הרקע ההיסטורי לאפולוגיה של סוקרטס
אפלטון הוא תלמידו של סוקרטס. הוא כותב את רוב הדיאלוגים שמהם אנחנו מכירים את סוקרטס.
על פי סוקרטס איש מופת הוא אדם שחושב על אחרים ואיך אפשר לעשות טוב יותר לאחרים ולגרום להם להיות טובים יותר. בעיני אפלטון סוקרטס הינו איש מופת וסימל את אורח החיים המושלם. אדם שהיה מוכן למות למען העקרונות שלו, הדבר החשוב בעיניו היה הסגולה הטובה, להפוך את האנשים לטובים יותר. לכן לפעמים מותר להסתכל על הטקסט בעין ביקורתית בשל ההאדרה שאפלטון יכול לעשות לעיתים לסוקרטס. סוקרטס בעיניו כפוף לטוב ולצדק באופן מוחלט.
מהי סגולה טובה בעיני אפלטון?
למשפט יש פן אישי (סוקרטס) והפן ההיסטורי – המשפט היה אמיתי למרות שאין פרוטוקול מדויק. האפולוגיה של סוקרטס נכתבה כ 7-8 שנים לאחר המשפט עצמו. אלה דברים שהשפיעו על אפלטון. אפלטון חי כחמישים שנה אחרי סוקרטס, לקראת סוף חייו של אפלטון, סוקרטס נעלם מהטקסטים כסמל לירידת השפעתו.
המשפט מתקיים ב 399 לפנה"ס. מלחמת הפולופונוז מסתיימת חמש שנים לפני כן בהפסד צורם של אתונה, וספרטה שמה על האתונאים את שלטון 30 העריצים שהיו אמורים להחליש ולהרוס את הדמוקרטיה האתונאית. הדמוקרטים נלחמו כנגד משטר זה, וב- 403 יש מהפכה בשלטון וה- 30 הוצאו מהשלטון, חלקם נהרגו וחלקם תפסו מקלט. אחד ממנהיגי הכוחות הדמוקרטיים הוא אניטוס שהוא ממאשימיו של סוקרטס. בשנתיים לאחר מכן מנסים הדמוקרטים להרוג את הנותרים מבין העריצים. ולאחר מכן נערכו משפטי ראווה לאנשים שנדמה שעזרו לעריצים. הנאשמים קיבלו חנינה והיה אסור לשפוט אותם יותר.
חלק ממלוויו של סוקרטס היו מאותם נאשמים וזו הייתה סיבה נוספת לכעס. התקופה הזו היא תקופה של חוסר שקט, עברה טראומה של שלטון טיראני, מנסה להתבסס כדמוקרטיה מחדש עם חשש מיריבויות פנימיות. הדברים היו גם ברקע המשפט. אנשים חיפשו אשמים.
סוקרטס היה האתונאי הראשון שעסק בפילוסופיה והובא למשפט בשל כפירה באלים. היו מקרים דומים של פילוסופים לא יוונים. בתקופה זו משפט יכול היה להתקיים על ידי בקשת אזרחים והפקדת פיקדון. אם לא מצביעים בעד הנושא 20% מהמצביעים – הכסף היה מחולט. היה מדובר בחבר מושבעים גדול – 501 אנשים, בשיטת כל הקודם זוכה ללא יכולת לפסול אף אחד. ההצבעה היא על פי רוב ואינה פה אחד.
יש שלושה נאומים באפולוגיה של סוקרטס. השלישי אינו פורמאלי והוא מנצל את הזמן בין ההכרעה לבין ההוצאה שלו מבית המשפט. בשלב הזה הוא מדבר אל שני קהלים שונים: למי שמצא אותם אשם ולמי שתמך בו. בחלק הראשון של הנאום, אל מי שמצא אותו אשם הוא פונה ואומר כי המצב באתונה לא ייטב לאחר מותו ואף יורע, ובחלק השני של הנאום הוא מדבר אל תומכיו אחרי יציאת המאשימים ואומר מה שהוא חושב שיקרה לאחר המוות. הוא מדבר על כך אחרי שבעבר טען שאין לו ידיעה על המצב שאחרי המוות.
אפולוגיה – (מיוונית) נאום הגנה, החלק הראשון של המשפט בו הנאשם מדבר. יש הגבלה בזמן, הקהל עוין ויש צורך להתמקד בטענות המועלות.
