קראטה דו: תובנות של אראקקי

המאסטר הראשון שלי, כשעוד הייתי בשנות העשרה שלי, היה סנסיי אנקיצ'י אראקקי (Sensei Ankichi Arakaki). אראקקי הראה את היחס הבלתי נפרד בין קראטה והתרבות האוקניאווית, ופתח את עיניי ליופי של הקראטה כאומנות. למרות שאראקקי זכה להגיע רק לגיל עשרים-ושמונה, השפעתו על התפתחות הקראטה משתמרת בזיכרוננו.

אנקיצ'י אראקקי נולד בנובמבר 1899 בשורי, הבן הראשון למשפחה בת אחד-עשר ילדים שנולדו למבשל שיכר סאקי (ייו אורז). בבית הספר היסודי הוא היה ילד שקט אך פיקח. אולם בחטיבת הביניים החל להזניח את לימודיו לטובת ספורט ולבסוף היה עליו לעזוב את בית-הספר.

אראקקי החל ללמוד קראטה בילדותו במוקדמת. מוריו הראשונים היו שינפן גוסוקומה (Shinpan Gusukuma) וצ'ומו הנשירו (Chomo Hanashiro). לאחר שעזב את בית-הספר, הוא מאוחר יותר הביא כבוד לעולם הקראטה האוקינאווי כאשר הוא קיבל את אות ההצטיינות מהמסדר הרביעי של הקיסר הירוהיטו (Hirohito).

אראקקי לא היה אדם גדול, אך הוא היה חסון ובעל יכולת מולדת לספורט. מכיוון שמשפחתו הייתה עשירה יכול היה אראקקי להקדיש את ליבו ונפשו לאימון בקראטה. בתוך כמה שנים הוא צבר מוניטין כאיש-קראטה טוב.

בגיל תשע-עשרה באו כוחו וקלות תנועתו של אראקקי לתשומת ליבו של הציבור. באותה שנה הוא

השתתף בטורניר האבקות סומו בשורי. הוא התמודד אל מול מתאבק ענק ידוע מהכפר יומיטן. באופן טבעי האמין הקהל כי אראקקי יובס בקלות, אך למרבה ההפתעה, הוא ניצח את יריבו הענק בעזרת כוח ותחכום נסתרים.

פרק יוצא דופן נוסף בחייו של אראקקי מסופר בידי צ'וגו' אויאמה (Chojo Oyama), ראש העיר לשעבר של אוקינאווה (קוזה) סיטי, שהשתייך למחזור אחד מעל זה של אראקקי בגדוד העלית של משמר הכבוד של מטרופולין טוקיו, אליו הצטרף אראקקי בגיל עשרים. כאשר קיימת החטיבה תרגיל של חציית נהר, החיילים קיבלו פקודה לצלול את תוך נהר טוניי (Tone`), אחד מהמהירים והמסוכנים בכל יפן, ולשאת חבל אל סירה הצפה כשלושה קילומטרים במעלה הזרם. לאחר שאבטחו את הסירה היה על החיילים לשוב אל הגדה. אראקקי היה הראשון שחזר מבין המעטים שהשלימו את המבצע. החיילים האחרים שיבחו אותו על האומץ שלו, וראו באור חדש את רוח הקראטה שאפשרה לאראקקי להגיע לגבהים יוצאים דופן של אומץ וסיבולת.

עם שחרורו מהשירות הצבאי ב1921, עבר אראקקי לכפר קדנה (Kadena), בו הייתה לו הזדמנות ללמוד קראטה מצ'וטוקו קיאן (Chotoku Kyan), עוד אחד מאנשי-הקראטה הגדולים של אוקינאווה. מזלם של שני אנשי-קראטה האיר להם פנים בכך שנפגשו באותה תקופה, שכן בגיל חמישים-וחמש היה קיאן המאסטר המושלם בעבור אראקקי הצעיר והמבטיח.

כאשר הייתי בן עשרים המליץ עלי הסנסיי הקודם שלי, טארו שימבוקו, בפני אראקקי (אז בן עשרים-ושמונה). הסבריו המדעיים של אראקיי ורמיזותיו ההיסטוריות הפכו את לימוד הקראטה שלו למרתק בעבורי; כאשר שבתי אליו לאחר העדרות בת שמונה-עשר חודשים לשם שירות צבאי,

התרשמתי אף יותר מהידע הרחב שלו אודות קראטה וגישתו המדעית, לא רק כלפי קראטה, אלא לגבי כל אומנויות הלחימה.

תובנתו החדה של אראקקי אל תוך סגולותיה של המורשת שלנו, בזמנים בהם מרבית אנשי אוקינאווה המעיטו בערכה של התרבות שלהם, הרשימו אותי עמוקות. הוא לא היה תלמיד קראטה אלא תלמיד של האומנויות. לדוגמא, הוא ציין בפני תלמידיו כי קראטה וריקוד ריוקיאני הראו דמיון בתנועותיהם מנקודת המבט של דינמיקה. אולם מקורו של הקראטה, כפי שאראקקי רצה שנבין לגמרי, הוא מאינסטינקט השימור העצמי של האדם בעוד שהריקוד התפתח מרצונו של האדם לבטא את רגשותיו. איש-קראטה, אמר אראקקי, יבין את ההבדלים והזהויות בין השניים על ידי לימוד ריקוד.

אראקקי בעצמו יכול היה לרקוד היטב. הוא פעם ביצע את הסארו-מאי (saru-mai) (ריקוד הקוף), אחד הריקודים הקלאסיים הקשים ביותר. כחלק מהריקוד, הוא טיפס על מוט שניצב על הבמה וירד עם ראשו לפנים בעודו מבצע גלגולים. תנועותיו היו קלות, מהירות, מדויקות וכה הרמוניות עם המוסיקה עד שההופעה המצוינת נותרה עוד זמן רב בזיכרונו של הקהל.

לא רק שאראקקי יכול היה לרקוד היטב, היה לו גם ידע מעמיק במחזות הקלאסיים של אוקינאווה והוא היה בקיא בשירה. הוא היה באמת איש רנסאנס. תחת השפעתו התחלתי גם אני ללמוד ריקוד ושירה.

בשל מותו של אביו בזמנים של הון משפחתי מדלדל במשבר הכלכלי שרדף את מלחמת העולם הראשונה, אראקקי היה צריך להתמודד עם הקשיים הכלכליים של משפחתו ולנסות ולהשיב את ההפסדים. הקשיים היו גדולים ביותר, והוא חלה ומת כתוצאה מכיבי-קיבה ב28 בדצמבר 1927.

למרות שהמוות קיצר את הקריירה המבטיחה של אראקקי, הישגיו יחיו כל עוד הקראטה-דו קיים. הוראתו תרמה באופן בלתי ניתן לשיעור לביסוסו של קראטה-דו כאומנות.

סיפור חייו של אראקקי אינו שלם מבלי לתאר, אף על פי שבקצרה, את המומחיות שלו בוואזה. אנו יכולים ללמוד רבות ממסירותו וההתלהבות שלו לקראטה.

אראקקי החל ללמוד קטה מהמאסטרים צ'יבנה (Chibana) ושירומה (Shiroma) בתור ילד צעיר. בשל עושרה של משפחתו, לא היה לו כל קושי למצוא זמן לאימוני קראטה אינטנסיביים.

הגאונות המולדת שלו לבודו וקואורדינציה מופלאה אפשרו לו לרכוש מיומנת כמעט בכל דבר בו נתקל. מאמציו המתמידים והקשים, בשילוב עם ההתלהבות שלו, הביאו לו הכרה עולמית כמאסטר של קראטה וכממציא בעיטת הטסומסקי-גרי (tsumasaki-geri) (בעיטת קצה-הבוהן) הייחודית שלו.

למרות שאראקקי הקדיש זמן לענפי ספורט אחרים במהלך שנות התיכון, העניין האמיתי שלו היה בקראטה. כל שעשה, היה בעבור הקראטה. הוא התאמן בג'ודו, סומו, שחייה, הוא טיפס על עצים, והלך על קצוות אצבעותיו – הכול בכדי לחזק את עצמו בעבור הקראטה. לאחר שנה של התמסרות מוחלטת לאימון בנידן-גרי (nidan-geri) (בעיטה קדמית מעופפת) וטסומסקי-גרי, אראקקי שלט בסגנון ייחודי משלו של טסומסקי-גרי. שום איש-קראטה אחר לא יכול היה להשתוות למהירות והכוח שלו בטכניקה זו.

שתי אירועים מחייו של אראקקי יכולים לשמש בכדי להדגים את הכוח של הטסומסקי-גרי שלו. הראשון אירע כאשר הוא היה בן תשע-עשרה. יום אחד, בעודו שוהה בבית-תה עם חברים, התגרה בו אדם אדיר-מימדים בגובה של הרבה מעל מטר ושמונים וחמש. אראקקי ניסה להתעלם מהאיש. האיש אז דחף את אראקקי במורד המדרגות. הוא התגלגל למטה ככדור ואז שכב בתחתית מבלי לנוע בכדי להשיב את נשימתו. האדם, עדין מקניט את אראקקי, רץ למטה וניסה לסבך את ידיו ורגליו. ברגע זה איבד אראקקי את סבלנותו ושילח בעיטה אל גופו של האיש; באנחה עמוקה, האיש קרס לרצפה.

כחצי שנה מאוחר יותר, דיווחה כתבה בעיתון כי מתאבק סומו ענק מת כתוצאה מדימום בריאות. הכתבה ציינה גם כי סיבת המוות האמיתית המשוערת הייתה בעיטה לבטן שביצע איש-קראטה שישה חודשים קודם לכן. כמובן, לא היה קל לברר את האמת, ואפילו המשטרה לא התלהבה לחקור את העניין. אולם דבר אחד נראה כסביר: בעיטתו של אראקקי הייתה קטלנית.

סיפור נוסף אודות כוחו של אראקקי היה כדלקמן: אחיו, אנסוקה, לא הראה כל התלהבות לבודו, למעשה, הוא אפילו לא אהב זאת. ביום אחד אנסוקה, זקוק נואשות לכסף בעבור סאקי, קרא תיגר באופן מסוכן על אראקקי, בהצהירו כי הוא יוכל לנסות ולבעוט בו בעבור כך וכך כסף. אראקקי הבין את תאוותו של אנסוקה לכסף וקיבל עליו את האתגר בדרך של אהבת-אחים. כפי שניתן בקלות להניח, הסנסיי וודאי בעט באחיו בכל הרכות שיכל. אולם באותו ערב עלה חומו של אנסוקה והיה עליו לעבור ניתוח בירכו כמה ימים לאחר מכן.

—

מהות הקראטה-דו האוקינאווי