מוסדות וקללת המשאבים בתחילתה של ספרד המודרנית / מאוריציו דרליצמן והאנס חואקים ווט
מבוא:
מטרת המאמר היא לבחון את נפילתה של קסטיליה (המחוז של מדריד שהשתלט על כל ספרד) בתחילת העידן המודרני כתוצאה מהשילוב של שפע משאבים ומאפיינים מוסדיים רעועים. מסקנת החוקרים היא שהבעיה של קסטיליה הייתה שהיא הפכה לעשירה מדי, מהר מדי. ההפצה של האוצרות מאמריקה יצרה בספרד את "קללת המשאבים", שהשפיעה על הכלכלה, על מדיניות הפנים והחוץ ועל הצרכנים של היצוא הספרדי. הכותבים בוחנים האם ההצפה הכלכלית שפקדה את ספרד פגעה במוסדותיה ולכן גם פגעה בצמיחתה הכלכלית בטווח האורך.
הקדמה (ע' 2):
קללת המשאבים מתארת את ההשפעה ההרסנית שהייתה לכמות העצומה של זהב וכסף שספרד השיגה ממושבותיה באימפריה הגדולה ביותר בעולם באותה תקופה. היצע המשאבים הרב שחק את מוסדותיה של ספרד ופגע בחוזקה הכלכלי. בקסטיליה היה מעמד חזק של סוחרים, שהיה עשוי להוביל את ספרד למסלול של צמיחה, הנשענת על מוסדות חזקים וחוקה ברורה. ברם, בפועל המוסדות לא הצליחו להגביל את כוחו של המלך ואת התוצאות הכלכליות השליליות שנבעו מהשליטה הבלעדית של המונרך על המשאבים. מעבר לכך, הכמות העצומה של כסף שהייתה בידי המלך בעקבות המשאבים גרמה לו להתוות חלק ניכר יותר מן המדיניות של הממלכה מבלי להתייעץ עם גורמים רלוונטיים אחרים במשטר.
מוסדות וקללת המשאבים (ע' 5):
המינוח קללת המשאבים מתייחס לתופעה בה ישנה ירידה בכמות המסחר והייצור התעשייתי כתוצאה מגילויים של משאבים טבעיים. תופעה זו מכונה לעיתים בספרות המקצועית גם "כמחלה ההולדנית" והיא רלוונטית גם לימינו אנו. מחקרים שנעשו לאחרונה מראים כי ישנו קשר הפוך בין אחוז היצוא מהתוצר ובין צמיחת התוצר לנפש. דהיינו, מדינות שמייצאות יותר (מכיוון שיש להן יותר משאבים) צפויות לצמוח פחות. עם זאת, מדינות כמו קנדה מלזיה ונורווגיה הצליחו להתחמק מהקללה הזאת באמצעות סביבה מוסדית מאורגנת. בהכללה ניתן לומר כי מדינות בהם ישנה מערכת מוסדית טובה יותר ההשפעה של היצוא על צמיחת התל"ג לנפש תהייה שלילית פחות.
ההשקעות והמוסדות בקסטיליה בתחילת המאה ה- 16 (ע' 9):
בסוף המאה ה-15 קסטיליה הייתה כבר בדרך להיות כוח מרכזי באירופה המערבית. היא השתלטה על חצי האי האיברי (אף על פי שספרד אוחדה סופית רק במאה ה-18). השטח הנרחב, האוכלוסייה הגדולה ושפע המשאבים שהיו לקסטיליה הבטיחו את המשך קיומה ככוח האיברי החזק ביותר.
הגיאוגרפיה של קסטיליה הייתה מצד אחד גורם שעיכב את התפתחותה הכלכלית, בשל האדמות הסלעיות וחוסר התאמתן לחקלאות. אך מצד שני היא הייתה כמעט חסינה להתקפות. בכל המילניום השני רק נפוליון הצליח לפלוש לחצי האי וגם זה לזמן קצר מאוד. אבל היתרון הכלכלי המשמעותי ביותר של קסטיליה בתחילת העידן המודרני היה הנגישות הגדולה שהייתה לה לאוקיינוס האטלנטי.
הכיבוש שעשתה קסטיליה בחצי האי האיברי הביא לשינוי מוסדי. זאת שכן אוחדו הבירוקרטיה והצבאות של הממלכות הספרדיות השונות, דבר שהוביל למערכת מיסוי גדולה ויעילה יותר. המלך פעל במהרה לחיסול כל מבנה ומוסד פוליטי שנותר מימי הביניים ותחת שלטונו הריכוזי הניח את התשתיות הראשוניות למדינת לאום מודרנית.
המלך פרדיננד ביצע שלוש רפורמות מרכזיות: 1. הקים מערכת בירוקרטית שבה מקבלי ההחלטות הם יועצים שנאמנים למלך ולא נציגים של משפחות האצולה. 2. הוא חיזק את מערכת המשפט המלכותית וביטל את הכפילויות שהיו בתחום זה. 3. הוא כרך את פעילותה של הכנסייה עם פעילות האצילים ובכך סירס את כוחם בענייני שלטון. המלך אף ריכז בידיו את השליטה בכנסייה, כאשר הוא קיבל מהאפיפיור באופן חסר תקדים את הרשות למנות את אנשי הדת ולשלוט בכל פעילויות הכנסייה וכך למעשה הפך לראש הכנסייה הספרדית. כדי להבין את חשיבות מהלך זה מבחינה כלכלית ופוליטית, יש להבין כי בתקופה "שהשתלט" המלך על הכנסייה בספרד, היו רווחיה גדולים פי שלוש מרווחיה של משפחת המלוכה. הגוף היחידי שביקר את המלך היו "הקורטס", מעין פרלמנטים שיוסדו בסוף ימי הביניים ותפקידם היה לייצג בפני המלך את דבר הממלכה. לכן הקורטס היו בעלי פוטנציאל להפך לאמצעי מרכזי בידי האליטה של הסוחרים העירוניים להגנה על האינטרסים שלהם ובראשם זכויות הקניין. לקורטס הייתה האוטוריטה לייעץ בנושא מיסוי ולאשר כל רפורמה בתחום הזה.
"הצפת המשאבים" (ע' 15):
בעוד המלוכה הספרדית פעלה לקידום מונופול על המסחר במשאבים בעולם החדש, היא גם אפשרה יזמות פרטית בתחום. הסוחרים הפרטיים שלמו את "החמישית המלכותית", 20 אחוז מכלל ההכנסות של כל יזם או סוחר פרטי היו חייבים לעבור לידי המלך. הספרדים אומנם לא מצאו הרבה זהב כמו שקיוו, אבל כסף הם מצאו בכמויות יוצאת מגדר הרגיל, בעיקר בעיר פטוסי בבוליביה. בשיא, הגיעו הרווחים מהכסף לכרבע מכלל הרווחים של המלך הספרדי.
לכמות העצומה של כסף הייתה השפעה גדולה על הכלכלה של קסטיליה, אירופה והעולם כולו. פער המחירים של כסף בין אירופה למזרח הרחוק הוביל ליצירת מסחר אינטנסיבי: "הולדתה של הגלובליזציה". הגדילה העצומה ביתרות המוניטאריות הביאו לשינויים משמעותיים במערכות הפיסקאליות ובמוסדות המוניטאריים. בנוסף, כתוצאה מהצפת השוק בכסף והרווח הגדול ממנו נזנחו בקסטיליה תעשיות רווחיות פחות כמו התעשייה, החקלאות והטקסטיל.
האינטראקציה בין משאבים ומוסדות (ע' 21):
הרווח מהכסף אפשר למלך הספרדי להמשיך ולממן את מסעות הצי שלו ברחבי העולם ובכך להגדיל את כוחו. המלך לא נאלץ עוד להתמקח עם יועציו ולקבל אישור מהקורטס לשם המשך מימון מסעות אלו. המלך הספרדי מכר אגרות חוב רבות, תוך הסתמכות על הכנסות נוספות מהכסף ונזילות גבוהה בעתיד. הוא יצר חובות ענקים שהגיעו לכפי שבעה מההכנסה השנתית הממוצעת של הממלכה. לחוב ענק זה לא היה אח ורע בעולם כולו.
בפועל, הרווחים מהכסף לא היו יכולים לכסות את החוב העצום של המלך. ברגע שהמלך הבין כי ידו אינה משגת להחזיר את החובות, הוא הכריז על הקפאת תשלומי החוב ודרש מהקורטס לאשר את העלאת המיסוי הבלתי ישיר. לקורטס שפחדו מקריסה כלכלית של הממלכה לא הייתה אף אפשרות חוץ מלאשר את דרישות המלך. לאחר מכן, כאשר למלך לא היה מספיק כסף לשלם ליחידותיו, שהחלו למרוד בו כתוצאה מכך, הוא דרש מהקורטס לעלות גם את המיסים הישירים על תושבי ספרד. הקורטס הסכימו להעלאת המיסים הנוספת רק בתנאי שיוחזר להם כוח פוליטי מסויים. אולם כוח זה היה מוגבל ביותר והמלך המשיך במסעותיו הבזבזניים והמשיך למכור אגרות חוב וכך למעשה רוקן מתוכן את תפקידם של הקורטס. במחצית המאה ה-17 המלך הכריז על פשיטת רגל ומשם החלה ההידרדרות של האימפריה הספרדית. הקורטס מעולם לא קיבלו את כוחם הפוליטי בחזרה והפכו למוסדות טקסיים בלבד.
סיכום (ע' 29):
בתחילת העידן המודרני קסטיליה פיתחה את כל המאפיינים של מדינת לאום מודרנית והייתה רק שנייה לבריטניה בתחום. המלוכה הספרדית הצליחה להשתלט על כל מוסדות ימי הביניים ולשלוט בכנסיה ובאצולה. הקורטס היו המוסד היחיד ששרד מימי הביניים וייצגו את הסוחרים העירוניים. לקורטס היה הסיכוי הטוב ביותר להפוך לגורם המבקר ומגביל את המונרכיה. לפיכך, המלוכה והקורטס היו במתח תמידי שנבע משיקולים כלכליים, שניהם הרי רצו להגדיל את רווחיהם זה על חשבונו של זה. דא עקא, גילוי הכסף באמריקה הביא לניצחון מוחץ של המלך במאבק זה. כל מה שנותר בידי הקורטס היה להתמודד עם התוצאות ההרסניות של המדיניות הכלכלית של המלך.
המבנה המוסדי של קסטיליה לא הצליח להתמודד עם גדילה מהירה כל כך של הכנסות, ולכן כל הרווחים מהכסף הופנו ישירות על ידי המלך להמשך האימפריאליזם, ללא אישור או יעוץ עם אנשי הממלכה והקורטס. ההתפתחות המוסדית בקסטיליה הייתה במובנים רבים הפוכה להתפתחות בבריטניה והולנד, שם הכלכלות התפתחו במקביל לצמצום הכוח של המונרך.
עם נפילת ההכנסות של קסטיליה מכסף בסוף המאה ה-17, נטל המיסים על הממלכה היה בשיאו דבר שפגע בהמשך הצמיחה והפיתוח. כמו כן, מוסדותיה הפוליטיים של קסטיליה היו ללא כוח כלל, דבר שהוביל לשקיעה כלכלית שתמשך מספר מאות, עד תחילת המאה ה-20.
