קשה לאבד צלם אנוש כמעט כמו שקשה לברוא אותו.
זוהי משימתם של אנשים צודקים לנהל מלחמה כנגד כל זכויות שלא נקנו ביושר, אך אל לנו לשכוח כי זוהי מלחמה ללא סוף.
היום אני חושב שלו רק בשל אשוויץ אף אחד בעידן שלנו לא יכול לדבר על השגחה.
כשעצם הקיום מוטל בספק, אנשים חושבים בהיגיון אך לעתים רחוקות. במצב כזה מעדיפים לנקוט עמדות קיצוניות.
על הפיגומים, על הרכבות הנעות לאיטן, במכרות, בדרכים, במשרדים – אנשים, אנשים, אנשים. עבדים ואדונים. האדונים שהם עבדים של עצמם. את העבדים מניעים המורא והאימה; את האדונים – השנאה. שום כוח אחר אינו מניעם. כולם אויבים או יריבים.
בשורת אושוויץ: הדבר הנורא שיכלה נפש האדם לעולל לנפש האדם.
משום מה אתה תמיד חושב שהנך בר־מזל; שנסיבות כלשהן, ולו גם פעוטות ערך ביותר, מחזיקות אותך, מונעות ממך לשקוע בתהום היאוש ומאפשרות לך להמשיך לחיות.
בשבילי, כל עבודה שאני מתחיל היא כמו אהבה ראשונה.
אולי יעניין אותך גם:
ראו גם: התלמיד מאת פרימו לוי
