סיכום מאמר " /> " />

סיכום מאמר: ג’יימס קולמן – הון חברתי ויצירתו של הון אנושי

מתוך: סיכומי מאמרים בסוציולוגיה

סיכומי מאמרים קלאסיים

Coleman, James S. 1988. “Social capital in the creation of human capital.”  American Journal of Sociology, Vol. 94: S95-S120.

 

במאמר זה מתאר קולמן את צורותיו של ההון החברתי ואת התנאים בהם הוא נוצר. הוא עושה ניתוח של נשירה של תלמידים מבתי ספר בעזרת רעיון הפעולה הרציונלית.

מושג ההון החברתי כמקור לפעולה הוא דרך אחת להכניס מימד של מבנה חברתי לתוך פרדיגמת הפעולה הרציונלית. 3 צורות של הון חברתי נבחנות: מחויבות וציפיות, ערוצי מידע, נורמות חברתיות.

תפקיד הסגירות של מבנה חברתי כמה שמאפשר יצירה של מחויבות וציפיות וכן נורמות חברתיות. נעשה ניתוח של השפעת העדר הון חברתי על נשירת של תלמידי תיכון מהלימודים

השפעת הון חברתי בתוך המשפחה ובקהילה- מוחץ למשפה נבחנת.

הון חברתי מורכב מהיבט מסוים של מבנים חברתיים. הון זה יוצר פעולות של שחקנים- אנשים או תאגידים, במבנה הזה. הון חברתי מאפשר השגת מטרות מסוימות שבהעדרו לא היו אפשריות. בניגוד לסוגי הון אחרים, הון חברתי קיים בקשרים בין השחקנים ולא בשחקנים עצמם.

דוגמאות:

  1. סוחרי יהלומים יהודים בברוקלין: במשא ומתן בעת מכירה, סוחר אחד יכול להעביר לשני שק יהלומים לבדיקה ללא הבטחה פורמלית שלא יחליף אבנים במזויפות או יגנוב אותן. הסחורה בשווי  מאות אלפי דולרים. החלפה חופשית היא חשובה לתפקוד היעיל של השוק. המבנה החברתי מתאפיין בקהילה מאוד סגורה של קשרי משפחה ותכיפות האינטראקציה. הם נישאים בתוך הקהילה והולכים לאותם בתי כנסת. לכן, אם חבר אחד היה גונב, הוא היה מאבד קשרי משפחה, קשרי דת וקהילה. חוזק הקשרים מאפשר טרנס-אקציות בה ניתנות לאמון נלקחת כמובנת מאליה.
  2. סטודנטים רדיקלים בדרום קוריאה: רדיקלים אלה נפגשים במעגלי למידה. כדי למנוע זיהוי, חברי קבוצות שונות לעולם לא נפגשים אלא מתקשרים דרך נציג ממונה. המעגלים מבוססים על היכרות מאותו בי”ס או עיר מוצא וכך מספקים קשרים מהם אח”כ נבנה בסיס להתנגדות מאורגנת.
  3. אם לילד שעברה מדטרויט לירושלים חשה בטוחה לתת לבנה בן ה-8 לקחת אוטובוס לבד או שילדיה בטוחים במשחק בפארק ציבורי ללא השגחתה, מה שלא היה אפשרי בדטרויט. ההבדל נובע מההון החברתי. בירושלים יש לה יותר ממנו. קבוצה עם אמון יכולה להשיג יותר מקבוצה ללא אמון.

צורות של הון חברתי:

1. מחויבות וציפיות (ואמון) במבנים חברתיים- אם A עושה משהו למען B ומאמין ש- B יחזיר לו בעתיד זה מבסס ציפייה ב-A ומחויבות ב-B . מחויבות זו יכולה להיתפס כאשראי שמחזיק A לביצוע על ידי B. אם A מחזיק מספר גדול של אשראי כאלה אז הם מהווים גוף אשראי גדול ש-A יכול לבקש לפדות אם יש צורך, אלא אם כן מתן האמון היה שגוי והחובות, האשראי, לא יפדה. במבנים חברתיים מסוימים אנשים בשני צידי הקשר עושים דברים אחד למען השני ולכן יש הרבה אשרי בשני צידי הקשר. נורמות אפקטיביות יכולות להוות צורה חזקה של הון חברתי. נורמות שמאפשרות ללכת לבד בלילה  מונעות פעילות של פושעים. נורמות חזקות יכולות להגביל גם פעילויות “סוטות” שהיו יכולות להיטיב עם כולם (קולמן לא מפרט נקודה זו).

מבנה חברתי היוצר הון חברתי:

כל קשרים חברתיים יוצרים איזושהי צורה של הון חברתי. שחקנים יוצרים קשרים באופן מכוון וממשיכים אותם כדי לספק לעצמם יתרונות. סוגים מסוימים של מבנים חשובים במיוחד ליצירת הון חברתי.

סגירות של רשת חברתית- נורמות נוצרות כנסיון להגביל השפעות חיצוניות חיצוניות שליליות או לעודד את החיוביות. במבנים פתוחים אי אפשר לכפות סנקציות כדי להגביל פעולות.

סגירות בין דורית: כוללת גם את ההורים וילדיהם ואת החברים של הילדים, והוריהם. תוצאת סגירות זו היא סנקציות אפקטיביות שיכולות להדריך התנהגות (של הילדים) ולעקוב אחריה. כך לכל הון יש הון חברתי גדול יותר גם בנושאים הקשורים ללימודים וגם בנושאים אחרים.

שני סוגי יחסים:

  1. יחסי מולטי-פלקס: אנשים קשורים בכמה דרכים- שכנים, עובדים יחד, הורים עמיתים. מאפשר למשאבי קשר אחד (למשל כשכנים) לשמש כמשאבי הקשרים האחרים (למשל כהורים).
  2. יחסי סימ-פלקס: אנשים קשורים רק באת מהדרכים (רק שכנים, או רק עובדים יחד וכו’).

הון חברתי ביצירת הון אנושי:

השפעה חשובה של הון חברתי היא ביצירת הון אנושי בדור הבא (בילדים).

א. הון חברתי בתוך המשפחה: למשפחה הון כלכלי, הון אנושי והון חברתי. אולם קולמן מדגיש את חשיבות ההון החברתי. לדוגמא:

  1. אביו של ג’ון סטיוארט מיל (גם האב וגם הבן היו פילוסופים חשובים) לימד אותו לטינית ודן עמו בכתבי פילוסופים בגיל ששאר הילדים עוד לא הולכים לבי”ס. מבלי להתייחס ליכולות התורשתיות של מיל, ההשקעה של האב בבן היא משמעותית.
  2. הורים רוכשים שני ספרי לימוד מכל סוג. לא רק לילדיהם אלא גם לעצמם כדי ללמוד את החומר שלילדיהם לומדים על מנת שיוכלו לעזור בשיעורי בית וכדומה.

הון אנושי אינו רלוונטי אם הורים אינם חלק חשוב בחיי ילדיהם  ואם ההון האנושי שלהם מושקע מחוץ למשפחה. קולמן בדק השפעה של משתנים מתוך המשפחה על נשירה של תלמידי תיכון: הוא מצא קשר שלילי בין מספר ההורים (אחד או שניים) לאחוז הנשירה. גם ציפיות ההורים מהילד להמשך לימודים במכללה היו בקשר שלילי עם הנשירה, וכן מספר האחים הנוספים של אותו ילד היה בקשר חיובי עם נשירה (ככל שיש יותר אחים נוספים הסבירות שינשור עולה).

ב. הון חברתי מחוץ למשפחה: במחקר על בתי ספר מסוגים שונים מצא שתלמידי בתי ספר פרטיים קתולים נושרים מהלימודים פחות מתלמידי בתי ספר פרטיים לא קתולים. קולמן מסביר זאת בכך שהראשונים מוקפים בקהילה שמבוססת על התארגנות דתית. יש קהילה עם סגירות בין דורית בין המשפחות (יחסי מולטי-פלקס). בבתי ספר לא דתיים אין קשר בין משפחות הילדים ולכן אין הרבה הון חברתי. בנוסף, הוא בדק בתי ספר ציבוריים ושם אחוז הנשירה גדול עוד יותר, משום שיש עוד פחות קשר בין המשפחות (אם בכלל) כלומר פחות הון חברתי

קולמן מוסיף שאדם יכול להחליט להעתיק את מקום מגוריו לטובת עבודתו, והדבר יראה לו רציונלי לחלוטין כי הוא ירוויח הון כלכלי. אולם יש לשים לב כי חברי הקהילה שלו יאבדו את ההון החברתי שהיה טמון בקשר עמו. קולמן מסביר שאפילו כאשר מבקשים טובה ממישהו ויוצרים מחויבות עוזרים לאדם ממנו ביקשנו טוב כי אנו מרחיבים עבורו את מאגר האנשים ממנו הוא יכול לבקש טובות. לעיתים לא נוצר הון כי אנשים לא מבינים את חשיבות ומתרכזים ביצירת הון אנושי וכלכלי. זאת מפני שמי שיוצר את ההון החברתי מרוויחים רק חלק מהיתרונות שלו (אחרים בקשר מרוויחים את שאר היתרונות) וזה מוביל להשקעה פחותה מדי ביצירת הון חברתי.

סיכום מאמר: העיר הגדולה וחיי הנפש- גיאורג זימל

מתוך: סיכומי מאמרים בסוציולוגיה

סיכומי מאמרים קלאסיים

זימל גיאורג, 2004. “העיר הגדולה וחיי הנפש”, עמ’ 23-40. בתוך זימל, פארק ווירת’, אורבניזם: הסוציולוגיה של העיר המודרנית. תל אביב: רסלינג.

 

על פי גיאורג זימל במאמרו הקלאסי “העיר הגדולה וחיי הנפש” מקור הבעיות של החיים המודרניים נעוץ בשאיפתו של האדם להגן על עצמו, על ייחודו ועצמאותו, מפני כוחות חיצוניים כמו היסטוריה, מורשת ותרבות. המאה ה-19 קראה לאדם לטפח את הישגיו בעזרת חלוקת עבודה, אך ההגשמה העצמית אפשרית רק בעזרת הזולת. העיר הגדולה אשר מספקת גירויים באופן תדיר  מאפשרת להבין את האופי האינטלקטואלי של הנפש בעיר הגדולה לעומתה בכפר או בעיר קטנה (אופי המאופיין ברגשיות וקרבה). הטיפוס העירוני לובש צורות שונות, הוא יוצר לו הגנה מפני הפחד של העקירה. הוא מגיב לגירויים חיצוניים לא באמצעות הרגש, אלא באמצעות התבונה. העיר מאופיינת בכלכלת כספים, בחליפין נרחב ובשלטון התבונה. המשותף להם הוא הצדק הפורמלי, הענייניות והקשיחות שבטיפול בבני אדם או דברים אחרים. האדם העירוני הטהור, כלומר התבוני הטהור אינו מתרגש או מתייחס למה שהוא אישי כיוון שהוא פועל מהתבונה. היחסים הרגשיים מבוססים על ייחודו של האדם, ואילו היחסים התבוניים מתייחסים לאדם כאילו הוא חסר ערך בפני עצמו, מספר, משהו הניתן למדידה רק בהישגיו.  כך נוהג בן העיר הגדולה באנשי הרשת החברתית שלו, זאת בניגוד לאנשים מהמעגל הקרוב אליו אשר אותם הוא מכיר יותר ולכן מתייחס אליהם באופן רגשי יותר. מנקודת מבט פסיכולוגית – כלכלית הייצור בעיר הגדולה מתבצע עבור השוק, אין קשר בין היצרן ללקוח (בשונה מבחברה פרימיטיבית). מכאן שהאנטרס שלשני הצדדים מחושה, אגואיסטי ולא אישי. צורת החיים בעיר הגדולה אפשרה את יחסי החליפין.

    על פי זימל חיי העיר הגדולה, על המורכבות של היחסים בה, מחייבים דייקנות מוחלטת של זמן אובייקטיבי. הדייקנות הזו משפיעה על אורח החיים ומוציאים מתוכם תכונות ודחפים אי רציונליים ואינסטנקטיביים. זימל טוען כי אין תכונה המאפיינת יותר את העיר הגולה יותר מאשר האדישות. זרם הגירויים המאפיין את העיר באופן בלתי פוסק מביא את האדם למצב בו הוא כבר לא יכול להגיב להם, זו האדישות. האדישות מביאה לא לחוסר קליטה, אלא לכך שהדברים נתפסים כחסרי ערך, או ללא ערך שראוי להעדיפו על פני אחר. קביעת ערך הדברים בכסף הופכת אתם לבעלי אותו משקל ומוציאה מהם את ייחודם, את ערכם ואת היותם בלתי ניתנים להשוואה. היחס לדברים הופך להיות כספי, ולא בלעדי לדבר עצמו. הימנעות מתגובה לגירויים היא דרכו של האדם החי בעיר הגדולה לשמור על עצמו . אילו היה יחסו של בן העיר הגדולה לזולתו, לא יחס של הסתייגות, אלא יחס המפיק תגובות פנימיות כמו ביחס של אנשים קרובים המכירים היטב (כמו בכפר או עיר קטנה) היה האדם נקלע למצב נפשי קשה. הסתייגות זו גורמת לאנשים לא להכיר את סביבתם וגורמת להם להיראות קרים וחסרי רגש.

    העיר הגדולה מעניקה לפרט גם חירות אישית שאין במסגרות חברתיות אחרות. בשלב מוקדם של התפתחות חברתית מופיעים מעגלים חברתיים קטנים, כמו משפחה, קהילה ואף מפלגה. לקבוצות אלו אין היכולת להעניק לפרט בהן חירות ואפשרות להתפתחות אישית. הקבוצות הללו, במידה והן גדלות מבחינת מרחב, כמות אנשים ומשמעותה כך האחדות וגבולותיה מתרופפים כתוצאה מיחסי חליפין ומגעים שונים. החופש של האדם בעיר אינו מתבטא דווקא בחיי הרגש שלו, שכן אדם בעיר הגדולה גם אם הוא חופשי ממגבלות עלול להרגיש בודד ונטוש.

    זימל טוען כי העיר הגדולה יוצרת את התנאים לחלוקת העבודה. המאבק בעיר הוא לא על מזון, אלא על רווח הניתן מידי אדם ולא מידי הטבע.

    המאה ה-18 מצאה את האדם כבול למסגרות שהפכו חסרי משמעות עבורו. הגבלת החופש יצרה אי שוויון. במקביל לאידיאל הליבראלי (חירות, שוויון, חופש תנועה) ביקשו היחידים להיבדל זה מזה. האדם האוניברסלי אינו במרכז, אלא ייחודו וחוסר היכולת להחליפו באחר. לפי זימל ב”העיר הגדולה וחיי הנפש” תפקידה של העיר הגדולה הוא להוות זירה למחלוקות.

סיכום מאמר: אמיל דורקהיים – התאבדות כתופעה חברתית

מתוך: סיכומי מאמרים בסוציולוגיה

סיכומי מאמרים קלאסיים

דורקהיים, אמיל, 2002 [1897]. ההתאבדות. תל אביב: נמרוד. לקריאה, עמ’ 165-180, חלק שלישי, “התאבדות כתופעה חברתית”, פרק ראשון (“היסוד החברתי של ההתאבדות”).

 

הפרק “התאבדות כתופעה חברתית” מתוך ספרו ‘התאבדות’ של אמיל דורקהיים דן בעיקר בכך שהדרך להסביר את המספר קבוע של התאבדויות בשנה לכל חברה היא, ע”י מונחים סוציולוגים חברתיים, ע”י המבנה הערכי של החברה. במשך כל הפרק מעלה דורקהיים טענות סותרות לזו ומפריך אותן (פופר היה גאה בו).

דורקהיים טוען  שעל אף שתופעת ההתאבדות נראית כמעשה אינדיבידואלי המושפע מנסיבות אישיות לא כך הדבר. מספר ההתאבדויות בחברה יותר יציב משיעורי התמותה. כמו כן המתאבדים הם מיעוט קטן הפזור בחברה ללא קשר בניהם. על אף תחלופת האנשים בחברה (לידה ומוות)I שיעור המתאבדים נשאר קבוע כל עוד החברה איננה משתנה. מכאן נובע כי התאבדות איננה תופעה אישית אלא חברתית התלויה במבנה הערכי של החברה וברמת הלכידות בה. משתנים אלו (ערכים ולכידות) מסבירים את השוני בין חברות והאחידות בתוך החברה, ואת שיעורי ההתאבדות השונים בכל חברה.

דורקהיים טוען שפעולות משותפות של יחידים יוצרות קיום מסוג חדש. תודעת היחידים מתלכדת לתודעה קולקטיבית השונה משל יחיד ספציפי. החברה אינה זהה מבחינה איכותית לסך חלקיה, אלא שילוב שלהן השונה מהחוויה הפרטית. ניתוח מפורט של מצבים שונים (מצבי הכרה) לא יכול להסביר איך נוצרות אמונות ומנהגים (דורקהיים טוען שהן לא מתפתחות כתוצאה מניסיון). דוגמת; אמונה מונותיאיסטית. הדבר נכון לגבי כל תחומים אחרים כמו משפט מוסר מוסדות פוליטיים וכל היבט אחר של חיים קולקטיבים.  החברה עשויה מיחידים, אך הם בעלי תודעה קולקטיבית[1] משותפת הפועלת אליהם מבחוץ ושפיעה על הפרטים הכי אינטימיים בחיים – התאבדות. החברה ‘גדולה’ מהאדם ונשארת אחריו. דורקהיים נותן כדוגמא את המוסר, וטען שהאדם איננו מוסרי במיוחד וזוהי החברה שמשפיעה עליו מבחוץ לנהוג במוסריות, על פי ערכיה, מצפון קולקטיבי. החברה היא כוח קולקטיבי החזק מכוחו של האינדיבידואל. אמונה או מנהג חברתי יכולים באופן בלתי תלוי בביטויים האינדיבידואלים שלהם ( החברה לא).

לפי דורקהיים כל רעיון מוסרי מורכב מאגואיזם, אלטרואיזם, ומידה מסוימת של אנומיה[2]. החיים החברתיים מבוססים על ההנחה כי ליחיד יש אישיות מסוימת שהוא מוכן לוותר עליה אם הקהילה תדרוש זאת. 3 הזרמים שהוזכרו נמצאים בכל עם ומשפיעות על האדם. כאשר אחד גובר על האחרים אדם נוטה לבצע התאבדות. ככל שהזרם חזק יותר השפעתו על מעשה ההתאבדות תהיה חזקה יותר. כוחו של הזרם תלוי ב3 גורמים: -אופי היחידים המרכיבים את החברה. – אופי הארגון החברתי. –משברים המשפיעים על תיפקוד החיים הקולקטיבים בלי לשנות את המבנה. תכונות ממלאות תפקיד, יכולות להשפיע, רק אם הן נמצאות בכל היחידים, כלליות.

דורקהיים טוען כי התנאים החברתיים שבהם תלוי מספר מקרי ההתאבדות הם היחידים שיכולים להשתנות. זאת הסיבה לכך שמספר מקרי ההתאבדות נשאר יציב, כל עוד החברה אינה משתנה. החברה מעצבת את היחיד עפ”י דמותה שלה. ועל כן הכוח הקולקטיבי דוחף אנשים לשים קץ לחייהם.

לסיכום התאבדות על פי דורקהיים היא תוצאה של החברה ערכיה ולכידותה. השוני בין חברות הוא במספר התאבדויות. חברה איננה נוטה לשינוי ועל כן מספר מקרי התאבדות נשאר קבוע.



[1] את התודעה המשותפת רוכש כל אדם בתהליך החיברות שלו כמובן.

[2] כמו 3 סוגי התאבדויות שמציע דורקהיים.

סיכום מאמר: לידתו של פולחן האמהות- אן הולט

מתוך: סיכומי מאמרים בסוציולוגיה

סיכומי מאמרים במגדר ופמיניזם

1.ישנה דילמה לגבי האמהות- על פני השטח אישה יכולה להיות רציונאלית  מאוד לגבי ההחלטות שהיא מקבלת כאם עובדת, אך בתוך תוכה היא מרגישה רגשי אשם כבדים על כך שאיננה מקריבה את עצמה למען בנה.לפעמים נדמה כי לנשים אין זכות ללדת ילדים- וגם  להגשים את השאיפות האישיות שלהן. ישנה הרגשת אשם אימהית שנחשפת על עצב קולקטיבי רגיש-מדעו כל האמהות חשבות מחוייבות עמוקה להיות אמהות המספקות את כל צרכיהם וכל מאוויהם של ילדיהם? ההסבר לכך טמון במורשת- הרוב ירשו את פולחן האמהות העצום והחזק ביותר שראה העולם.

2.ההתבייתות יתר של אמריקה שלאחר מלחמת העולם השנייה הולידה את אידיאל האמהות השלמה. אידיאל זה טבוע עמוק בנשים האמריקניות המודרניות ורודף את תודעתן. ניתן לראות באמהות נוסח שנות החמישים את אמת המידה שעל פיה יש לשפוט את ביצועיהן כאמהות. אולם עם האופנות המשתנות, והתפשטותה של הגישה הפסיכואנליטית החדשה בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה נתקדש גידול הילדים כעניין שבאחריות הבלעדית של האמהות.לאחר המלחמה קם דור חדש של מומחים לגידול ילדים אשר עודדו את האמהות ליטול עליהן את מלוא האחריות להתפתחותו הפסיכולוגית וההכרתית של הילד ולעצב את אופיו הכולל או את הפוטנציאל הגלום בו.

שיעורים גבוהים של תמותת תינוקות הולידו עמדה מנותקת בקרב הורים בתקופה הטרום-מודרנית,הרי שגישה מסויגת זו קיבלה עידוד מכוח אורחות החברה והכלכלה של הימים ההם.

3.לבני מעמד הפועלים במאות השמונה עשרה והתשע עשרה היה הטיפול בילדים בהכרח עיסוק צדדי, מפני שאמהות נאלצו לעסוק בפעילות יצרנית מאומצת וציפו מן הילדים שיפשילו שרוולים ומכל מקום לא יפריעו.- ילדים רבים נשלחו לעבוד בבית החרושת.

4.עם תחילת התקופה המודרנית אנו עדים לשינוי דרמתי ביחס לילדים, מומחים בשטח גידול הילדים פרסמו ספרים לגידול ילדים, ספרים שמראים  כי אמהות המראות אהבה יתרה לילדיהן עלולות לעכב את התפתחותם ולהעמיס עליהם ערכים מיושנים וקשרים מלחיצים אל הבית, דגש על פיתוח עצמאותו של הילד.

5. בשנים שלאחר המלחמה נעשה גידול ילדים עיסוק תובעני הרבה יותר. ההתפתחות הפסיכולוגית והדגש על פרויד ,קנאת הפין,פחד הסירוס, והקונפליקט האדיפלי,היו קרני המזבח שבהם נאחז הדור שלאחר המלחמה של המומחים לגידול ילדים. התאוריה של פי’אזה בדבר צמיחה הכרתית,אשר חילקה את תקופת הילדות לשלבי התפתחות מוגדרים. המומחים לגידול ילדים בתקופה שלאחר המלחמה עשו שימוש ולא מעט לרעה בתפיסת ההתפתחות בשלבים . הטענה הרווחות הייתה שילדים רכים ניחנו בפוטנציאל בלתי מוגבל ללמוד.” הם יכולים ללמוד לדבר שפות רבות,לקרוא בשטף את הלשונות המסובכות ביותר ולעשות חישובים מתמטיים במהירות, לשחות,לרכוב, לצייר בשמן ולנגן בכינור וכל זה עד גיל שנתיים או שלוש ואולם רק בתנאי שהאם תעניק להם די אהבה,חדווה וכבוד ותאמנם כראוי. דיבור על הפקת “תינוקות משובחים” ילד כמחשב שיש להכניס תשומה בו ככל המוקדם וכך הקליטה של המידע תהיה קלה יותר.האמנם מצופה מאם שלא תעשה בחייה שום דבר אחר אלא תייחס את כל כולה למיצוי הפוטנציאל של ילדה? טכניקות של מומחים וגאונים באמריקה, נותנת את הרושם כי הם העמיסו על האמהות האמריקאיות מטען כבד נוסף של רגשי אדם ותסכול אמהיים- דרך תאוריות של גאונים שונים הוטל בעצמם עול כבד הגוזל זמן על האם האמריקנית המודרנית. הייתה הגעה לכל שכבות הציבור ברעיונות אלו שהאם אחראית להתפתחותו התקינה של ילדה גם באמצעות מחלקה ממשלתית הקרויה “לשכת הילד” שהחלה לפרסם חוברת הדרכה עוד ב 1914.

6.במשך שלושים שנים מאז , חוקר בשם ספוק, הראה שילדיהן של אמהות עובדות עלולים לסבול מהזנחה ולהסוות סימני אי-הסתגלות. מדינות רבות למרות התמורות הגדולות שחלו בחברה ובכלכלה העולמית מאז שנות החמישים, המדריכים לגידול ילדים עדיין מושתתים על ההנחות והמרשמים של העולם שלאחר המלחמה, הספרות העממית עדיין רואה באם העובדת אישה סוטה.

7.היכן עומדת אמריקה בהשוואה למדינות מתועשות אחרות במערב אירופה בכל האמור בפולחן האמהות שלאחר המלחמה? במדינות אירופה אירופאיות רבות אפשר להבחין בתזוזה דומה באופנות גידול הילדים מקו המשמעת ולוח הזמנים הנוקשה של שנות העשרים והשלושים להדגשת הפסיכולוגיה ההתפתחותית שאפיינה את התקופה שלאחר המלחמה. באירופה ואמריקה הביאה מגמה זו ליתר מעורבות של האם בגידול הילד. אלא שבאירופה נסתמנו גם מגמות מנוגדות כבדות משקל,אשר מנעו את התפתחותו של פולחן האמהות:

א. שלא כבאמריקה,רוב מדינות אירופה לא התנסו בגל ילודה גואה לאחר המלחמה,מדינות אירופה נאלצו להתמודד מוקדם הרבה יותר עם בעיות של חופשת-לידה וטיפול חילופי, והאמהות לא עמסו על שכמן חובות כה רבות.

ב.מאז ומעולם נהגה אמריקה להעמיד את הילד במרכז יותר מאשר אירופה. ומשום כך נוצרה בה בדרך הטבע הקרקע הפורייה ביותר לפולחן האמהות. ילדים היו יקרי מציאות ועל כן נחשבו מאוד בארץ שהתאפיינה זמן רב במיעוט אוכלוסין:כן יש באירופה הערכה עמוקה לפרט ולחשיבותו אכן “האירופים סברו תמיד,כי הורים אמריקאים מייחדים תשומת לב רבה מדי לצורכי ילדיהם ותשומת לב מעטה מדי לצרכים הסוציאליסטים של המבוגרים.

ג. בקרב הורים אמריקאים יש מגמה ברורה להחשיב את הילד לפחות כמו את עצמם-ואולי אף יותר מעצמם.

ישנה צייפיה לניידות כלפי מעלה המשתלבת עם עוד שתי תכונות אמריקאיות במובהק: ניידות גיאוגרפית והעדר מבנה מעמד מגובש. הגירה המונית ועקירה תכופה למקומות אחרים גורמות לכך  שהורים אמריקאים מגדלים את ילדיהם במרחק מאות קילומטרים מקרובי משפחתם ובסביבה חברתית-כלכלית השונה בתכלית מסביבת מגורי הוריהם, לפיכך הם נוטים הרבה יותר מאחרים לפנות ליועצים מקצועיים,לספרים ולתיאוריות אופנתיות חדשות ולהסתייע בהם.

בעוד שמדיניותן של הממשלות האמריקניות אחרי המלחמה בנושא הטיפול בילדים הושפעה עמוקות מחשיבותם של ה”מומחים” בתחום,באירופה שררה אווירה שונה לחלוטין בקביעת המדיניות בנושא זה.בסוף שנות ה-40 הייתה יוזמה של פעוטונים מסובסדים והורחבה רשת גני- הילדים. מטרותיה המפורשות של מדיניות תמיכה זו במשפחה  הייתה לאפשר לאמהות לבחור בין ישיבה בבית לעבודה מחוצה לו. לעומת זאת במדיניות האמריקנית אחרי המלחמה עוברת ההשקפה כי על הנשים לשבת בבית ולטפל בילדיהן.התרבות האמריקנית בשנות ה- 50 נראית בכמה מהיבטיה  מוזרה ומרוחקת. פולחן האמהות באמריקה שריר וקיים עד היום הזה:אמות-המידה בארצות-הברית נקבעות,עדיין על ידי “האהבה החונקת” של שנות ה-50. דימויי האם השלמה ורבת החסד עדיין חזקים די הצורך לצייד את הנשים האמריקניות בעובדות בחבית בלא תחתית של רגשי אשמה אמהיים. המסר העיקרי לא השתנה- על האמהות להתמסר לילדן בשלוש השנים הראשונות לחייו. “יש להחליף את שמות המדריכים לגידול ילדים ולקרוא להם ספרי לימוד לאילוף אמהות” עצותיהם  של ה”מומחים” לגידול ילדים הן חסרות אחריות ומנוגדות לצורכי העולם המודרני, הן חברות אחריות משום שאין שום ראיות המאששות את הדעה הגורסת שטכניקות עתירות אמהות הן הדרך הטובה היחידה לגל ילדים. והן מנוגדות לצרכים-משום שהן בולמות את עיצובה של מדיניות הגיונית לטיפול בילד, בייחוד באמריקה.הייתה רתיעה של תנועת הנשים מלהתמודד עם האמהות שיצרה חלל ריק במדיניות הציבורית, אשר נתמלא בידי שוחרי המסורת, הייתה השפעה חזקה של שנות ה-50 על הדמיון האמריקאי, אין תמיכה של המדינה מבחינת מעונות יום ,מדיניות המשפחה באמריקה היא נחלתם של שומרי חומות נוסטלגיים.

ראה גם: מגדר ומשפחה

סיכום מאמר: אלה שוחט-זיכרונות אסורים והרהורים גלותיים: קולומבוס,פלסטין ויהודים ערבים

מתוך: סיכומי מאמרים בסוציולוגיה

סיכומי מאמרים בחברה הישראלית

הגלייתה של ההיסטוריה

בבתי הכנסת של יהודי ארצות האסלם נפרץ היה הנוהג לפיו הוטמנו בשלמותם או בחלקיהם כתבי קודש,מסמכים ותעודות חולין שיצאו מכלל שימוש בחדר מיוחד בבית הכנסת כדי שבעתיד יובאו לקבורה בטקס מלא.הגניזה לא תפקדה כארכיון במובנה המקובל של המילה ,אולם הערמות הצפופות של הכתבים שנצברו בה בשנים רבות הפכו אותה לארכיון. מיקומה האסטרטגי של מצריים הפך אותה למושא התעניינותן של מעצמות האימפריה, למוקד משיכה קולוניאלי.”אגיפטומניה”-ידיעת מצריים העתיקה התבסס על סמך מושגי ידע, רעיון ההצלה של מצריים העתיקה מההזנחה שבה היא הייתה שרויה.תהליך ריקונה של הגניזה מכל תכולתה נסתיים על סף מלחמת העולם הראשונה. במחשבת ההשכלה שדגלה ברעיון הקדמה והמדע, שהייתה אירופוצנטרית לא הוטל ספק בלגיטימיות של ארכיולוגים וסוחרי עתיקות לעקור ממקומם פפירוסים ,מצבות או מומיות.עקירתם נתפסה כפעולת גבורה המגשימה את ערכי ההומניזם והאוניברסליזם-אלו אינם מבינים את ערך האוצרות שביידיהם.  אם כך ,יהודים אירופאים(בריטים) ויהודים ערבים (מצרים) ניצבו כיריבים משני צדי המתרס של הכיבוש הקולוניאלי. קרבתם של יהודי אירופה למעצמות הקולוניאליות אפשרה את נישולם של היהודים הערבים מנכסיהם התרבותיים עוד לפני כינונה של הציונות כפרוייקט לאומי אירופוצנטרי.  מומחי היהדות שארגנו את העתקת הגניזה החלו באופן סמלי את תהליך עקירתם של יהודי המזרח מנוף הגיאופוליטי, דרך עיינים אימפריאליות הביטו מומחים אלו בשאט נפש ביהודי מצריים. בזמן העברת הגניזה, תיארו  החוקרים היהודים מבריטניה את היהודים ממצרים במונחים קולוניאליסטים מובהקים כ “ילידים נבלים”- להבין את הפואנטה-  תרבות שאת קניינה מומחים ניכסו והפכו לאוצר מחקרי בבעלותם של מוסדות וגופים מערביים. הייתה הסוואה- לא היה באמת “גילוי גניזה” מושג ה,גילוי” שבשיח הקוליניאליסטי מעיד על  נקודת תצפית אירופאית ומסווה את המשמעות בפועל של תהליך ההיוודעות לגניזה לפיו המערב התוודע למה שכבר היה ידוע ליהודי המזרח.  גם האופן שבו מסופרים סיפורים בהקשר של נישול ארכיון הגניסה-מעיד על  אופן השיח הנתון לשינוי, על סמל הכול- מכונן תהליך של זיכרון לאומי היסטורי,שכרוך גם במחיר של מחיקתו של זיכרון היסטורי קודם. “גילוייה” ו “הצלתה” של הגניזה על ידי אירופאים מיידי יוצריה המצריים מעיד על מפנה דרמתי שחל ביחיסם שבין יהודי אירופה והמזרח בעת החדשה.

  1. 1.     לקראת גישה יחסותית לשאלות הזהות:

התאוריה הפוסט-קולוניאלית באקדמיה האנגלו-אמריקאית עוסקת במושגי ה”שונות והאחרות” בהקשר שמתעלם  בד”כ מהקשרים היסטוריים ותרבותיים ספציפים. “תיחום” ההתמחות ,העלמות מחיבורים ומהקשרים הקיימים בין היסטוריות וגאוגרפיות שונות. ישנן שתי גישות במאמר זה- א. גישה יחסותית ללימודים רב-תרבותיים, זו גישה שאינה ממדרת תקופות היסטוריות ואזורים גיאוגרפים לשטחי התמחות מתוחמים ומסודרים, ואינה מדברת על קהילות מבודדות, אלא “ביחס” לקהילות אחרות. גישה יחסותית(relational) איננה גישה של ב.יחסיות תרבותית (relativism)  - לפיה כל התרבויות נתפסות באופן יחסי כשוות. גישה יחסותית טוענת  למיקוד הדיון בעמדות או בפרספקטיבות היסטוריות השנויות במחלוקת, כאשר ליחסי הכוחות החברתיים והאי-שוויוניים יש תפקיד מרכזי בדיון.

הכוונה להדגיש שדווקא מדינות לאום שתחושת הזהות התרבותית והגיאוגרפית שלהן אינן מוצדקות,הן אלה שכפו באלימות אחידות לאומית. בכפייה זו, חוסמת מדינת הלאום הגדרות זהות קודמות ואוכפת מערך מחשבתי חדש הבא להסביר את הלאומיות שלה כטבעית- תהליך זה כפה הגדרות אזוריות ותרבותיות חדשות. הסכסוכים מ”בפנים”, בין מרכז הכוח לשוליים וקריאת התיגר מ”בחוץ” של חוצי הגבול השונים(פליטים,מסתננים, מהגרים,גולים) מערערים בהתמדה על יציבותו של רעיון הלאום, מאמר זה מנסה להציע אופן כתיבה שגם יחצה גבולות גיאוגרפיים,היסטוריים ודיסיציפלינארים ולא רק עוסק באלו החיים כחוצי גבולות או אלו שזהותם העכשווית התגבשה עקב הקולוניאליזם.כדי להדגים מודל של הגישה היחסותית לשאלות זהות, המיקוד הוא בזהות היהודית-ערבית כחלק ממארג של זהויות וביחס לזהויות אחרות וגם בהקשרים שונים לאורך ההיסטוריה. יש להבין זהות יהודית-ערבית בהתייחסויות לזהויות אחרות ובהקשר של קהילות שונות. ההתייחסות לזהויות שונות אלו חותרת נגד האופן ההרסני בו מציבה התפיסה האירופוצנטרית את המזרח נגד המערב או את הערבים נגד היהודים כניגודים והפכים. יש להבין את מורכבות השל הזהות היהודית-ערבית מאז ראשית הציונות מתוך התבוננות בזהויות מהן היא נותקה, ובאלו שאליהן היא חוברה- מתוך העמדתה ביחסה למכלול הזהויות האחרות ולא רק אלו היהודיות.

  1. 2.     ארועי הגירוש והגילוי : ייצורה של ה”עת החדשה”:המרה להראות איך השיח משתנה בדוגמת הגירוש והגילוי

ב 1492 התרחשו בו זמנית שני אירועים מרכזיים:המוסלמים הובסו ונסוגו מספרד ויהודיה גורשו,וגילוי אמריקה. ובאותה העת נכבש מה שמאוחר יותר נקרא” העולם החדש”. האירועים החגיגיים לציון יובל ה-500 למסעותיו של קולומבוס עוררו תגובות נזעמות. ו”גילוי אמריקה” – ארועים שהאירופוצנטריות שלהם לא עמדה לדיון- שני ארועים אלו לא קושרו יחדיו. המאמץ היהודי הממסדי לתפוס “טרמפ” על מיתוס הגילוי של אמריקה ולהשתחל למרכז הדיון הוא נסיון עלוב להיכנס לדפי ההיסטוריה הקולוניאליסטית של אמריקה ולהשתחל למרכז הדיון. טקסי הזיכרון של שני הצדדים שנערכו באמריקות,באירופה ובמזרח-התיכון ציינו את המאורעות(גירוש, וגילוי) בנפרד. ב 1992 נערכו ארועי ה”גילוי” ו ה”גירוש” בניתוק מוחלט. ב 1492- הם היו קשורים קשר עבות. המלחמה הספרדית-נוצרית  נגד המוסלמים ונגד היהודים הייתה מחוברת פוליטית,כלכלית ואידיאולוגית לאותו ממסד שאפשר את מסע האניות של קולומבוס . השיח על המוסלמים והיהודים שהתפתח בימי התפשטותה היבשתית של ספרד, חצה את האוקיינוס האטלנטי וחימש את הכובשים באידיולוגיה של “אנחנו מול הם” . כבר בימי קולומבוס, השיח הקולוניאליסטי והאוריינטליסטי היו שלובים זה בזה, והטענה היא (אלה שוחט) שהשיח הקולוניאליסטי האמריקאי כונן בחלקו  על ידי השיח האוריינטליטסי  וזה מצד עצמו עוצב והועצם על ידי השיח הקולוניאליסטי.  מה שהתרחש בפועל היה כיבושה של אמריקה, אשר במהרה הפך את אירופה לרבת עוצמה והזניק אותה לפריחה ושגשוג. הקולוניזציה של יבשות אמריה ואירופה, ניצול המחצבים שלהן ושעבוד תושביהן אפשרו את המודרניזציה באירופה. אידיולוגיית ה” ניקוי דם” שאפה לטיהור עצמי של אירופה. ביקשה לגרש מוסלמים ויהודים או להמיר את דתם בכפייה.

הטענה שהדמונולוגיה הנוצרית-אירופאית,שראתה ביהודים ובמוסלמים שדים ושטנים,בישרה את עידן הגזענות הקולוניאלית כלפי מגוון רחב של אוכלוסיות.נקודת מבט אירופוצנטרית רואה בכל ה”אחרים” שתוארו בדרגות שונות כ”צמאי דם” “קניבלים”. דוגמת הסרט המקסיקני ,הכהונה הקדושה” שבו תוארה עדות לטבח האינדיאנים ולקיחת אדמת.סוגיית המרות-הדת הכפויות ביבשת אמריקה והשעטנז התרבותי שהן יצרו קוראות תיגר על מוסדות יהודיים כמו גם על קתוליים. מוסדות אלו והאידיאולוגיה שהם מייצגים מונעים כל אפשרות לחיות בצורה מלאה ובריאה את השעטנז הזהותי.

הגדרת הזהות היהודית במושגים דיכוטומיים כמערב (בניגוד למזרח) החלה עוד עם תנועת ההשכלה .ובמיוחד מאז המאה ה-19 עם ראשית הציונות ובתפיסתה את רעיון המדינה היהודית כמייצגת לאומיות יהודית-אירופאית.

3.טראומת הביתור: “הארץ המובטחת” כגלות

רוב ארועי היובל החמש מאות ל”גירוש” עוצבו על סמך הנחות היסוד של ההיסטוריוגרפיה הציונית האירופוצנטרית. הם ציינו את גירוש יהודי ספרד כאפיזודה טרגית נוספת במסכת ההיסטוריה היהודית כרצופת רדיפות והשפלות. השיח הציוני שיבץ את ההיסטוריה האסלמית יהודית בתוך המערך של ההיסטוריה הנוצרית-יהודית. בכך הוא המעיט בחשיבות עריכת מחקרים השוואתים בין יהודי מזרח תיכון לבין מיעוטים דתיים ואתניים אחרים במזרח תיכון\צפון אפריקה. במקרה של יובל החמש מאות, הפרספקטיבה הציונית העדיפה להתמקד בקשריהם של יהודי-ספרד עם הנצרות על פני קשריהם עם האסלם הערבי, היא שרטטה מפות אירופוצנטריות המשייכות את היהודים והנוצרים למערב,ואת המוסלמים למזרח,והתעלמה מהעובדה שבעת הגירוש שגשגו קהילות יהודיות ברחבי צפון אפריקה והמזרח התיכון האסלמיים. ארועים אלו טשטשו את הקשרים התרבותיים ההדוקים בין היהודים בספרד לבין המוסלמים. ארועי ה”גירוש” גם כאשר העלו על נס את תורכיה ,הם הבליטו את המקלט התורכי, כלומר-הלאומי ולא את המקלט המוסלמי,כלומר-הדתי, שתורכיה העניקה ליהודים הספרדים.

ייחודיותה ושכיחותה של רדיפת היהודים בכל הדורות על פי הנוסח הציוני, הופכת את כל היהודים בכל הזמנים לקורבנות, במסגרת גישה זו נחטפים יהודי-האסלם מהמרחב הגאוגרפי היהודי-אסלמי שלהם המוכפף למרחב האירופאי-אשכנזי,מטרה של גיבוש עבר הגמוני-עם הנחת יסוד של לאומיות יהודית- שינה השתקה ונרטיב ששולט שגורם למניעה של הצגתן של היסטוריות יהודיות בתוך הקשריהן התרבותיים , הממסדיים והחברתיים שאינם בהכרח יהודיים.הכפפת ההיסטוריה של יהודי-המזרח אל תוך מסגרת יהודית כללית, יוצרת מרחב קיום “אוניברסלי” עבור היהדות. לטענת שוחט את ה”זהות היהודית” יש לנסח כזהות מקפית או זהות ממוקפת, כלומר זהות המושתת על יחסים בין תרבויות שונות המחוברות ביניהן על ידי סימן מקף-תרבויות יהודיות הינן תרבויות שעטנז.הפרדתו של הרכיב ה”יהודי” מהרכיב ה”מזרח תיכוני” של יהודי ארצות האסלם העניקה לגיטימציה מוסרית,לוגית וחוקית להפרדה ועקירה של קהילות מהעולם המוסלמי.וארגונם  וניסוח זהותם לפי דגמים ציוניים אירופו-ישראלים.גם את רעיון ה”קיבוץ גלויות” אפשר להגדיר כעקירה לעתים בכפיה של קהילות מגיאוגרפיות,שפות,תרבויות והיסטוריה במטרה ליצור לאום. שרטוט דיוקנו של הערבי-מוסלמי בדמות המדכא של יהודי-אירופה מטשטשת את עקבות הממדים הקולוניאלים שבציונות ומצדיקה את נישולה,גירושה ומחיקתה של היישות הפלסטינית.ישנה סתירה בשיח הציוני-  הפרדוקס הוא שהציונות שמה לה למטרה לסמן את סופה של הגלות  שיקפה אידיאולוגיה זו נטייה גאופוליטית המופנת כמעט אך ורק כלפי המערב, למרות שיהודי אירופה היו קורבנות של האוריינטליזם האנטישמי, הפכה הציונות באופן אירוני למוציאה לפועל של גישות אוריינטליסטיות כלפי המזרח בכללותו.

הציונות – כמה הדגשים:

א.     הציונות הציבה את עצמה כשלוחה אירופאית במזרח התיכון הנושאת את דגל הנאורות והקדמה, השיח הסוציאליסטי הומניסטי הסווה את הפער המעמדי שבין יהודי העולם הראשון לבין אלה מהעולם השלישי.

ב.     כבר מהעשור הראשון של המאה ה-20 נתפסו יהודי ארצות ערב ככוח עבודה זול שיוכל להחליף את הפלאחים הפלסטינים-כך התאפשרה רמיסת זכויותיהם של הפלאחים על האדמות שאותן עיבדו. הציונים תיאור את אנשי ארצות-ערב ככאלו שבאו ממקומות מפגרים ונחלשים.

ג.      הציונות השתקפה  כמי שתגאל את ארץ ישראל ואת יהודי-המזרח מיידי הערבים.

ד.     השיח הציוני המציא את היהדות כמערביות ופרש את מושגי המערב והמזרח כשני קטבים מנוגדים- היה חשש שמרחב זה יערער את ניסוחה של היהדות כמערבית

ה.    ה”יהודי הגלותי” היה חסר שורשים,נע מפה לשם נמצא כמי שחי “מחוץ להיסטוריה” כגואלו הגברי של היהודי הגלותי,דמות הצבר הופיעה בספרות העברית כשלילת דמות “היהודי הגלותי”  כל ביטוי חלש דמה לגלותי. הציונות ראתה את עצמה כמגלמת אידיאלים הלאומיים,האירופאים שמוגשמים מחוץ לאירופה-במזרח-וכמיישמת אותם על אותו עם שנודה מאירופה-היהודים. המזרח נתפס גם באופן דו ערכי  וזוהה עם “נחלשות” ו “פיגור” ומצד שני הוא סימל  את השיבה  למקורות גיאוגרפיים ולהתאחדות עם ההיסטוריה התנכ”ית. בניגוד ליהודי ה”גלותי” נטול השורשים,הערבי נמשל למי שהכה שורשים בארץ,דיוקנו של הערבי כדמות מקראית האדירה אותו כמושא לחיקוי עבור הנוער הציוני בפלסטין\ישראל

   פני הארץ “עוצבו מחדש, הנוכחות היהודית-עברית בבטן האדמה העניקה לגיטימציה מוסרית וחוקית לסילוקם של אלה על פני האדמה-הפלסטינים

4.צלקות החלוקה:

כדאי לבדוק את האופן בו מייצגת הציונות את פלסטין בהשוואה לסיפורי התיישבות קולוניאליסטים אחרים. פלסטין קשורה לנרטיב של “אמריקה”-שתחילתו עוד מימי קולומבוס-בכמה מובנים: השיח הלאומי הציוני עוכל טוב יותר בארה”ב,משום שהסכסוך הישראלי-פלסטיני בכללותו נוגע בכמה עצבים היסטוריים רגישים בתוך “אמריקה” עצמה. הנרטיב הציוני שהציג את שחרורם של היהודים מאירופה, חפף בצורות רבות את תפיסת ההיסטוריה של הפוריטנים. “אמריקה” קושרה סמלית לצו אלוהי על פיו מגשימים המתיישבים חזון תנכ”י. ה”עולם החדש” במזרח התיכון,כמו ה”עולם החדש” באמריקה,עסק ביצירת “אדם חדש”.דמות הצבר כאדם (יהודי-עברי)חדש במקבילה לדמות האמריקאי החדש שכונה על ידי מספר מבקרי ספרות אמריקאים “אדם אמריקאי”. לאבות טיפוס של “אדם” האמריקאי ושל הצבר הוענקה הזכות האלוהית המיוחדת לקרוא בשם לכול הסובב אותם. אולם המושגים “אדם” ו”צבר”-הדחיקו מספר עובדות מכריעות: ראשית, לפני הופעת “אדם” או ה”צבר” היו גם ציוויליזציות אחרות ב”ארץ המובטחת”-המתיישבים לא ממש פרקו מעליהם את מטענם התרבותי מה”עולם הישן”- כלומר גישתם ותפיסתם  האירופוצנטרית. דימויים כמו “קרקע בתולה” משמע אין לה בעלים לכן היא דומיינה כזמינה לביתוק והפרייה. אך הרי הקרקע שאליה הגיעו המתיישבים הייתה כבר מיושבת ופורייה והרי הניבה עבור העמים היליידים פרי- עובדה שלא מנעה מהכובשים לתארה כבתולה כ”טבע שטרם נגעו בו”. היחס הכפול לאדמה, יחס הקשור לאמביוולנטיות של הציונות כלפי ה”מזרח”-מצד אחד, כמרחב המסמן את המקורות היהודיים במזרח, ומצד שני כמרחב המסמן את הגשמת תרבות ה”מערב”. אותו תהליך היסטורי שנישל את הפלסטינים מרכושם ,מאדמותיהם ומזכויותיהם הפוליטיות-לאומיות היה קשור בחבל טבורו לתהליך שהביא לעקירתם של ערבים-יהודים מרכושם. יהודי ארצות ערב נקלעו לסיטואציה בה לא הורשו לטפח את זיכרונות השתייכותם לארצות שמעבר לנהר הירדן.העובדה שאיש מקרב הפלסטינים והיהודים בארצות ערב לא נשאל אם ברצונו להיות מוחלף מצביעה על סיפור טיפוסי נוסף בהיסטוריה של תכנית-החלוקה הקולוניאלית.נוצר מצב בו התערער עולם המושגים של היהודים-ערבים:רובם היו נתונים בטשטוש ובדיס-אוריינטציה לגבי משמעותם המדוייקת של אותם תהליכים סוערים שהם ניצבו במרכזם.

מתוך נק’ המבט הציונית,הייתה חשיבות מכרעת למחיקתו של המימד הערבי אצל יהודי המזרח, משום שמזרחיותם\ערביותם הטילה ספק בהגדרותיו ובגבולותיו של הפרוייקט הלאומי והאירופו-ישראלי, הקשר התרבותי העמוק אותו חלקו יהודי המזרח עם העולם המוסלמי-ערבי איים מלכתחילה על הציונות כמייצגת של לאום יהודי אחיד. מתוך חשש מפני פלישת המזרח אל המערב,ניסה הממסד הישראלי לדכא את מזרחיותם של יהודי ערב והאיסלם כחלק מהמאמץ להפיכת הלאום הישראלי למערבי ולסימון גבולות זהות ברורים בין יהודים כמערביים וערבים כמזרחיים.

ה”אוסטיודן”– יהודי המזרח. מאז פגישתה  בפעם הראשונה של יהודים מזרחיים בפלסטין הביעה הציונות סלידה מהם.הממסד הישראלי ניסה באופן שיטתי לבער את מזרחיותם של היהודים ה”אחרים” בדרכים שונות,כמו למשל: על ידי דחיקת ההיסטוריה שלהם לשוליים בתוכניות הלימודים, או על ידי הפיכתן של התרבות המזרחית ופעולות המחאה הפוליטיות המזרחיות לבלתי נראות בתקשורת.

5. המצאת המזרחים :אל מעבר ללאומי

שני דורות מאז העקירה מארצות ערב,ובגלל הסכסוך המתמיד עם ישראל,הפך  הערבי –היהודי ליישות בעייתית גם בשיח הלאומי-הערבי.במקרה המזרחי,חוסר הנכונות לראות את הסממנים הערביים הוא בעייתי משום שהמזרחיים עדיין מצויים במרחב הגאוגרפי המזרח-תיכוני ולא ביבשת אחרת. עם הופעת הקולוניאליזם והלאומיות באזור,החל תהליך שונה. יהודיות וערביות נוסחו כתפיסות לאומיות במושגים היסטוריים חדשים. במאבקים לסיום הכיבוש הקולוניאלי ,אוכלוסיות העולם השלישי הגדירו את עצמן על הבמה הבין לאומית באופן שמתמצע אל הגדרות אידיולוגיות אירופוצנטריות לפיהן לאום הוא יחידה הומוגנית אחידה. מה שהפך את סיפורם של היהודים-הערבים למסובך יותר מאשר של מיעוטים אחרים בעולם המוסלמי-ערבי,היה עליית כוחה של תנועה לאומית אחרת-הציונות-שטבעה מעמד יהודי מקיף והגדירה זהות יהודית.הנוקשות של שני לאומים אלו הציבה את היהודים-העברים במסגרת של שני נרטיבים מנוגדים אשר לא היו מסוגלים להכיל את הסתירות שזה עתה הומצאו.השיח הערבי-לאומי,ללא ביקורת עצמית מוחק את הנסיבות ההיסטוריות שיצרו את הפליטים-היהודים-ערבים ואת אחריותו ביצירתם, הוא גם מתכחש לאפשרות של קיומה של זהות יהודית-ערבית בתוך המסגרת של מדינת ישראל.

בהקשר זה, אין זה מפתיע שסיפור הגניזה הוא הערת שוליים בתרבות המצרית. הגניזה כעדות לתרבות יהודית-ערבית הפכה לקורבן של שכחה בה לוקה התרבות הערבית העכשווית. שכחה זו הזינה הן את הסירוב הערבי והן הישראלי לקבל את הישות ההיברידית,היהודית-ערבית.

חקר הגניזה עצמו עוצב בהקשר של עידן ההשכלה האירופאי והלאומיות הציונית שראתה ביהודי הלבאנט כ”אחרים”.במסגרת יחסי כוח לא שוויוניים אלו, הייתה זו עבודתם של חוקרים אירופו-יהודים שהעניקה משמעות ותכלית לאומית לקולוניזציה של הגניזה. יוצרי הגניזה עצמם,היהודים-הערבים העקורים מצאו את עצמם ואת ילדיהם שנים מאוחר יותר בישראל בתוך מערכת חינוך ממלכתית לומדים את תולדות העם היהודי ללא הקדשה רבה להיסטוריה שלהם.

לסיכום: כדי לעמוד על מורכבותה של הזהות היהודית-ערבית יש להפעיל מסגרת מחקר בין תחומית.תוך שבירת הגבולות שהציבו הנרטיבים הלאומיים. בישראל המונח “מזרחים” מלבד היותו מסמן של זהות כמכנה משותף של מוצא ומיקום במערך החברתי-הוא גם מזמן של שיח ביקורתי. מושג המזרחיות מצביע על יישות היברידית שנוצרה כתוצאה מהעקירה מארצות –ערב ומהאסלם וכן מתוך וביחס לציונות. בכוחה של בחינה ביקורתית של השיח הלאומי לפתוח מרחב תרבותי לזכרונות אסורים ולהרהורים גלותיים.

סיכומי מאמרים במגדר ופמיניזם

כאן תמצאו אסופת סיכומים ותקצירים של מאמרים העוסקים בנושאי מגדר ופמיניזם מזוויות שונות החל מסוציולוגיה, דרך תקשורת ועד פילוסופיה ותיאוריה ביקורתית. בכל סיכום מאמר תמצאו קישורים לנושאים רלוונטיים נוספים.

מרים ג’ונסון – אמהות חזקות – רעיות חלשות: החיפוש אחר שוויון מגדרי

בטי פרידן  - הבעיה שאין לה שם

אחיות: סולידאריות פוליטית בין נשים /בל הוקס

עקרת בית והחשבונאות הלאומית / ננסי פולברה

ארלי ראסלי הוכשילד / הלב המנוהל: המסחור של הרגשות האנושיים

פטרישיה היל קולינס / חשיבה פמיניסטית שחורה

האוטופיה הרומנטית \ אווה אילוז

אווה אילוז/ “כשהרומנטיקה יצאה לשוק”

ויצמן \ סוציאליזציה של תפקידים מגדריים בספרי תמונות לתלמידי גן

המגדור בשוק העבודה- דפנה יזרעאלי

זהויות במדים \ אורנה ששון-לוי

האם אישה לגבר היא כטבע לתרבות – שרי אורטנר 

“המין השני: עובדות ומיתוסים” – סימון דה בובואר

אזרחות ואמהות: מעמדן של הנשים בישראל – ניצה ברקוביץ’

סיכום מאמר: מגדור בשירות הצבאי בצה”ל – דפנה יזרעאלי

חתרנות בתוך דיכוי : כינון זהויות מגדריות של חיילות בתפקידים גבריים – אורנה ששון לוי

 מגדור בשוק העבודה – דפנה יזרעאלי -

 על עקרת הבית והחשבונאות הלאומית – ניצה ברקוביץ’ -

 מי מרוויח ממדינת הרווחה – אסתר הרצוג -

“אחראית”, מחויבת” “ונבונה”, כינון נשיות ישראלית בוועדות להפסקת הריון – דלילה אמיר

בניגוד לרצוננו על גברים נשים ואונס – סוזן בראונמילר

מיניות, מונוגרפיה ושיטה – הנאה תחת פטריארכיה : קתרין מקנון

פמיניזם מזרחי – בין מזרח ומערב: הנרייט דהאן כלב

נשף המסכות הקולוניאלי – דניאל בויארין

אורית קמיר – פמיניזם- תיאוריה ואקטיביזם

מה זה בכלל פמיניזם – טלי רוזין

שוות ערך תקשורתי: מבט פמיניסטי על התקשורת הישראלית / דפנה למיש

פמיניזם וצריכת תקשורת  - כ.ג’ארטי

הסינדרלות החדשות – תמר ליבס

וסטרגרד ושרודר – אסטרטגיות של פניה: מין ומעמד

לקראת אירוטיקה פמיניסטית – מאיירס

סיכום מאמר: “רומנטי, רגיש ובעל חוש הומור”? דימויי גברים בפרסומות הישראליות/ למיש ולהב

סיכום מאמר: שיח הספייס גירלס: חקר מקרה בהתפתחות מגדרית/ למיש

לידתו של פולחן האמהות- אן הולט

“נשים ופוליטיקה, שסע בין הפרטי לציבורי” \ חנה הרצוג

קתרין מקינון/ תשוקה וכוח

 סיכומים ותקצירים נוספים של מאמרים ניתן למצוא במאגר סיכומי המאמרים שלנו כאן באתר וכן באמצעות פונקציית החיפוש. בהצלחה!

Tagged with:
 

סיכומי מאמרים בחברה הישראלית

 להלן תמצאו רשימה ארוכה של סיכומי ותקצירי מאמרים העוסקים בחברה הישראלית מהיבטים שונים. למידע נוסף ראו סיכומים בנושא החברה הישראלית.

הגלובליזציה של ישראל – מק’וורלד בתל אביב, ג’יהאד בירושלים \  אורי רם

אורי רם/בין הנשק והמשק – גלובליזציה ומדינת הלאום

אורי רם/בין הנשק והמשק -גלובליזציה ופוסט ציונות

אורי רם/בין הנשק והמשק -השלכות כלכליות של הגלובליזציה

 אורי רם/בין הנשק והמשק -הגלובליזציה וסתירותיה

ה- M הגדולה: מקדונלדס והאמריקניזציה של המולדת / אורי רם

זהויות במדים \ אורנה ששון-לוי

ויצמן \ סוציאליזציה של תפקידים מגדריים בספרי תמונות לתלמידי גן

המגדור בשוק העבודה- דפנה יזרעאלי

תרבות מערבית, תיוג אתני וסגירות תרבותית: הרקע לאי השוויון האתני בישראל/ עזיזה כזום

“אחראית”, מחויבת” “ונבונה”, כינון נשיות ישראלית בוועדות להפסקת הריון – דלילה אמיר

 מי מרוויח ממדינת הרווחה – אסתר הרצוג -

 על עקרת הבית והחשבונאות הלאומית – ניצה ברקוביץ’ -

אי שוויון חברתי בישראל \ אמיר בן-פורת

זרים במדינה יהודית – הפוליטיקה החדשה של הגירת עבודה בישראל / קמפ ורייכמן

הפרטה של שירותי הרווחה: זירת מאבק חדשה על דמותה של החברה הישראלית \ אברהם דורו

סמי סמוחה, המשטר של מדינת ישראל: דמוקרטיה אזרחית, אי-דמוקרטיה או דמוקרטיה אתנית?

הישראלים החדשים/ ברוך קימרלינג

קץ שלטון האחוס”לים/ ברוך קימרלינג

גיוס פוליטי ובינוי מוסדות בישוב היהודי בתקופת המנדט/ מ. ליסק וד. הורוביץ

הרהורים על רב תרבותיות בישראל/ מ. מאוטנר, א. שגיא ור. שמיר

רקע היסטורי לדיון בחברה הישראלית: האידיאולוגיה הציונית והחברה היישובית / יער אפרים ושביט זאב:

מלחמת התרבות בישראל – מיפוי חדש / ישעיהו ליבמן

עדה ועדתיות בישראל בפרספקטיבה היסטורית/ משה ליסק

המשמעות החברתית של השירות הצבאי: מבט מחודש / סטיוארט א. כהן ואור-ישראל בגנו

נורמליזציה של אנומליה:צנזורה צבאית בישראל / הלל נוסק ויחיאל לימור

ההיגיון הפוליטי של רפורמות בשיטת בחירה דמוקרטית/ דורון גדעון

אקטיביזם שיפוטי בבג”ץ/ יואב דותן

שקיעת המפלגות והפריחה הסקטוריאלית/ משה ליסק

ההיגיון הפוליטי של רפורמות בשיטת בחירה דמוקרטית/ דורון גדעון

אקטיביזם שיפוטי בבג”ץ/ יואב דותן

סוגיית החוקה בישראל/ בנימין נויברגר

מדינה יהודית ודמוקרטית:אתגרים וסיכונים \ רות גביזון

ימי ירושלים האחרונים – אברהם דיסקין

ישראל – מדינת חוק או מדינת הסדר / יוסף אגסי

“תשומות ערכיות לתהליך העלייה והקליטה בשנות ה-90″/ תמר הורוביץ

ישראל – מדינה יהודית דמוקרטית ושל אזרחיה / מרדכי קרמניצר

התגבשותה החברתית והתרבותית של הקהילה הרוסית בישראל/ אליעזר לשם ומשה ליסק

שינוי השיח הביטחוני בתקשורת והתמורות בתפיסת האזרחות בישראל/ יורם פרי

ההתארגנות הפוליטית של האוכלוסייה הערבית בישראל: התפתחות מרכז בתוך השוליים / מאג’ד אלחאג’

בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1947-1949, פרק הסיכום.

בתור אייטם חדשותי: ויכוח על מסגור- תמר ליבס

הסינדרלות החדשות – תמר ליבס

התקשורת בישראל : מרכז ופריפריה – אלי אברהם

המאבק על סדר היום התקשורתי בבחירות 1996 ו – 1999 / וימן ולפספלד

“תקשורת מפרגנת” – ליבס ובר נחום

“כיכר השוק הומה? על הגיוון התרבותי בערוצי הטלוויזיה המסחריים בישראל ועל הדרכים לשיפורו”- פירסט ואברהם

על חווית “לא להיות שם” / אליהוא כ”ץ ודניאל דיין

ממרתון של אסון לאירוע מדיה-מופע טלוויזיוני, תמר ליבס ומנחם בלונדהיים.

“שחור, לבן וגוונים של אפור- פלסטינים בתקשורת באינתיפאדה השנייה”/ליבס וקמפף

“המאבק על סדר היום התקשורתי- 1996 ו 1999″ – וולספלד ווימן

מדבר סקר תרחק? הסיקור של סקרי בחירות בתקשורת הישראלית / גבי וימן

סקרי בחירות והקהל האקטיבי -אמון הציבור הישראלי בסקרים – יריב צפתי

גנאיים, רפאלי, ועזאיזה \ ‘פער דיגיטלי: השימוש באינטרנט בחברה הערבית בישראל’.

“שום תחושת מקום – מסביבת הדפוס לסביבה אלקטרונית \ מאירוביץ

שובו של המרכז המסחרי \ גדי טאוב

סיכום מאמר: התפקיד האידיאולגי של חדשות בטלביזיה: האינתיפאדה ב”מבט”/ דניאל לוי

סיכום מאמר: “רומנטי, רגיש ובעל חוש הומור”? דימויי גברים בפרסומות הישראליות/ למיש ולהב

סיכום מאמר: סוגיית החוקה בישראל/ בנימין נויברגר

הציונות והאתגר הכנעני – יעקב שביט

מלחמת השפות – רחל אלבוים דרור

האידיאולוגיה הציונית – גדעון שמעוני חלק ב

 “אילו מילים יכלו להרוג – כשלון השיח הציבורי פוליטי בישראל”/מולי פלג -(חלק ב)

ציונות ופטריוטיות \ יגאל עילם

הצבר – דיוקן \ עוז אלמוג

אניטה שפירא / יהדות וישראליות – מבט הסטורי 

אידיאולוגיה ותרבות פוליטית – דן הורוביץ משה ליסקיחסי אדם-סביבהקולטקטיביזם מול אינדיבידואליזםהלאומיות היהודית כסוגיה אידיאולוגיתהסדר החברתי כסוגיה אידיאולוגיתהסדר חברתי : אידיאולוגיה ומעשהסוגיות אידיאולוגיות: דת, חברה ומדינהדמוקרטיה כסוגיה אידיאולוגית

מהשלמה להסלמה – כהן וזיסר

השסע העמוק- רטרו נגד מטרו \ יורם פרי

מסיני לציון – חידושה של ברית \ דוד הרטמן  - פרק א – סיכום

האידיאולוגיה הציונית והחברה היישובית – אפרים יערי וזאב שביט

סיכום מאמר: “הברית כיסוד המסורת המדינית היהודית”  - דניאל אלעזר

אלה שוחט-זיכרונות אסורים והרהורים גלותיים: קולומבוס,פלסטין ויהודים ערבים

 המפלגות בישראל: ממפלגות המון למפלגות אלקטורליות \ גיורא גולדברג 

שני מושגים של רב-תרבותיות \ יעל תמיר

אלימות כלפי נשים בהקשר החברתי – תרבותי של החברה הערבית \ חאג’ יחיא

דילמות אתיות של עובדים סוציאליים המטפלים באלימות נגד נשים בחברה הערבית \ בוכבינדר ואסעד

 יחסי ערבים- יהודים בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית \ סמי סמוחה

האוכלוסיה החרדית בירושלים וסביבותיה \ לופו וחן

חקר החברה החרדית בישראל: מאפיינים, השגים ואתגרים \ קימי קפלן

דת, לאומיות ודמוקרטיה בישראל – ברוך קימרלינג

 לסיכומים נוספים של מאמרים פנו למאגר סיכומי המאמרים שלנו כאן באתר

Tagged with:
 

סיכומי מאמרים קלאסיים

כחלק ממאגר סיכומי המאמרים והתקצירים של אתר טקסטולוגיה ריכזנו כאן רשימת קישורים לסיכומי מאמרים הנחשבים למאמרים קלאסיים וחשובים בתחומם או מאמרים בסיסיים ומכוננים. סיכומי המאמרים הם מתחומי הסוציולוגיה, הפילוסופיה, מדעי המדינה, האנתרופולוגיה ועוד.

קרל מרקס – כתבי שחרות: העבודה המנוכרת

קרל מרקס – כתבי שחרות: מושג הניכור

גיאורג זימל – העיר הגדולה וחיי הנפש

גיאורג זימל -האינדבידואל המבודד והדיאדה

גיאורג זימל – הזר

אמיל דורקהיים – העליונות הפרוגרסיבית של סולידריות אורגנית

אמיל דורקהיים – צורות היסוד של חיי הדת

אמיל דורקהיים – התאבדות כתופעה חברתית

קלוד לוי שטראוס – הטוטמיזם היום

אלפרד שוץ – הזר: חיבור בפסיכולוגיה חברתית

מרסל מוס – מסה על המתנה

אמיל דורקהיים – מהי עובדה חברתית

מרקס ואנגלס – המניפסט הקומוניסטי

לביקורת הכלכלה המדינית / קרל מרקס

 ארווינג גופמן – הצגת האני בחיי היום יום

ארווינג גופמן – על מאפייני המוסדות הטוטליים

ארווינג גופמן – סטיגמה

מקס וובר – האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם

מקס וובר – הדת בסין

מקס וובר – טיב הסמכות והשגרתה

מקס וובר – האסקזה ורוח הקפיטליזם

מקס וובר – הבירוקרטיה

מקס וובר -מעמד, סטאטוס, מפלגה

מקס וובר – הטיפוסים של סמכות ותיאום מחייב

מישל פוקו – שיח מיני וכוח

מישל פוקו – לפקח ולהעניש: הולדת בית הכלא

מישל פוקו – תולדות השגעון בעידן התבונה

אנטוניו גרמשי – על ההגמוניה

אדורנו והורקהיימר – תעשיית תרבות: נאורות כהונאת ההמונים

הרברט מיד  הבניה חברתית של המציאות- אינטראקציה סימבולית

פייר בורדייה \ על הטלוויזיה

פייר בורדייה – צורות ההון: הון תרבותי והון חברתי

פייר בורדייה – המטמורפוזה של הטעם

רוברט מרטון – מבנה החברה והאנומיה

בטי פרידן  - הבעיה שאין לה שם

פרנץ פאנון – מקוללים עלי אדמות

פרנץ פנון \ עור שחור, מסכות לבנות

פרנץ פנון – שחור והשפה

פרנץ פנון – חווית ההוויה של השחור

המאפיינים של מוסדות כוללניים/ אירוינג גופמן

האם אישה לגבר היא כטבע לתרבות – שרי אורטנר 

“המין השני: עובדות ומיתוסים” – סימון דה בובואר

קהילות מדומינות- בנדיקט אנדרסון

נשף המסכות הקולוניאלי – דניאל בויארין

מדיה באימפריות עתיקות\ הרולד איניס

 

הצילום כראי התקופה – סוזן סונטאג

זיגמונד פרויד\ מלחמה למה?

אדואורד סעיד, אוריינטליזם, .

רולאן בארת – הרטוריקה של הדימוי

רולאן בארת – מות המחבר

המדיום הוא המסר – מרשל מקלוהן

עיון מחדש בחרושת התרבות – תיאודור אדורנו

המרחב הציבורי – יורגן הברמאס

אותו תחום אפלולי של הפנים – אווה אילוז

אובדן הילדות\ניל פוסטמן

התוף השבטי \ מרשל מקלוהן

הרומאים בקולנוע\ רולאן בארת

“קהילות פרשניות ואוריינות משתנה: הפונקציות של קריאת הרומן הרומנטי” \ ראדווי

סיכום:  אריסטו, אתיקה: מהדורת ניקומאכוס

פריקליס – ההספד לחללי מלחמת הפיליפוניס

 קרל מרקס -האידיאולוגיה הגרמנית

קרל פופר – השערות והפרכות

 ג’ון רולס – תיאוריה של צדק

 תומס הובס –  על סיבותיה של קהילה, וכיצד היא נולדת.

על הממשל המדיני – ג’ון לוק

אריק הובסבאום – עידן הקיצוניות

 קץ ההיסטוריה / פרנסיס פוקויאמה

סמואל הנטיגנטון – התנגשות הציבליזציות

 

Tagged with:
 

סיכומי מאמרים מתודולוגיים ופרוגרמטיים

במסגרת מאגר סיכומי ותקצירי המאמרים שלנו הקדשנו חלק מיוחד לסיכומי מאמרים העוסקים בנושאים של מתודולוגיה או מופנים את התחום שבו הם משתייכים ומתייחסים לאופן המחקר המצוי או הרצוי בו. כאן תמצאו סיכומי מאמרים מתודולוגיים ופרוגרמטיים בעיקר בתחומי הסוציולוגיה, מדעי המדינה והתקשורת.

סוציולוגיה

ג’פרי אלכסנדר- מהי תיאוריה

שמואל נח אייזנשטדט- “כריזמה ובינוי מוסדות: מקס וובר והסוציולוגיה המודרנית”

 פיטר ברגר ותומס לוקמן – ההבניה החברתית של המציאות

פיטר ברגר- סוציולוגיה כצורה של תודעה

רנדל קולינס – תיאוריות פונקציונליות וקונפליטקואליות של ריבוד חינוכי

אורית קמיר – פמיניזם- תיאוריה ואקטיביזם

מה זה בכלל פמיניזם – טלי רוזין

תקשורת

המדיום הוא המסר – מרשל מקלוהן

אירועי תקשורת: הבניית האירוע – דיין וכ”ץ

גישה לתקשורת כתרבות – ג’יימס קארי

בתור אייטם חדשותי: ויכוח על מסגור- תמר ליבס

“שיח תקשורתי ודעת קהל בנושא הכוח הגרעיני – הגישה הקונסטרוקציוניסטית” – ג’ימסון ומודיליאני

הרולד אדמס איניס ומרשל מקלוהן / ג’יימס ו. קארי

תקשורת המונים ודעת קהל – מקסוול מקומבס

ספירלת השתיקה: תיאוריה של דעת קהל / נואלה נוימן

מדוע ללמוד את המדיה?\ רוג’ר סילברסטון

התקשורת בהיסטוריה- חברה תרבות ומדע/ קרולי ומאייר

הקולנוע כהיסטוריה\ שלמה זנד

טלוויזיה, שידור, שטף: דימויי מפתח בתיאוריה של הטלוויזיה/גריפסגרוד

תקשורת המונים, טעם פופולרי ופעולה חברתית מאורגנת/לזרספלד ומרטון

מהדינוזאור לעכבר: האבולוציה של טכנולוגיות התקשורת/בלונדהים ושיפמן

 האמונה הביהייוויורלית – דיויד ריצ’י

 מורה צדק-עיונים בתורתו של רולס/ דניאל אטאס ודוד הד

 אורית קמיר – פמיניזם- תיאוריה ואקטיביזם

הגישה ההתנהגותית- דייוויד סנדרס

 מבורג’ס לביהייוויורליזם והלאה

 מבוא למחקר פוליטי  - ליסה הריסון

ראסט וסטאר – רמות ניתוח

קגלי וויטקופף – פירושים תיאורטיים מתחרים של הפוליטיקה העולמית

 לסיכומים ותקצירים נוספים של מאמרים תוכלו לפנות את מאגר סיכומי המאמרים שלנו כאן באתר (בתווית בתפריט העילי) לסיכומים מאמרים בנושאים שונים. כמו כן תוכלו לעשות שימוש בפונקציית החיפוש של האתר על מנת למצוא סיכומי מאמרים שאתם צריכים או בנושאים שמעניינים אתכם.

 

Tagged with:
 

סיכומי מאמרים בתיאוריה ביקורתית ומרקסיזם

להלן תמצאו רשימה של סיכומי ותקצירי מאמרים המשתייכים אל המסורת של המרקסיזם והתיאוריה הביקורתית. התיאוריה הביקורתית היא במובנים רבים ממשיכת דרכה של מסורת המרקסיזם ועל בחרנו לכלול את סיכומי המאמרים בתחום תחת קורת גג אחת. לקריאה נוספת אודות תיאוריה ביקורתית תוכלו לפנות אל קורס בנושא כאן באתר וכן למצוא שפע של סיכומים שונים אודות המרקסיזם.

סיכומי המאמרים כאן כוללים מאמרים קלאסיים וחשובים ושמות ידועים החל מקרל מרקס, דרך אנטוניו גראמשי, רולאן בארת, פרנץ פנון ועד מישל פוקו ואווה אילוז. בכל מאמר תוכלו למצוא קישורים נוספים לתחומים משיקים והבהרות של מושגי מפתח.

קרל מרקס – כתבי שחרות: העבודה המנוכרת

קרל מרקס – כתבי שחרות: מושג הניכור

מרקס ואנגלס – המניפסט הקומוניסטי

לביקורת הכלכלה המדינית / קרל מרקס

מישל פוקו – שיח מיני וכוח

מישל פוקו – לפקח ולהעניש: הולדת בית הכלא

מישל פוקו – תולדות השגעון בעידן התבונה

אנטוניו גרמשי – על ההגמוניה

אדורנו והורקהיימר – תעשיית תרבות: נאורות כהונאת ההמונים

רלף דרנדורף – מבנה חברתי, אינטרסים קבוציים וקבוצות קונפליקט

רלף דרנדורף – תפקידו של הקונפליקט החברתי

פרנץ פאנון – מקוללים עלי אדמות

פרנץ פנון \ עור שחור, מסכות לבנות

פרנץ פנון – שחור והשפה

פרנץ פנון – חווית ההוויה של השחור

האוטופיה הרומנטית \ אווה אילוז

אווה אילוז/ “כשהרומנטיקה יצאה לשוק”

רולאן בארת – הרטוריקה של הדימוי

רולאן בארת – מות המחבר

עיון מחדש בחרושת התרבות – תיאודור אדורנו

המרחב הציבורי – יורגן הברמאס

אותו תחום אפלולי של הפנים – אווה אילוז

“רב תרבותיות ואילוצי השיח ההגמוני” – עמית קמה

קודים של טלביזיה – ג’ון פיסק

“קהילות פרשניות ואוריינות משתנה: הפונקציות של קריאת הרומן הרומנטי” \ ראדווי

מדונה\ ג’ון פיסק

הנאות וידאו \ ג’ון פיסק

ג’ון פיסק – פוסטמודרניזם וטלוויזיה

הרומאים בקולנוע\ רולאן בארת

סיכום מאמר: התפקיד האידיאולגי של חדשות בטלביזיה: האינתיפאדה ב”מבט”/ דניאל לוי

 ניתן למצוא כאן באתר סיכומי מאמרים רבים נוספים. לסיכומי מאמרים נוספים פנו לתווית “סיכומי מאמרים” כאן בשורת התפריט העילית או עשו שימוש בפונקציית החיפוש על מנת למצוא את סיכום המאמר שאתם מחפשים או על מנת למצוא מאמר בנושא שאתם מחפשים