ש"י עגנון, חתן פרס נובל לספרות, הוא ללא ספק אחד היוצרים הייחודיים והמורכבים בספרות העברית המודרנית. כתיבתו ספוגה ברבדים רבים של השפעות ספרותיות, תרבותיות והיסטוריות, המעניקות לה את אופייה הרב-גוני. לצד השפעת התרבות היהודית הקלאסית, ניתן לזהות ביצירתו גם הדהוד של הספרות האירופית המודרנית, המיתוס היהודי והחיים בארץ ישראל בראשית הציונות.
המסורת היהודית – מקרא, תלמוד ומדרש
אחד ממקורות ההשפעה המרכזיים על יצירת עגנון הוא העולם היהודי המסורתי, הכולל את המקרא, התלמוד, המדרשים וספרות הקבלה. לשונו הייחודית, המשלבת עברית מקראית, לשון חז"ל ולשון ההשכלה, יוצרת אצל הקורא תחושה של חיבור עמוק להיסטוריה ולזהות היהודית. רבים מסיפוריו נראים לעיתים כמו סיפורי חז"ל מעובדים מחדש, ובהם מוטיבים של גורל, עונש וניסיון לפענח את מהלך ההשגחה העליונה.
סיפורים כמו מעשה העז ו-האדונית והרוכל שואבים השראה ברורה מן המדרשים והאגדות היהודיות, אך עגנון אינו מסתפק בשחזור נאמן שלהם. הוא משתמש בהם ככלי לחקירה מחודשת של הזהות היהודית בעידן המודרני, תוך שהוא מעניק להם ממד אירוני או מיסטי.
הספרות האירופית והשפעתה על עגנון
לצד ההשפעה היהודית, עגנון הושפע גם מספרות אירופית מודרנית, בעיקר של סופרים גרמנים ורוסים בני זמנו. ניתן למצוא ביצירתו הדהוד לסגנונו של פרנץ קפקא, במיוחד בתחושת האבסורד, הבדידות והניכור שבהם נתקלות דמויותיו. השפעות נוספות ניתן לזהות ביצירותיהם של תומאס מאן, גתה, פלובר ודוסטויבסקי – סופרים שהעמיקו בחקר הנפש האנושית ובמבט אירוני על העולם.
למשל, דמותו של הירשל ב-סיפור פשוט מזכירה במידה רבה דמויות ברומנים פסיכולוגיים אירופיים, שבהם האדם אינו מצליח להכריע בין רגשותיו לבין הציפיות החברתיות, מה שמוביל להתמוטטות נפשית.
החוויה הציונית והיישוב בארץ ישראל
ההיסטוריה היהודית והמפגש עם הציונות השפיעו רבות על יצירתו של עגנון, כמו גם על הביוגרפיה שלו. כמי שחי הן בגליציה והן בארץ ישראל, יצירתו משקפת את המעבר מהעולם היהודי של מזרח אירופה אל המציאות החדשה של היישוב העברי. ברומן תמול שלשום הוא מצייר תמונה מורכבת של אנשי העלייה השנייה, הנאבקים בין חלוציות לחולשות אנושיות.
עגנון אינו מצייר את גיבורי הציונות באור הרואי בלבד; הוא מטיל ספק בנרטיב הציוני ומראה את השבר בין השאיפה האידיאליסטית לבין המציאות הקשה. השפעה זו מחברת את יצירתו לשאלות קיומיות ולביקורת על תהליכים היסטוריים שהתרחשו במאה ה-20.
שילוב ייחודי של מקורות
ייחודו של עגנון טמון ביכולתו לשלב בין המקורות השונים ולהפוך אותם לטקסטים חיים, מלאי חיות ורגש. בין המסורת למודרנה, בין ההומור לאירוניה, בין ההיסטוריה לדמיון – כל אלה יוצרים יצירה עשירה ורבת-משמעות, שהופכת אותו לאחד היוצרים החשובים בתרבות היהודית והעברית.
מתוך: סיכומים בספרות לבגרות
