גדאמר מציע לראות את האמונה כתהליך פרשני ולא כמערכת סגורה. דרך דיאלוג עם מסורת ועם טקסטים קדושים, האמונה מתפתחת ומתחדשת תמיד.

פייר טייאר דה שארדן שילב בין אבולוציה ואמונה, וטען שהאבולוציה מובילה להתפתחות רוחנית לקראת נקודת האומגה, שבה האנושות תגיע לאחדות תודעתית.

אמיל דורקהיים רואה בדת דבק חברתי שיוצר סולידריות ומשמעות. גם בעידן החילוני, אידיאולוגיות וטקסים ממלאים תפקיד דומה בחיבור בין אנשים.

האם תחושת "איכסה!" היא קריטריון טוב לביסוס בחירות ושיפוטים מוסריים? הפילוסוף ג'וליאן סבולסקו אודות חשיבותן ומגבולתן של תחושות בטן

הדאגה האולטימטיבית של פאול טיליך היא החיפוש אחר משמעות עמוקה המעניקה לחיים כיוון, והיא נמצאת בבסיס האמונה ובשאלות הקיומיות של האדם.

ודולף אוטו חקר את הנומינוזי, חוויית קדושה המשלבת יראה ומשיכה, כתופעה חוץ-רציונלית שמחברת את האדם לטרנסצנדנטי גם בעידן המחולן.