היסטוריה פוליטית של זמננו: הקולוניאליזם הצרפתי
הקולוניאליזם הצרפתי
בתחילת המאה ה-19 אפריקה – ארץ לא נודעת. בגדול, משמשת כמאגר לבני אדם שהועברו למקומות אחרים. 50 מליון שחורים מועברים לאמריקה הלטינית, ולבסוף הפכו להיות "אוכלוסיה ילידית" של אמריקה הלטינית. אך אפריקה עדיין ריקה, השליטה בעיקר על החופים. הבריטים מעוניינים לאבטח את המעבר מכף התקווה הטובה להודו.
המירוץ לאפריקה (המירוץ הקולוניאלי) – אותה תקופה מאוד קצרה בה היא תחולק בידי המעצמות- בעצם מתחיל עם עלייתה של גרמניה. הצרפתים ניסו ללכת מערב למזרח, ואילו הבריטים מצפון לדרום ולשלוט כך על היבשת. באמצע היה כתם אימפריאליסטי גדול של בלגיה.
צרפת רואה בעלבון פומבי מצד העותומנים עילה לפלוש לאלג'יריה. בין 1800 ל-1900 צרפת הספיקה להחליף אינספור משטרים. צרפת מנסה להשיג בעיקר תהילה קולוניאלית. הכיבוש נמשך 15 שנים, ובמשך הזמן תכבוש באופן מלא את כל אלג'יריה של ימינו.
מכוננים שם את הקולוניאלי. הצרפתי האופייני: המשימה המתרבתת. תופסים עצמם מאז המהפכה הצרפתית כמובילי התרבות האנושית. במאה ה-19 יש לכך כל הצדקה אפשרית, שכן פריז נחשבת למרכז התרבותי של אירופה. השאיפה שלהם היא להראות שכל אדם יכול להיות צרפתי. התפיסה הזאת מראה שהצרפתים היו אחת מהאומות הכי פחות גזעניות באירופה (התבטא גם במשפט דרייפוס – חלק גדול מאוד מהאוכלוסייה היה מוכן לעמוד מאחוריו). התרבות הצרפתית באמת מאמינה שאדם שיכיר את התרבות הצרפתית יהיה צרפתי ויהיה זכאי לשוויון זכויות, לא משנה מה צבעו. בהרבה קולוניות אף נתנו אזרחות מיידית למקומיים, ואף לא ראו בעיה בנישואין בין גזעיים.
ב-1870 הצרפתים נותנים לקהילה היהודית שהכילה 30 אלף יהודים אזרחות צרפתית: אך אמרו להם שעליהם לאמץ לחלוטין את התרבות הצרפתית, ושעליהם להיות צרפתים במלוא מובן המילה: התגייסו לצבא הצרפתי, שינו כל אספקט בקהילה – עד כדי כך שלא ישאר זכר לכך ששייכת לתרבות היהודית של צפון אפריקה. יהדות אלג'יריה ברובה אף היגרה לצרפת ולא לישראל בבוא הזמן. כלומר אלג'יריה נחשפה כ"מטרופולין" צרפתי.
לסיכום: בשביל הצרפתים היה מספיק שהמקומיים יאמצו את התרבות הצרפתית, והם נחשבו לצרפתים.
מצד שני, צרפת מעולם לא ויתרה על אלג'יריה – הכריזה עליה כחלק מצרפת, ועל מליון מתושביה לאזרחים. אך כלל לא התייחסו לשאלת 9 מליון תושבים אחרים- מוסלמים שחיו בעוני מחפיר, ואותם היא לא אימצה לחיקה.
