקים זה מזה ומוצגים בפני עצמם (122).
שני עקרונות מארגנים: ניתוק – אין קשר בין סצנה לסצנה. ואריאציות- הסצנות נוצרות בכל פעם בדרך אחרת. (123)
משמעות הטכניקה של גריה
החזרות, הסתירות, העדר הזמן, אי מימוש הציפיות, העדר ההתחלה, הסוף והפיתרון הם המאפיין של הרומן. השתקפות פנימית: ברומן מספר רמזים ואנלוגיות ה"מבארים" את תפיסת הרומן (125-127).
אינטרפרטציה פסיכולוגית
מוטיב חוזר היא ניסיון ההנמקה של פרטים כך שיראו מסתברים (128-129).
הבעל עסוק במשך רוב הספר במעקב אחר מעשי אשתו (129).
גם הבעל, כמקביל להשתקפות הפנימית, מנסה להבהיר לעצמו את המתרחש דרך פריזמה עכורה. הניסיונות שלו מקבילים לאלו של הקורא- בלתי אפשריים (130).
הבעל חושד ומקרא באשתו ומנסה למצוא לכך הוכחות או לחילופין למצוא לחשד תחליף הגיוני (130-132)
השלכה על אובייקטים
התריסים והמכונית בספר הם דו-משמעיים (132) ספירת הבננות וקולות החגבים הם כביכול ניסיון של הבעל להסיח את דעתו. קולות החגבים מתגברים בכל פעם שהקנאה מתגברת (133).??? (134-125)
טשטוש בין אובייקט לסובייקט
