קראטה דו: מרשם לבריאות

חיי עם הקראטה התחילו בשנתי השבע-עשרה. נולדתי ב15 ביולי, ,1907 בטומרי (Tomari ), העיר נאהא (Naha City), אוקינאווה. את ילדותי בליתי עם בריאות רופפת שהטרידה אותי. כאשר הייתי בשנתי השנייה בתיכון, חליתי בהפרעה גסטרונומית שהייתה כה חמורה עד שהרופא שלי לא היה מסוגל לרפא אותי, וחבריי חששו שאולי יש לי שחפת. החלטתי להתחיל בדיאטה עצמית ולהתחיל בלימוד הקראטה תחת צ'וג'ין קובה (Chojin Kuba), שהתגורר בשכונה שלי.

גיליתי שהקראטה שיפר בהדרגה את הבריאות שלי. בגיל תשע-עשרה, לקחתי על עצמי את לימוד הקראטה ברצינות ונרשמתי לבית ספר בשורי תחת הדרכתו של טארו שימבוקו (Taro Shimabuku). עם עידודו של שימבוקו ואימונים קשים מצידי, קראטה כה ריתק אותי עד כדי כך שלעיתים קרובות הייתי שוכח לאכול. בהמלצתו של שימבוקו, למדתי תחת סנסיי אנקצ'י אראקקי (Ankichi Arakaki). גם אני וגם שימבוקו הפכנו לתלמידיו של סנסיי אראקקי. בהדרכתו של אראקקי, התחלתי להעריך את הרוח והיופי של קראטה-דו.

בעת שנתי האחרונה בתיכון הפכתי לקפטן של מועדון הקראטה של בית-הספר. לא רק שהחלמתי ממחלת הבטן שלי, אלא שגם הפכתי להיות חזק בהרבה. חבריי אפילו העניקו לי את הכינוי צ'יפאיי מאטסו (Chippaii Matsu) (עץ אורן עקשן). באותה שנה השתתף בית ספרי בהדגמת קראטה בנאהא. בכדי להשתתף היה עלינו להתאמן ערב ערב עם איש-הקראטה הבולט קודטסו איאה (Kodatsu Iha), אחד מתלמידיו של קוסאקו מאטסומורה (Kosaku Matsumora) הגדול. אני זוכר שאיאה היה קפדן מאוד, אך גם מדריך מיטיב ביותר.

עם סיום התיכון בריאותי המשופרת אפשרה לי לעבור את הבחינות הפיזיות למגויסים. שובצתי ליחידת הארטילריה היפנית שנשלחה לסין ב1928. בזמן שהייתי מוצב שם קיוויתי ללמוד קמפו סיני. אולם לא יכולתי לפעול לשם משאלתי ועלה בידי רק להשיג ספר הדרכה על אומנויות הלחימה הסיניות.

לאחר ששוחררתי מהשירות הצבאי, חשבתי על עבודתי בעתיד. לבסוף החלטתי כי המשטרה היא המקום היחידי בו אוכל להמשיך וללמוד קראטה ובה בעת להפיק את המרב מקראטה בעודי בתפקיד. בדצמבר 1931 קיבלתי מינוי מתאים מאוד בזמנו כשוטר באוקינאווה. התייחסתי אל המשטרה כמקום הטוב ביותר בעבורי מכיוון שהייתי נלהב ללמוד קראטה אוקינאווי באופן מדעי, שעדיין לא הובא לכדי שיטה, ונלהב אודות אימון הגוף והנפש דרך קראטה.

ההצבה שלי בתחנת המשטרה קדנה מ1931 עד 1935 אפשר לי לקבל שיעורי קראטה מצ'וטוקו קיאן המפורסם, הידוע באופן מקומי כצ'אן מי-גווה (Chan Mi-gwa) (קיאן קטן-העין). ב1936, בזמן שלמדתי באקדמיה המשטרתית במטרופולין טוקיו, למדתי מידי צ'וקי מוטובו הקרוי מוטובו-זארו (Motobu-zari) (מוטובו הקוף) בשל זריזותו הגדולה. הוא היה ידוע כאחד מאנשי-הקראטה הגדולים באוקינאווה.

בפסטיבל אומנויות לחימה יפני בקיוטו במאי 1940, בגיל שלושים וחמש, עברתי בהצלחה את הבחינות המסמיכות למדריך קראטה וקיבלתי דרגת רנשי (Renshi) (מדריך מוסמך של קראטה). במעמד זה קיבלתי גם את הדרגה השלישית של קנדו באומנות היפנית של לחימה בחרבות שהתחלתי ללמוד ארבע שנים קודם לכן.

מאוחר יותר הפכתי לחבר בקבוצת הקנדו של משטרת אוקינאווה, וב1943 נסעתי לנגאסקי, יפן, בכדי להשתתף בטורניר הקנדו של משטרת מחוז קיושו. למדתי קנדו בלהט מכיוון שרציתי להגיע ללב נקודות הדמיון בין קנדו וקראטה.

במהלך מלחמת העולם השנייה הוצבתי כמפקד מחלקת חלוקת מצרכי מלחמה בחירום של תחנת המשטרה של נאהא. עם ההסלמה במלחמה, נהדפנו לקצה הדרומי של האי, מעבר לאזור השורי. ב27 ביוני, 1945, המפקד היפני, רב-אלוף אושיג'ימה (Ushijima), נאמן למסורת של החוק הסמוראי, ביצע חרקירי (hara-kiri) במערה במבוני (Mabuni), או מה שקרוי עתה "צוק ההתאבדות". אושיג'ימה הותיר אחריו שיר בטרם הרג את עצמו. הוא קרא בחלקו: "למרות שעלים צעירים עתידים לנשור לפני הסתיו, אני מקווה כי הם יגדלו שוב כאשר יגיע האביב לאי בעתיד". עם היוודע דבר מותו של אושיג'ימה, נכנענו מרצוננו לצבא ארצות-הברית, מתוך אמונה כי אין עוד טעם להמשיך ולהלחם.

לאחר הכניעה נשלחתי לכפר בשם אירהה (Iraha) בו עסקתי בעבודות מוזרות בעבור פצועים בבית-חולים בעורף. יום אחד מצאתי במקרה ספר ברחוב. להפתעתי היה זה הקראטה-דו קיוהן (Karate-do Kyohan) מאת גיצ'ין פונקושי, שהחדיר לראשונה את הקראטה ליפן. חשתי כי היה זה יותר מצירוף מקרים שנתקלתי בספר זה, והאמנתי כי הודרכתי בידי גורל לקחת את "דרך הקראטה". החלטתי להקדיש את עצמי לקראטה-דו בכדי לסייע לשקם את החברה המנוונת שנתגלתה בעקבות המלחמה.

לאחר המלחמה אנשים צעירים הגיעו לכדי ייאוש; תודעת המוות שלהם נעלמה ועבריינות צעירה הרקיע שחקים. המשימה להחדיר אמונה אלמותית בליבם ושכלם של נוער מבטיח נראתה הכרחית, ואני חשתי שהיה צורך אמיתי בדוג'ו קראטה בו יוכלו אנשים צעירים לאמן את גופם ולבנות נפשות עשויות ללא חת.

מצבה של מדינתו ההרוסה מנע ממני מלהגשים מיד את חלומי של דוג'ו, ואני שבתי אל שורות המשטרה. בינואר 1951 קודמתי לרב-פקד משטרתי ומוניתי למפקד תחנת המשטרה במוטובו.

לאחר שקיבלתי עלי את חובותיי שם, תכננתי לוח זמנים לשנה שלמה ללימוד ג'ודו באופן שיטתי בעבור כל השוטרים בעלי החגורות הלבנות במטרה להשתתף בטורניר ג'ודו של כלל אוקינאווה. התחלתי לאמן אותם בכל יום תוך שאני מאפשר להם להתאמן גם בקראטה.

במהלך שנה זו עמדו בפני קשיים רבים, הגרוע מבניהם היה מותו של שוטר עמית כתוצאה מתאונת ג'ודו. לאחר שהתגברנו על קשיים רבים, היינו לבסוף מוכנים להשתתף בטורניר הג'ודו באוקטובר, ונבחרת החגורות הלבנות שלנו מתחנת המשטרה של מוטובו, שמנתה רק שישים שוטרים, ניצחה שלוש-עשרה קבוצות משטרה גדולות יותר. חלק מקבוצות אלו, לדוגמא מתחנות מאהרה (Maehara), קוזה (Koza), שורי ונאהא, היו בנות למעלה ממאתיים שוטרים כל אחת. אך האימונים הקשים שלנו בשנה שקדמה הביאו לניצחון בטורניר זה. כסמל לניצחוננו, הוענקו לכל אנשי החגורות הלבנות שלנו חגורות שחורות מהדרגה הראשונה.

מרוצה מתוצאות מאמציי כמפקד תחנת המשטרה במוטובו, התפטרתי מן התפקיד בכדי לדבוק במטרתי העיקרית של בניית דוג'ו קראטה. הגשמתי את חלומי ובניתי את הדוג'ו שלי בנאהא בינואר 1953, וקראתי

לו קודוקאן קראטה-דו (Kodokan Karate-do) וקובוג'וטסו דוג'ו (Kubujutsu Dojo) (קובוג'וטסו משמעו אומנויות לחימה אוקינאוויות עתיקות העושות שימוש בכלי נשק בסגנון עתיק).

סיפור חיי עם קראטה חייב לכלול את תפקידם של מורי ואת ההשפעה שלהם, לא רק עלי, אלא על כל אלו שהלכו בדרכם. קיבלתי הדרכה משלושה מורים גדולים: אנקיצ'י אראקקי, צ'וטוקו קיאן וצ'וקי מוטובו. סנסיי קיאן היה תלמיד של סנסיי סוקון מאטסומורה (Sokon Matsumura) משורי, וסנסיי מוטובו למד תחת סנסיי קוסאקו מאטסומורה (Kosaku Matsumura) מטומרי.לפיכך אני המדריך השלישי ההולך בעקבותיהם של שני אנשים אלו. מאחר והטכניקות שלי מבוססות על רעיונותיהם של שני מאסטרים ידועים אלו, החלטתי ב1947 לאמץ את השם מאטסוביאשי-ריו (Matsubayashi-ryu) בכדי לכבד את שניהם. בדרך זו השמות של אנשי-קראטה אלו נשמרים בתודעתנו.

מהות הקראטה-דו האוקינאווי

היסטוריה קצרה של קראטה-דו

אומנות הטה

שורי-טה ונאהא-טה

פופולריזציה של קראטה

התמודדות הקומיטה

השפעות שיטת הטורנירים

המלצות ללמידה

II:

מרשם לבריאות

תובנות של אראקקי

השראה מקיאן

התפתחות קומיטה תחת מוטובו

III: מחשבות על מומחיות בקראטה-דו

כללים ברכישת השליטה

הכללים של קראטה-דו מטסוביאשי- ריו

גישות לשימור באימוני קראטה

האתיקה של הדוג'ו

עצות לאימון

IV: פירוש הקטה של קראטה-דו מטסוביאשי-ריו

תנועות בסיסיות

קמאקטה (עמידת היכון)

טאצ'יקטה (עמידות)

סמקטה (טכניקות תקיפה)

אוקקטה (טכניקות חסימה)

קריקטה (טכניקות בעיטה)

תנועות ביניים

V: תנועות רצף של 18 הקטות

VI: על קומיטה (לחימה)

VII: קובוג'וטסו (אומנות כלי נשק עתיקים)

עוד דברים מעניינים: