מבוא לסוציולוגיה – סיכומי מאמרים: מישל פוקו – שיח מיני וכוח
ראו: מבוא לסוציולוגיה – סיכומים
Michel foucalt/sexual discourse and power
מישל פוקו הוא פילוסוף צרפתי, אחת הדמויות החשובות בתיאוריה הביקורתית ומאנשי הרוח הצרפתים המשפיעים ביותר במדעי הרוח והחברה, מאז שנות ה-60 של המאה ה20. עבודתו השפיעה על מגוון רחב של שדות ידע. נסה לשלב בין פילוסופיה להיסטוריה, לכונן תחום מחקר חדש הקרוי- היסטוריה של מערכות חשיבה.
מטרת המאמר: לנתח את היווצרות סוג מסוים של ידע על המין במונחים של כוח. שיח וידע (מתודה)
פוקו טוען, בכדי לנתח את מושג הכוח עלינו לכלול בו את יחסי החוזקה השייכים לתחום בו הם פועלים, מה שמחזק אותם, מפעיל אותם, יוצר בניהם מלחמות, את האסטרטגיות שדרכן באים לידי ביטוי והתגשמותם (במכשירי המדינה, בניסוח החוק, בהגמוניות חברתית).
הכוח נוכח בכל, מיוצר מחדש בכל רגע, בכל יחס בין שתי נקודות, לא בגלל שהוא מקיף את הכול אלא בגלל שהוא בא מכל מקום, חוזר על עצמו, שואף להתמיד במצבו, משכפל עצמו.
הכוח אינו מוסד ולא מבנה, הוא השם שמעניקים למצב אסטרטגי מורכב המתקיים בחברה נתונה.
אחרי המשגת מושג הכוח, פוקו טוען מס' טענות:
- הכוח אינו דבר שרוכשים/ חוטפים/ מתחלקים/ שומרים/ מאבדים, אלא מופעל מאינספור נקודות, מופעל במסגרת משחק יחסים בלתי שיוונים וניידים.
- יחסי הכוח טבועים בסוגים שונים של מערכות מיסודם (יחסי מין/ יחסי ידיעה/ תהליכים כלכליים), יחסי הכוח הם התוצר המיידי של חלוקות, מצבי אי שוויון, הפרות שווי משקל שקורים במסגרת יחסים אחרים, יחסי הכוח הם התנאים הפנימיים להיווצרויות אלו.
- הכוח מגיע מלמטה, מקור יחסי הכוח אינו בניגוד בינארי בין שולטים לנשלטים. יחסי החוזקה משמשים בסיס לתוצאות רחבות של ביקוע שעוברים לאורך הגוף החברתי כולו, מה שיוצר קו כוח כללי שחוצה את ההתנגשויות המקומיות ומחבר בניהן.
- יחסי הכוח מכוונים ואינם סובייקטיביים, אם יחסי הכוח ניתנים להבנה אין זה משום שבמונחים סיבתיים הם תוצאות של רשות אחרת שמסבירה אותם אלא בגלל שמקצה לקצה חוצה אותם תחשיב כלשהו, כוח אינו מופעל בלי סדרה של יעדים ומטרות, אבל זה עדיין לא אומר שהוא נובע מבחירה או החלטה של אדם יחיד (לאו דווקא מהצד השולט). תבוניות הכוח היא תבוניות הטקטיות, ציניות מקומית של כוח, המפיצה את עצמה ומוצאת במקומות אחרים משענת ותנאים, משרטטת לבסוף את מערכי מכלול הכוח.
- היכן שישנו כוח ישנה התנגדות, לכן ההתנגדות לעולם לא תהיה במעמד חיצוני לכוח. יחסי כוח לא יכולים להתקיים בלי תלות של נקודות התנגדות שממלאות את תפקיד היריב, המטרה, המשענת, הן נוכחות בכל מקום ברשת הכוח לכן אין נקודה אחת גדולה שהיא נשמת הסירוב, כל התנגדות היא מקור מיוחד, התנגדויות אפשריות/ הכרחיות/ בלתי צפויות/ ספונטאניות/ פראיות/ מתפרסות/ אלימות/ איש אחד וכו', מסרבות לכל פיוס. הן הצד השני ביחסי הכוח, נכנסות ליחס כאלו שלא ניתן לסלק אותן. הקידוד האסטרטגי של כל הנקודות ברשת אחת, הוא שמאפשר קיומה של מהפכה.
עלינו לפענח את מנגנוני הכוח מנקודת המוצא של אסטרטגיה הטבועה במהותם של יחסי החוזקה. פוקו ממשיך אל המין ולסוגים השונים של שיח האמת תחת נושא המין. הוא יוצא מנקודת הנחה שהשיח על המין הוא פתוח יחסית ונמצא בהרבה מקומות, הוא שואל מהם יחסי הכוחות המיידים ביותר והמקומיים ביותר שפועלים, איך מאפשרים כזה סוג של שיח, איך נותנים משענת לכזה סוג של שיח איך משתנה משחק יחסי הכוח תך וכדי הפעילות שלו, מה התוצאות של ההתנגדויות.
כיצד מתקשרים יחסי כוח אלה באלה ע"פ הגיונה של אסטרטגיה כוללת אשר בדיעבד לובשת צורה של פוליטיקה מינית אחידה ומתוך כוונת תחילה?
במקום לדון בכל האלימות הנקודתית שמופעלת על המין, צריך לדון בנושא המין מתוך נקודות יחסי הכוח, לכן פוקו קובע 4 כללים כהנחות מוקדמות, מעין כללי זהירות לגעת בנושא הזה של המין.
- כלל האימננטיות (= חשיבה וקיום לפי מהות פנימית שיש לה את חוקי העולם הפיזי): צרכי הכוח הפעילו מנגנוני איסור לדוגמא, על תחום מסוים של מיניות, משמע אם המיניות מוגדרת כתחום שיש לדעת אותו, הכוונה שיחסי הכוח קבעו שזה אפשרי וההפך, נקודת המוצא תהיה במוקדים מקומיים (כשהמיניות הזו באה לידי ביטוי) של ידע-כוח (תחום הידע, לדוגמא המיניות, שבא לידי ביטוי), לדוגמא יחסים בין מאמין למדריך רוחני, תחת זה יהיו צורות שיח שונות. דוגמא נוספת היא תינוק ששוכב בעריסתו ומסביבו מעגל של הורים/ משרתים/ מניקות/ רופאים וכו' שמחכים לגילוי מיניות מצדו (מוקד מקומי) של ידע-כוח.
- כללי ההשתנויות הרציפות: חיפוש השינויים העולים מיחסי החוזקה, הקצאות הכוח וניכוסי הידע מייצגים רק שיא נקודתי של תהליכים שונים. יחסי הכוח-ידע הם מכלול המתקיים על ידי האב/ אם/ מחנך/ רופא סביב הילד ומיניותו, השתנויות ממשיכות, לדוגמא– בהתחלה מיניות הילד הייתה בין הרופא להורים עד שעכשיו מיניות המבוגרים הפכה להיות במסגרת הקשר בין פסיכיאטר לילד.
- כלל ההתניה הכפולה: שום מוקד מקומי (מיניות הבאה לידי ביטוי) לא יכול לפעול בלי אסטרטגיה כוללת, ושום אסטרטגיה לא יכולה להבטיח תוצאות בלי להישען על יחסים מדויקים שיתנו לה מוקדי תמיכה ונקודות עגינה. (האב הוא לא הנציג של המדינה במשפחה כמו שהמדינה היא לא נציגת האב, המשפחה לא משכפלת את החברה, החברה אינה חיקוי של המשפחה). בגלל שהמשפחה כביכול מבודדת היא יכולה לשמש משענת לתמרונים שהיו בשביל להשיג פיקוח/ גידול מחושב/ וכו' של האוכ'.
- כלל הרב- ערכיות הטקטית של סוגי השיח השונים: השיח עצמו הוא המקום בו ידע וכוח מתעצבים הדדית, עולם השיח מורכב מריבוי יסודות ממגוון אסטרטגיות, עלינו לשחזר התפלגות זו עם הכלול בה (דברים שנאמרו ושלא, נוסחים ותוצאות שונות/ מיקום/ הקשר) השיח מיצר את הכוח ומניע אותו, מחזק/ חושף אותו/ חותר תחתיו/ מאפשר חסימתו.
דוגמא: מעשה סדום: עד המאה ה18 היה נהוג להעניש במוות שריפה, חומרה קיצונית של העונש ומצד שני במאה ה19, הסובלנות שהייתה כלפי אותו האקט, התחילה ספרות ושיח בשדות שונים על הנושא, אפשרה מתקפה חזקה של מנגנוני הפיקוח החברתי ב"סטייה" זו. את השיח הזה צריך לחקור בשתי רמות- כושר תפוקה טקטית (איזה תוצאות ידע הם מבטיחים) ורמת המכלול האסטרטגי (צירוף עניינים/ יחס חוזקה שהופך את השימוש בהם להכרחי).
המיניות:
המיניות מצטיירת כנקודת מעבר צפופה במיוחד עבור יחסי הכוח, אינה דחף עיקש או זרה וסרבנית. המיניות היא היסוד שנוח לעשות בו שימוש, לתמרונים, כנקודת משענת וציר אסטרטגי.
אין אסטרטגיה אחידה בת תוקף לכל החברה שפועלת על כל הופעת מין באופן אחיד, לדוגמא: מוסד הנישואין שעונה רק על מיניות שבאה לידי ביטוי לשלב מסוים בחיים אבל לא לכל ביטוי מיני בחיים.
מהמאה ה18 ניתן להבחין בארבעה מכלולים אסטרטגים גדולים שפתחו מערכות ידע וכוח מוגדרים למין:
- היסטריזציה של גוף האישה: תהליך בו נותח גוף האישה ברמה רפואית, חברתית, משפחתית, בינו לבין חיי הילדים (על האישה לערוב לאחריות ביולוגית מוסרית לכל תקופת החינוך) לכן אישה עצבנית תהיה צורה בולטת של היסטריזציה זו.
- הכנסת מין הילדים לתחום הפדגוגיה: הילדים מוגדרים כיצורים בעלי מיניות גבולית. בתחום מסוכן, הכנסת המין לתחום הפדגוגיה בולטת במלחמה נגד האוננות לדוגמא.
- חיברות של התנהגויות הרבייה: חיברות כלכלית שנעשית בעקיפין דרך כל פעולות העידוד או הבלימה של פוריות בני הזוג באמצעים חברתיים או כספיים. חברות פוליטית בכל שהאחריות לפוריות היא לגוף החברתי, חיברות רפואית על ידי פיקוח על הילודה.
- פסיכיאטריזציה של ההנאות הסוטות: היצר המיני בודד (Bu) כיצר ביולוגי ונפשי אוטונומי. נירמלו את היצר המיני ואת ההתנהגות כולה.
ניתן להקביל כל אלו לארבע דמויות מהמאה ה19: האישה ההיסטרית, הילד המאונן, הזוג המלתוסיאני האחראי לשיעור הילודה והמבוגר הסוטה. צריך את האסטרטגיות הנ"ל בכדי להבין את ייצור המיניות, המיניות היא השם שאפשר לתת למערך ההיסטורי. כרשת רחבה הפרושה על פני השטח שבתוכה כל הנ"ל עולים אחד בשני.
קשרי המין הובילו בכל חברה להיווצרות מערך ברית (- מערכת שכוללת את הנישואין, ההורות, כללי העברת שמות ונכסים) מערך זה איבד מחשיבותו ככל שהתהליכים הכלכליים והמבנים הפוליטיים לא יכלו עוד למצוא בו מכשיר מתאים או משענת מספקת. החברות המערביות המודרניות המציאו מערך נוסף- מערך המיניות. יש הבדלים שונים בניהם, החשוב- ברית: קישור בין שותפים בעלי מעמד מוגדר, מיניות: תחושות הגוף, איכות הנאות וכו'. הרגע המכריע עבור הברית הוא ההתרבות, עבור המיניות הרגע יהיה השגשוג/ ההנאה/ פיקוח מקיף וכו'. מבחינה היסטורית נפרש מערך המיניות מסביב למערך הברית ומתוכו. מבחינה היסטורית נפרש מערך המיניות מסביב למערך הברית ומתוכו.
ביחס למשפחה: תפקידה הוא לעגן את המיניות להוות עבורה משענת מתמדת, היא מבטיחה את ייצורה של מיניות שאינה אחידה ביחס לזכויות היתר של הברית, היא מאפשרת לטקטיקת כוח חדשה ובלתי מוכרת לחצות את מערכת הברית. המשפחה היא שער ההמרה בין המיניות לבין הברית. היא המעבירה את החוק ואת המימד המשפטי אל מערך המיניות, היא המכניסה את כלכלת ההנאה ועוצמות התחושות תחת משטר הברית. בחברה שלנו, המשפחה היא מוקד המיניות הפעיל ביותר, גילוי העריות תופס מקום מרכזי, מזמנים ודוחים אותו כל הזמן, הוא נושא מפחיד, איסור אסור, מטרת ההצהרה בנושא זה היא להבטיח שמערך המיניות לא יוכל להתחמק מהמערכת הגדולה של הברית, החברה מנסה לארגן אותו תחת מערכות משפטיות. דמויות חדשות הופיעו מאז המאה ה17 תחת יצירה של ברית תועה ומיניות לא נורמאלית, מספקים למערת הברית הזדמנות להצדיק את זכותה להתערב בסדר המיניות.
המשפחה, אבן הפנה של הברית היא זרע כל פורענויות המין, היא רודפת בתוך עצמה כל מה שקשור למיניות, היא נראית מלאת מיניות אבל בעצם מנסה להתחמק ממנה- כמראה, (חיצוניות בלבד),
שרקו, בחור אחד שהיה ממש סלב בכל הקשור לטיפול ב"סוטים" מהמשפחה, בפרקטיקה רפואית, עם הטיפול שלו נכנסה הפסיכואנליזה למשחק, העמידה בסימן שאלה את היחסים המשפחתיים, ניסיון למצוא את הקשר בין הורים לילדים מחדש, מתוך זה שהמיניות קיימת אצל כולם, הורידה את החששות כל הורים וילדים ומהטיפול שדרוש בכך, נוצרו אסטרטגיות חדשות לטיפול בבעיות השונות, מתוך הבשר הנוצרי, מתוך תקופת קפיטליזם מאוחרת וביחס לעבודה ולאלימות, ודיכויים שונים.
