תולדות המוסיקה המערבית: הבארוק
הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה…
הבארוק 1600-1750
בארוק – מילה המבטאת הן תקופה והן סגנון ונלקחה מהגדרות בתולדות האומנות ועברה לשמש במסגרת תולדות המוסיקה המערבית. השימוש במונח "בארוק" מניח שיש דמיון בין המוסיקה של התקופה לארכיטקטורה, לאמנות הפלאסטית והספרות ואף לפילוסופיה.
פירוש המילה: צורה לא מאורגנת, מוזרה, משהו מוגזם, בעל טעם רע, גרוטסקי. המוסיקה – אינה יותר מוזרה, או פנטסטית או גרוטסקית ממוזיקה בכל תקופה אחרת. תקופת הבארוק היא תחילת העת החדשה במוסיקה המערבית.
המוסיקה בבארוק נשלטה ע"י אידיאלים איטלקיים. מאמצע המאה ה-16 ועד סוף המאה ה-18 איטליה הייתה למרכז מוסיקלי רב ההשפעה.
למרות שהשליטה האיטלקית על עולם המוסיקה באירופה לא הייתה מוחלטת הרי שגם אומות שניסו לשמר סגנון לאומי מוגדר לא נמלטו מהשפעה איטלקית. בצרפת – המלחין שיותר מכל גיבש סגנון צרפתי היה האיטלקי ז'אן בפטיסט לולי. גם באך והנדל ניזונו מהמוסיקליות האיטלקית. עד סוף תקופת הבארוק נוצר סגנון בינלאומי המושרש במוסיקה האיטלקית.
סגנון לאומי החל להתפתח בצרפת בסביבות 1630. בגרמניה במאה ה-16 המוסיקה סבלה מדעיכה ומלחמת שלושים השנים (1618-1648) המיטה אסון על התרבות הגרמנית. בסוף המאה החלה התאוששות שהגיעה לשיאה במוסיקה של יוהאן סבסטיאן באך.
בין השנים 1660-1750 חצרות קיסרים ומלכים היו למרכזים תרבותיים. ערי מדינה כמו ונציה גם הן תמכו באמנות. הכנסייה המשיכה לתמוך במוסיקה אך השפעתה הייתה מוגבלת יותר בבארוק מאשר בתקופות קודמות.
במאות ה-17 וה-18 חלו פריצת דרך ופריחה בתחומי הספרות, האומנות, הפילוסופיה והמדע. באומנות פעלו בארצות השפלה רובנס ורמברנט, בספרד ולסקז, באנגליה כתב מילטון ובצרפת רסין ומולייר, ובאיטליה מפסל ברניני. מעל לכל הייתה המאה ה-17 תקופה רבת משמעות בתולדות הפילוסופיה והמדע. ביקון, דקארט, גליליאו, ניוטון ועוד אחרים חשובים יצרו את הבסיס למחשבה וההגות המודרנית.
המחשבה נוערה נמרצות בתקופה זו והמוסיקה מתחדשת יחד אתה. מוסיקאים החלו לחפש תכני הבעה חדשים ורצו להרחיב את השפה המוסיקלית בה השתמשו לצורכי הבעה. במאה ה-17 התגבשו הרמוניות, צורות וצבעים חדשים, ונוצרה שפה מוסיקלית שלה אוצר מילים, דקדוק ותחביר מוגדרים עמם יכלו המוסיקאים לפעול בחופשיות ובביטחון.
כבר בתחילת הבארוק המלחינים היו מודעים לשינויים הסגנוניים המבדילים בין המוסיקה שלהם לזו שכתבו קודמיהם. קלאודיו מונטורדי (1567-1643) כינה את הסגנון הישן Prima Practica, זהו הסגנון הקונטרפונקטי שפלסטרינה שיכלל והביא לשיאו. מונטורדי איבחן שב-Prima Practica שולטת המוסיקה על הטכסט. ב- Secunda Practica לעומת זאת המילה היא שמכוונת את המוסיקה. מכאן ניתן לשנות חוקים מוסיקליים שהיו מקובלים עד אז, כדי להגיע להבעה יותר מדויקת ואמינה של הטכסט ושל הרגשות אותם הוא מביע. ניתן החופש לשימוש בדיסוננסים – במידה והשימוש בהם הוא למטרה הנעלה של ביטוי נאמן של המילה.
